קטעים מיחידות כללית ט' סיון תנש"א

קטעים מיחידות כללית ט' סיון תנש"א

לכל לראש כמדובר כמה פעמים, מתחילים ב"פותחים בשלום", שאומרים לכל מי שנאסף, שהרי אפילו כאשר מדובר שרק שנים נפגשים מתחילים במילה "שלום"; כשהראשון מתחיל ב"שלום עליכם" גם השני שעונה לו, עונה לו גם במילה "שלום", אלא באופן, כדי שיהיה שהן הפתיחה, והן החתימה – הסיום במילה "שלום", שעונה לו בסדר [הפוך] "עליכם שלום";

ונהיה שהן התחלת הפגישה ביניהם, והן הסיום של התחלת הפגישה בענין של "שלום". וזה, כפי שדובר פעמים רבות, תמיד כששני יהודים נפגשים, בלי הבדל אם זה אנשים או נשים או אפילו טף, אז גם כדאי לחנך את ה"טף", - אם הם יאמרו בעצמם את המילים "שלום עליכם - עליכם שלום " - שזה קשה לפעול, אצל ילדים דבר שהם לא הורגלו אליו, שהם תמיד יזכרו זאת כשמגיע רגע [הפגישה] האמור;

אבל תוכן הענין, צריך להיות אפילו אצל ילדים יהודים, ואדרבה, עוד יותר ממה שזה נמצא אצל מבוגרים, היות ולילדים יש פחות עסק עם עניני העולם. 

קישור לצפיה בקטע הראשון ביוטיוב: https://youtu.be/0B-RcJ85fGQ 

= = = 

סיום היחידות: 

. . על דרך זה גם ענין "דוד נעים זמירות ישראל", שאומרים זאת בשעה שאומרים פרקי תהילים, אומרים תפילה נפלאה! שלא מוצאים דבר כזה בתפילה אחרת בתורה אמירת תהילים, שתהיה אמירת מזמורי תהילים אלו! מזמורים אלו שאמרו כעת, אם זה פרק אחד, או יותר פרקים, שזה יהיה כאילו אמרם דוד מלך ישראל, בדיוק כמו שממש עכשיו אמרם דוד מלך ישראל בפעם הראשונה,

ואדרבה, עוד יותר מהפעם הראשונה, היות וכבר עברו ריבוי שנים שיהודים אמרו תהילים, וכל הענינים השייכים לזה ואחרי אמירת תהלים אמרו בכל פעם כמנהג ישראל שזה יהיה "נחשב", גם מלשון חשיבות, כאילו אמרם דוד מלך ישראל בכבודו ובעצמו, וזה כולל גם את דוד כפי שהוא "דוד מלכא משיחא", ועל דרך זה גם הבעש"ט, שעומד ב"בעל שמ'סקע אופן" תכף ומיד ממש, גם כנשמה בגלוי עם כל הענינים הניסיים, "בעלשמ'סקע ענינים", בגלוי בגוף גשמי, שגם הגוף, ואפילו הציציות שלו כמסופר בסיפורי חסידים, שכאשר הוא אמר פרשת ציצית, זה היה באופן שבזמן דיבורו, הציציות היו מתנענעות, על דרך דבר שיש לו חיות בעצמו שמתנענע;

וזה לא היה "על דרך", אלא אדרבה, שם זה היה העיקר שהיתה חיות בציצית, ומזה נהיה ציצית בארבע כנפות העולם, על דרך שציצית צריכה להיות דווקא "על ד' כנפות כסותך", שזו נהיית הכנה קרובה לקיבוץ גלויות, "כאיש אחד בלב אחד", ביחד עם "תורה חדשה מאיתי תצא", וביחד עם קיבוץ גלויות ע"י הקב"ה עצמו, וביחד עמו, ומי"ד שכמדובר, לעיל, זה גם הראשי תיבות של משה, וישראל בעל שם טוב, ודוד במיוחד כ"דוד מלכא משיחא", אז שתהיה גם הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומי"ד,

מי"ד עם כל הפירושים האמורים, ועוד ועיקר: מיד ממש, תיכף ומיד ממש גאולה בגשמיות, וגאולה בפשטות, באופן שמראה באצבעו ואומר זה! שאומרים "הנה זה משיח בא"!

