מסכת סוטה ליום כ'"א באייר: דף ל"ו

(סוטה לו,א)

כמאן? - כרבי שמעון (דאמר שכתב להם שיחזרו בתשובה ויקבלום; אלמא לא היו העומדין חוץ לגבולין בכלל 'לא תחיה כל נשמה' אבל לרבי יהודה - כולן בכלל 'לא תחיה').

בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום: עברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל - יתר מששים מיל; ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז (מתקלקל מרעי), שנאמר (שמות כג,כז) את אימתי אשלח לפניך והמותי (לשון מהומה ועירבוב הגוף ומה שבתוכו) את כל העם אשר תבא בהם וגו' [ונתתי את כל איביך אליך ערף], ואומר (שמות טו,טז) תפול עליהם אימתה ופחד [בגדל זרועך ידמו כאבן] עד יעבר עמך ה' [עד יעבר עם זו קנית ] - זו ביאה ראשונה (בימי יהושע); 'עד יעבר עם זו קנית' - זו ביאה שניה (בימי עזרא); אמור מעתה ראויין היו ישראל לעשות להם נס (לעלות בזרוע, ולא יהיו משתעבדים למלכות) בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא (אלא שגרם חטאם של ישראל בימי בית ראשון, ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות, כדכתיב 'מי בכם מכל עמו' (עזרא א));

ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים כז,ח) [וכתבת על האבנים, את כל דברי התורה הזאת] באר היטב;

והעלו עולות ושלמים (שכך נצטוו באותה פרשה 'אבנים שלמות תבנה וגו' וזבחת שלמים וגו'), ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל, שנאמר (יהושע ד,ג) [וצוו אותם לאמר: שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים] והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון [אשר תלינו בו הלילה]; יכול בכל מלון ומלון? ת"ל 'אשר תלינו בו הלילה', וכתיב (יהושע ד,כ) ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו' [מן הירדן הקים יהושע בגלגל].

תנא: צרעה לא עברה עמהם.

ולא? והא כתיב (שמות כג,כח) ושלחתי את הצרעה לפניך [וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך] - אמר רבי שמעון בן לקיש: על שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה, שנאמר (עמוס ב,ט) ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל (עיניו) ושרשיו מתחת (סירוס) [וגו'].

רב פפא אמר: שתי צרעות הואי: חדא דמשה וחדא דיהושע; דמשה לא עבר, דיהושע עבר!

ששה שבטים עלו לראש הר גריזים כו':

מאי (יהושע ח, לג) והחציו (ביהושע הכי כתיב בהאי קרא דמתניתין: וכל ישראל וגו' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל למה לי למיכתב והחציו דמשמע או חציו המיוחד או חציו הנזכר במקום אחר [יהושע ח,לג וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עמדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים נשאי ארון ברית יהוה, כגר כאזרח: חציו אל מול הר גרזים, והחציו אל מול הר עיבל, כאשר צוה משה עבד יהוה, לברך את העם ישראל בראשנה] )?

אמר רב כהנא: כדרך שחלוקין (השבטים) כאן (בהר גריזים והר עיבל, כדכתיב (דברים כז) אלה יעמדו לברך את העם וגו' ואלה יעמדו על הקללה) - כך חלוקין באבני אפוד (שאמור בהן 'ששה משמותם וגו': הנך ששה דהר גריזים כתובים על האחת, וששה דהר עיבל כתובין על השנית והיינו דכתיב והחציו: אותו חציו החקוק באחת מן האבנים).

מיתיבי: שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם: ששה על אבן זו, וששה על אבן זו, שנאמר (שמות כח) ששה משמותם על האבן האחת וגו' שניה כתולדותם (כסדר לידתן: ששה האחרונים כסדרן גד ואשר יששכר וזבולן יוסף ובנימין - זהו סדר לידתן) ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם (וששה ראשונים נכתבו בה יהודה ראובן שמעון ולוי דן ונפתלי כסדר לידתן חוץ מיהודה); וחמשים אותיות היו עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו (לקמן פריך ששה אחרונים עשרים וארבע הוא דהוו).

רבי חנינא בן גמליאל אומר:

(סוטה לו,ב)

לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים (כלומר לא כדרך שסדורים בחומש הפקודים - הוא ספר וידבר - שנסדרו בראשו: אלה שמות האנשים אשר יעמדו וגו' (במדבר א)) חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני (בתחילת ו'אלה שמות'); כיצד? בני לאה כסידרן (ראובן שמעון לוי ויהודה ויששכר וזבולון באחד מהן), בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ובני שפחות באמצע (בנימין דן ונפתלי גד ואשר ויוסף);

ואלא מאי אני מקיים 'כתולדותם' (הואיל ולא כדרך לידתן נסדרו)?

כשמותן שקרא להן אביהן, ולא כשמות שקרא להן משה: ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני דן ולא הדני גד ולא הגדי;

תיובתא דרב כהנא תיובתא (דלכולי עלמא אין זה סדר הר גריזים והר עיבל, דאילו סדר הר גריזים: שמעון ולוי ויהודה יששכר ויוסף ובנימין, ודהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי)!

ואלא מאי 'והחציו'?

תנא: חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל (והיינו דקאמר והחציו אל מול הר עיבל החציו ממועט שבחציו) מפני שלוי למטה (זקני כהונה ולויה היו עם הארון בין שני ההרים כדלקמן).

אדרבה! מפני שלוי למטה (כל שכן) בצרי להו (חציו של הר גריזים, שהרי שבט לוי מהן היה)!

