מחט שהיא נתונה על מעלה המערה

מחט שהיא נתונה על מעלת המערה

השיחה המפורסמת "מחט שהיא נתונה" כו', שנאמרה באופן מפתיע, לילדי קעמפ גן ישראל שבאים ל770 לכבוד יום השנה לאביו של הרבי שליט"א מלך המשיח. המשל, הנמשל, ואיך לומדים משנה זו "למעלה" באופן שמוביל "לתפור" את העולם כולו לאלוקות ב"מחט" היא ה"שפיצקייט"-"קו קצר", שאחריו "חוט" (מצוות - ציצית), דווקא בסוף גלות ולהביא את הגאולה האמיתית והשלמה.

תמליל התרגום:

מחט שהיא נתונה על מעלה המערה היה מוליך ומביא במים, כיון שעלה עליה הגל, טהורה.

היות שמדובר על אבא, שחייו היו בענינים של לימוד התורה, באופן שלימד את סביבתו מבלי הבט שזה היה קשור בסכנת נפשות, ובזה גופא, בלימוד, איחוד

הנשמה של התורה כפי שהיא נמצאת בפנימיות התורה, ובנגלה דתורה כפי שזה בפירוש הפשוט של התורה, לכן מתאים, כל על פנים בקיצור, לימוד אחד שלו שגם קשור עם המשניות שלומדים ביארצייט, ולהסביר זאת, על כל פנים בקיצור, באופן מובן שיהיה מובן אפילו לילדים,  

ועוד והוא העיקר, שאחרי זה יהיה ניתן לנצל זאת, לפעול על עצמו – כל אחד, עוד יותר ביהדותו, עוד יותר לפעול ביהדות עם אלה שנמצאים בסביבתם, ועל דרך זה גם, למרות שנמצאים כאן גם יהודים עם זקנים לבנים שגם באו לשמוע, גם הם יכולים לנצל את הביאור, בפרט שזה יבואר באופן מובן, שהם יפעלו עוד יותר בהפצת המעיינות חוצה, ולהפיץ את נשמת התורה בסביבתם, ולהפיץ את הלכות התורה בסביבתם, ולעשות זאת בתענוג, באופן של "יצחק," ובאופן שהוא מקשר באופן תמידי את המצוות שאותן צריכים להזכיר לאחרים כאשר נתקלים בהם בעבודתם בהפצת היהדות, כפי שיתבאר לקמן.  

וזה מביא גם את הטהרה של כל הדברים שלפעמים מפריעים ליהודי מצד שהוא נמצא בגלות, ובמילא, מפריעים לו בחיצוניות בדוגמת מעט לכלוך על מלבושיו, וזה נשטף כשהקב"ה עצמו הוא בעצמו עוזר לו לנקות את כל הדברים שקשורים עם הגלות, ולחיות ולהיות בטוח שהנה הנה באה הגאולה האמיתית והשלמה, וכל אחד מאיתנו, וכל אחד מכם בתוך כלל ישראל, תיכף ומיד יש לו, ועומד ונמצא בגאולה האמיתית והשלמה בארצנו הקדושה, ושם גופא בירושלים עיר הקודש, ובהר הבית ובקודש הקדשים, כפי שדובר הרבה פעמים,  

ועוד בפרט, שזה ענין קשור עם צדקה, שצדקה מזרזת את כל הענינים הטובים,

ולכן נסיים [את הכינוס] בלעשות כל אחד מכם שליח לתת צדקה, לזרז עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלמה.

אחת המשניות שלומדים ביארצייט ואחר כך לומדים זאת ברבים, זו המשנה הידועה שאומרת שמחט כשהיא נמצאת על מעלת המערה, היה נותן ו?? במים עד שיעבור עליה הגל – טהורה.  

מחט שהיא נתונה על מעלת המערה - כאשר מחט שנמצאת במקווה, ובגלל שזה דבר קטן, וחוששים שיאבד, במילא מניחים זאת - לא עמוק במקווה, אלא על מדרגה שנמצאת יותר גבוה במקווה, אבל גם שם יש מים של המקוה. ואחר כך, יהודי עם היד שלו, מעביר ומביא במים עד שעבר עליה הגל, הוא מוליך את המים באופן כזה שהם יעלו על המחט, שהמחט תהיה מכוסה בהם לגמרי, ועל ידי זה המחט טהורה, וגם מטהרת אחר כך את כל הענינים בסביבתה.

לא רק שהיא לא מביאה, ח"ו, שום ענין של היפך הטהרה, אלא אדרבה, על ידי זה שהיא עושה את תפקידה, -  ומה הוא תפקיד המחט? מחט, על דרך הרגיל זו מחט שמשתמשים בה לתפור ביחד שני דברים שונים, ולתפור לעשות מהם דבר אחד על דרך שלוקחים חלק מבגד, שרוול מבגד וכיוצא בזה, ותופרים אותו לכל הבגד ע"י מחט.  