ובא ביחד עם "והקיצו ורננו שוכני עפר" האמורים, ובפרט נשיא דורנו, בפרט שכל הנשמות בגופים ממשיכות כך בלי כל הפסק, ואדרבה, הוספה בחיות כנשמה בריאה בגוף בריא כמדובר כמה פעמים, ונהיה גם כמדובר קודם בהעלותך את הנרות, שתהא שלהבת עולה מאליה, כבר עכשיו בזמן הגלות, יהודי פעל ששלהבת נפש האלוקית שלו עולה מאליה, ואינו צריך לאף אחד אלא דווקא כפי שהוא עצמו פועל ע"י מעשיו ועבודתו, כמדובר כמה פעמים, עד לאופן שזה "נקרא על שמו", כמו שבתורה שמה ש"תלמיד ותיק עתיד לחדש" נהיה החידוש של התלמיד וותיק, על דרך זה גם בחידוש של "תורה חדשה מאיתי תצא", שהיא יוצאת, ומתקבלת, ונהיית חלק ויחוד נפלא עם כל יהודי וכל היהודים, עד שאצל כל יהודי נהיית קבלת התורה ועל דרך זה גם "מאיתי תצא", קבלת ענין זה שהיה מאיתי תצא;

כולל גם "מֵאִתִי" כמבואר בספרים שהמילה מורכבת ש"אֶת" - האותיות מתחילות באות א', וסוף האותיות באות 'ת', אחרי זה נכללים גם כל הענינים באות 'י', שזה ה-'י' של "חלק אלוקה ממעל ממש", ו"מֵאִיתִי" מתחיל באות 'מ', שזה קשור עם גאולה העתידה והשלימה תיכף ומיד ממש;

ונהיה - והוא העיקר, ובפרט ע"י השליחות לצדקה, נהיה כבר תיכף ומיד ענין ה"נשיאת ראש", של כל ישראל, כל אחד ואחת מבני ישראל, האנשים והנשים והטף, ונהיה באופן שאצלם מאיר הן ה"מאור הגדול" שבהם, והן ה"מאור הקטן" שבהם, - ה"משפיע ומקבל" שנמצא בכל יהודי ובכל היהודים, ובפרט כשהם עומדים כאיש אחד בלב אחד, ונמשך ב"מקדש אדני כוננו ידיך", שיש לנו שם, "בנערינו בזקנינו בבנינו ובבנותינו", כל ה-י"ב שבטים ביחד עם שבט לוי, ויחד עם כל הקרבנות וגם עם ה"עגלות צב ושנים עשר בקר", שהם הרי כנגד 12 שבטי י-ה; ושש עגלות הצב, זה עניין אות 'ו', שאות ו' הרי קשורה עם ששה סדרי משנה, שהרי הם מיוסדים על "קיבל תורה מסיני" מתורה שבכתב שמתחלקת לחמישה [ה'] חומשי תורה,

ומזה נהיה אותיות ו'-ה' של סיום שם הוי', אחרי שיהודי מגלה בעצמו אותיות י"ה של שם הוי', ככתוב בתניא, זה "חלק אלוקה ממעל ממש" - "הנסתרות להוי' אלוקינו", לעומת איך שזה בתורה באותיות ו"ה - 'וְהַ'נגלות לנו ולבנינו, וביחד  נהיה מזה שם הוי' שלם דווקא, ששמו שלם, וכסאו שלם, בגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו, ותיכף ומיד ממש!

ובפרט שע"י השליחות לצדקה מזרזים את כל הענינים כולם, וכאמור, תיכף ומיד ממש!