הכי קאמר: אף על פי שלוי למטה - בני יוסף עמהם (ומרובין היו), שנאמר (יהושע יז,יד) וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד (סופו דקרא:) ואני עם רב [עד אשר עד כה ברכני ה'], (יהושע יז,טו) ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה [ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים] - אמר להן: לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע.

אמרו ליה: זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט,כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין [בנות צעדה עלי שור] ואמר רבי אבהו: אל תהי קורא 'ע?ל?י עין' אלא עולי עין (עולין על העין ואין העין עולה עליהם).

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: מהכא: (בראשית מח,טז) [המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק,] וידגו לרוב בקרב הארץ (כן ברכן יעקב למנשה ואפרים) - מה דגים שבים מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן.

הני חמשים אותיות - חמשים נכי חדא הויין (אאבן השניה קאי)!?

א"ר יצחק: יוסף הוסיפו לו אות אחת, שנאמר (תהלים פא,ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים [שפת לא ידעתי אשמע].

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: 'כתולדותם' בעינן (כשמות אשר קרא להם אביהם)! אלא: כל התורה כולה 'בנימן' כתיב, והכא 'בנימין' שלם, כדכתיב (בראשית לה,יח) [ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני] ואביו קרא לו בנימין'.

אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר (שנתייחד עם הערוה והעמיד על עצמו וכבש את יצרו) - הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה; יהודה - שקידש שם שמים בפרהסיא (על הים, כדלקמן) - נקרא כולו על שמו של הקב"ה (שם בן ארבעה אותיות כלול בשמו של יהודה).

יוסף מאי היא? דכתיב (בראשית לט,יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו [ואין איש מאנשי הבית שם בבית] - א"ר יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה (והאי 'מלאכתו' - תשמיש) נתכוונו;

'ויבא הביתה לעשות מלאכתו': רב ושמואל: חד אמר לעשות מלאכתו ממש (מלאכה), וחד אמר לעשות צרכיו (תשמיש) נכנס.

'ואין איש מאנשי הבית וגו' - אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש?

תנא דבי רבי ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא; אמרה: אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה, (בראשית לט,יב) ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' [שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה]; באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות, דכתיב (משלי כט,ג) [איש אהב חכמה ישמח אביו] ורועה זונות יאבד הון (שם טוב, שהוא יקר מכל הון); מיד (בראשית מט,כד) ותשב באיתן קשתו [ויפזו זרעי ידיו; מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל] (קשתו - שכבת זרעו, על שם שיורה כחץ) ; א"ר יוחנן משום ר' מאיר: ששבה קשתו לאיתנו;

'ויפוזו (לשון 'ויפוצו', שהזיי"ן והצד"י מתחלפין כמו 'זעקת' – 'צעקת') זרועי ידיו' - נעץ ידיו בקרקע (שנעץ אצבעותיו בקרקע ונסמך עליהן כדי שיתייסר ויטרד בצערו ויעבור תוקף יצרו) ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו;

'מידי אביר יעקב' - מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב (מידי אבירותיו של יעקב, משם זכה להיות רועה, ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל);

'משם רועה אבן ישראל' - משם זכה ונעשה רועה, שנאמר (תהלים פ,ב) רועה ישראל (כלפי שכינה נאמר) האזינה, נוהג כצאן יוסף [ישב הכרובים הופיעה] (קרי 'כצאן יוסף' - המנהיגים כצאנו של יוסף, אלמא מיקרו ישראל צאנו של יוסף, והוא הרועה).

תניא: היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר (בראשית לז,ב) אלה תולדות יעקב יוסף [בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן, והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם] (תולדות שיצאו מיעקב - כנגדן ראוי לצאת מיוסף), אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו; ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו (אותן עשרה שפיחתו מיוסף בעשר אצבעותיו), וכולן נקראו על שמו, שנאמר (בראשית מו,כא) ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וגו' [גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד]: בלע - שנבלע בין האומות, ובכר - בכור לאמו היה, ואשבל - ששבאו אל, גרא - שגר באכסניות (באכסניא. בארץ נכריה), ונעמן - שנעים ביותר, אחי וראש: אחי הוא, וראשי הוא, מופים (מפורש במדרש רבי תנחומא: שהיה פיו כפי יעקב אבינו בהלכות שקיבל משם ועבר), וחופים: הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו; וארד - שירד לבין אומות העולם; איכא דאמרי 'וארד' - שפניו דומין לוורד.

א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בשעה שאמר לו פרעה ליוסף (בראשית מא,מד) [ויאמר פרעה אל יוסף: אני פרעה] ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' [ואת רגלו בכל ארץ מצרים] אמרו איצטגניני (אצטגנינות: חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזלות) פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו (גנוני מלכות: גווני מלכות בחכמה, גבורה ויופי). אמרו לו: א"כ יהא יודע בשבעים לשון? בא גבריאל ולימדו שבעים לשון; לא הוה קגמר - הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר (תהלים פא,ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (סיפיה דקרא: 'שפת לא ידעתי אשמע');

ולמחר - כל לישנא דאישתעי פרעה - בהדיה אהדר ליה; אישתעי איהו בלשון הקדש - לא הוה קא ידע [פרעה] מאי הוה אמר, א"ל: אגמרי! אגמריה - ולא גמר. אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית! אישתבע לו. כי א"ל (בראשית נ,ה) אבי השביעני לאמור [הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען - שמה תקברני; ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה]; א"ל: זיל איתשיל אשבועתך (השאל לחכמים שיתירוה לך)! אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך? ואע"ג דלא ניחא ליה - א"ל: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך.

'יהודה' - מאי היא?

דתניא: היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה: זה אומר "אני יורד תחלה לים" וזה אומר "אני יורד תחלה לים" קפץ