ובשביל זה, צריך לעשות חור קטן בבגד ובשרוול, ושם מושכים חוט, והחוט קושר את שני הדברים יחד, והם נהיים בגד אחד. והנמשל שלומדים מזה, שכל יהודי וכל ילד יהודי, כפי שאומרים בפרקי אבות, הוא "מעשי ידיי להתפאר," זה כמו קיסר גדול, וגביר גדול שיש לו בגדים, אבל לא בגדים פשוטים, אלא בגדים יפים, בגדים יקרים, בגדים עם אבנים טובות ומרגליות, כמדובר כמה פעמים הנמשל בזה וכו,'

וכך גם כל יהודי, החל מילדים קטנים, השליחות של ילד יהודי קטן היא שהוא יקח דבר גשמי; בשעה שהוא רואה דבר צריך ללכת לאכול, לאכול פרי או לשתות מים, שזה דבר גשמי שקשור ונמצא גם אצל אינם – יהודים, אבל החילוק הוא, כאשר שילד יהודי שותה מים, אז לפני כן הוא עושה ברכה "שהכל נהיה בדברו" של הקב"ה, ועל ידי זה הוא משייך את המים, לקב"ה.

אפילו אם המים נמצאים בנהר או בים ששם עוברים ילדים לא יהודים, או מבוגרים שאינם יהודים, ולא יודעים ולא מרגישים שום דבר, אבל, בגלל שעובר שם ילד יהודי שגדל והתחנך באופן שצריך לעשות ברכה "שהכל נהיה בדברו" לפני שהוא שותה מים, ואז נהיה אצלו, ואין צורך להזכיר לו כל פעם מחדש, שכל פעם שהוא נותן לגימה בעמידה, כי זה ביום וכיוצא בזה, אם זה מים וכיוצא בזה, הוא עושה ברכה;

ובמה מתבטאת הברכה על מים, שזה מזכיר, שאפילו שאלה מים שנמצאים בנהר או בים, בכל אופן יהודי צריך לדעת, במילא ילד יהודי יודע, "שהכל נהיה בדברו" במילא, המים אינם ח"ו דבר נפרד, אלא "תפורים", וזה נהיה חלק מיהדות, במילא גם מאלוקות.

איך עושים זאת –? עושים זאת כמו במשל ממחט. במה מתבטא ענין המחט? מחט מתחילה עם שפיץ, כדי לחבר במחט שני דברים ביחד, צריך לעשות חור קטן בכל אחד משני הדברים, ובשביל זה המחט צריכה שיהיה לה שפיץ. אבל השפיץ לבד, אם אין למחט חוט שזה הולך על "קו קצר –" על "הקו" שעל פי קבלה, כמדובר כמה פעמים, ובפשטות, זה הולך על כל מצוה, שהיא שליח ו"בגד" של הקב"ה. ובשעה שבא יהודי ומשתמש בתוקף שלו, שזה השפיץ שלו, ועושה חור קטן בגשמיות העולם, ומצד השני של המחט, בו יש חור קטן בו מכניסים את ה"קו קצר", החוט, שזה הולך על ציצית, כמדובר כמה פעמים,  

ורואים גם שבשעה שרואים ציצית, זה מזכיר את כל המצוות, וציצית מתבטאת בזה שהיא חלק מהבגד, ובשעה שמכניסים את הציצית בבגד, שלשם כך צריך לעשות חור קטן בבגד, ובתוכו למשוך את הציצית, שזה "המשכה" של יהדות, ושל תורה, ומצוותיה,  

אבל כדי לעשות את החור יהודי צריך לדעת שאסור לו "להתפעל" משום דבר, כי יכול להיות עולם גדול שקשור עם ענינים לא יהודיים, אבל יהודי אומר, שהיות שהוא ילד של הקב"ה, ושליח של הקב"ה לקשור ולתפור כל דבר ליהדות ועל ידי זה לקב"ה, הוא עושה את שליחותו, ועושה זאת באופן של "יצחק"  - בחיות ובתענוג.  

ואת זה עושה גם מחט שמצד אחד יש לה שפיץ, ובמילא יכולה לחדור ולעשות חור קטן בכל דבר גשמי, והחור הקטן מאפשר אחר כך למשוך דרכו, ע"י המחט, ולהכניס בו ציצית, שזה דוגמה ל "וזכרתם את כל מצוות הוי" ' עניין של מצוה, ואז – נהיה גם ש"מחט" שצריכה טהרה, כי זו "מחט יהודית", במילא היא צריכה להיות במקווה, ואז נהייה לגמרי טהור ב"מקווה ישראל הוי," ' שקושרים אותו עם הקב"ה,  

ואחר כך – הוא לוקח, עם המצווה של הקב"ה וזה נהיה חלק ממנו, וע"י השפיץ שלו, ע"י התוקף שלו, הוא עושה חור קטן בגשמיות העולם בסביבתו, ומושך ומכניס לשם מצווה של יהדות, וזה נהיה "בגד" של הקב"ה, בגד של פאר "להתפאר", כמדובר קודם.

אבל לשם כך יהודי צריך ללכת לגלות. כי אם יהודי היה כל חייו בקודש הקדשים, שם אין לו קשר עם לא - יהודים, אין לו שם קשר עם היפך הטהרה של העולם, כי הוא נמצא בבית המקדש, או בקודש הקדשים, או על כל פנים, בבית המקדש, או על כל פנים בירושלים עיר הקודש, או בארץ ישראל.  

ולכן הקב"ה הכין אפשרות, שכל יהודי, החל מילדים יהודים, יהיה להם את הטהרה האמיתית, אבל היות שהוא במילא מביא אותם למקום כזה כמו גלות, שלכן צריך בשביל זה טבילה, שיהיה מזוכך, שהגלות חס ושלום לא תפגע ביהדותו, שהיהדות תישאר שלמה,  

אבל בגלל שזה גלות, ומדובר הרי על יהודים, שאין להם כח לעשות מלחמות, אומר לו הקב"ה שהמקווה שהקב"ה הכין לו, יש בו מדרגה, שהיא נמצאת מאד גבוה במקווה, במילא, לא יכול להיות שה"מחט" תלך שם לאיבוד, ואפשר לשכב ולנוח שם רגועים,  

רק צריך לראות שמי התורה, - מי הדעת, שיהודי יקח את התורה, - את האור שבמים, של התורה, ועם זה ישפריץ על עצמו, וישפריץ על ה"מחט" ועל ה"חוט," וזה נהיה חוט יהודי טהור, ומחט יהודית טהורה, וילד יהודי מזוכך, וכך גם ההורים שלו.

וזה גם הנמשל והמוסר השכל ממשנה זו, שהקב"ה אומר שכל יהודי, התורה אומרת, הקב"ה אומר ע"י התורה, שכל יהודי צריך לדעת שיש לו שליחות בעולם הגשמי על ידי זה שעושה שם חור קטן, שחור קטן מתבטא בכך שהוא חודר לתוך הגשמיות בשני הצדדים, שביניהם נכנסת המחט. ואחר כך המחט מושכת את הציצית עם החוט, בחור הקטן שבין חלקי הגשמי הנפרדים זה מזה, ובנוסף, הקב"ה משגיח שזו לא תהיה ח"ו גלות כזו, שבגלות, הרי אפשר ללכת לאיבוד ח"ו, במילא הקבה נותן כזו גלות, ובפרט בזמננו אלו, שנמצאים "על מעלת," על מדרגה במקוה, מאד גבוה במקוה, מאד קרוב ליציאה מהמקווה,  שזה גאולה האמיתית והשלמה,

ושם משפריצים וטובלים את המחט ש"על מעלת המערה," ועד ש"עבר עליה הגל", זה רק שהגל והגלים רק עברו מעל, ולא, ח"ו, הטביעו אותו, איבדו אותו או גרמו לו יסורים, אלא רק לעבור ענין זמני, לרגע קטן, כדי שאחרי זה תהיה ההארה והזיכוך שהגלות נותנת, ואז יש את "מעלת" המערה, ו"מעלת" המקווה ששם נמצא כל יהודי,  

על אחת כמה וכמה ילדים יהודים מאד מאד קרוב לגאולה האמיתית והשלמה,

ועל ידי זה בקרוב ממש מקויים, שכל יהודי, בפרט ילדים יהודים, שלומדים עוד יותר תורה וחוזרים תורה בעל פה, כפי שגם אתם עשיתם עם "שנים עשר הפסוקים" וכיוצא בזה, ולומדים תורה במשך היום, כמה שיעורים בתורה, הן בתורה שבכתב, והן במשנה וכו'  

ועל ידי זה, מזכך הקב"ה את כל הענינים שמפריעים שחס ושלום לא תבוא הגאולה האמיתית והשלמה, ומיד כאשר "עבר עליה הגל", שהיא נמצאת בתורה באופן שהמים של התורה עוברים על הגל, שזה עליכם, ומגלים בכם את כל הדברים שצריך לגלות, שזה ילד יהודי, ואבא יהודי, ואמא יהודיה, ועל ידי זה ש"עבר עליה הגל"  - טהורה,  נהיית ה"מחט" טהורה, על אחת כמה וכמה אותם ענינים שהמחט פועלת בהם עם כל הענינים שהיא עושה,  

ותיכף ומיד ממש "תופרים" יחד את כל העולם, כל אחד את חלקו ועל ידי זה נהיה כל העולם "תפור" לקב"ה, ומיד באה הגאולה האמיתית והשלמה, שאז יהיה "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם," "לפני הוי' תטהרו"!!