תמלול השיחה ממעמד הנחת אבן הפינה לבית משיח 770 וגלריית תמונות

ביום י"ז אלול ערב ח"י אלול ה׳תשמ״ח בשעה 5 בערב נערכה "הנחת אבן- הפינה" להרחבת 770 בית משיח.

כ"ק אדמו"ר שליט"א עלה לבימה מיוחדת שהוקמה מחוץ לבנין, ופתח מיד בשיחה שנמשכה כעשר דקות. בשיחה דיבר על ענין הנחת אבן פינה שבאנגלית קוראים לזה "שבירת קרקע", ששוברים את הקרקע ואח"כ מניחים את אבן היסוד.

כ"ק אדמו"ר שליט"א ביאר את הענין בעבודת השם. ואח"כ אמר: "בית כזה שיסודו "קודש" והוא נבנה בהכרה שהבנייה היא בכוחו של הקב"ה - זוכה לברכות מאת ה' הנעשה שותף, כביכול, בבניין והבניה תהיה בהצלחה רבה בגשמיות וברוחניות, ושתהיה בזריזות, ויקויים בו ושכנתי בתוכם מתוך שמחה וטוב לבב". לאחר שסיים את השיחה הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א למר דוד צ'ייס יו"ר קרן הבנין לומר דברים באידיש, וכן חדב"נ רבי שמריהו גורארי' - הרש"ג - בירך ברכה קצרה.

לאחר מכן ירד כ"ק אדמו"ר שליט"א מהבימה וניגש למקום שיועד ליריית אבן הפינה, הוא לקח לידיו את- חפירה, הסיט מעט את העפר בתוך הגומא ואז תפס בשתי ידיו הק' באבן שהיתה מונחת ליד הגומא והניח אותה בתוך הגומא. לאחר מכן לקח כ"ק אדמו"ר שליט"א את האת בידו וכיסה את האבן במעט חול. בסיום האירוע חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א דולר לצדקה לכל הנוכחים.

אתר הגאולה מגיש את דברי הרבי שליט״א מלך המשיח באותה שיחה (בלתי מוגה) וגלריית תמונות מהמעמד המיוחד.

שיחת יום שלישי ערב ח״י אלול, ה׳תשמ״ח | בחצר 770, בעת הנחת אבן הפינה לביהכ״נ החדש

[כ"ק אדמו"ר שליט"א הגיע מביתו בשעה החמישית, לבוש בסירטוק של משי, ועלה על בימה בחצר הקדמית (ליד מקום הנחת "אבן היסוד") ואמר:] א. מאורע זה נקרא בלשון המדינה "גראונד ברייקינג", ולאחר פתיחת הקרקע טומנים בה את "אבן היסוד".

והנה, יהודי נצטווה שבכל הענינים שהוא עושה ילמד את הנהגתו מהתורה, וכמו"כ בנדו"ד יש ללמוד מדברי התורה כיצד נהג הקב"ה בתחילת בריאת העולם, ולנהוג כמותו בהנחת היסוד של כל בנין.

בריאת העולם התחילה מ"אבן שתי'", שהיתה מונחת בבית המקדש בקודש הקדשים, ואבן זו היתה ה"יסוד" לכל המשך הבריאה, שלכן היא נקראת "אבן שתי'", "שממנה הושתת העולם".

ומזה לומד כאו"א, בשעה שהוא בונה בית (כפשוטו, או כשהוא מבצע משימה כלשהי לבניית איזה ענין שיהי' בגשמיות (בעניני הגוף), או ברוחניות (בעניני הנשמה)), הרי ה"יסוד" של הבנין (או המשימה), צריך להיות קשור בקדושה "בית המקדש", ולא סתם קדושה, אלא "קודש הקדשים".

ואח"כ יש להמשיך ולבנות את הבניין כולו, ע"פ היסוד, וממילא כל הבנין יהי' קשור בקדושה.

נוסף על ההוראה מה"אבן יסוד", יש הוראה ולימוד גם מעצם ענין "שבירת הקרקע" לפני בניית הבית:

בשעה שאדם בונה משהו, צריכה ההתחלה להיות ב"שבירת הקרקע", שבירת הגאווה והישות, ענין הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'", ביודעו שאין הבני' ע"י "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", כ"א כוחו של הקב"ה. אלא שהקב"ה העניק לו כוחות (ועד שהם נהיו לגמרי ברשותו), שהוא יוכל לבנות.

וכאשר הוא יתנהג באופן כזה (שה "יסוד" יהי' קדושה, ובידיעה שהבני' היא בכחו של הקב"ה), הוא יזכה לברכות ה', ועד שהקב"ה מבטיח שהוא יהי' עמו "שותף" בביצוע ההחלטות, וממילא כל הבני' תהי' בזריזות ובהצלחה רבה בגשמיות ועאכו"כ ברוחניות.

והבית יהי' - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שכל מה שבבית יהי' קדוש, כי הקב"ה ישכון בתוכו בקביעות, ומתוך שמחה וטוב לבב.

ב. ויש לקשר את האמור, עם חלק הפרשה השייך ליום הרביעי", מרביעי עד חמישי, כתורת אדה"ז – שנמסרה ע"י נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר - ש"צריך לחיות עם הזמן".

לכל לראש תחילת הפרשה - "כי תבוא אל הארץ גו' ולקחת גו'". כלומר שיהודי צריך לחיות עם תקוה תמידית שמיד ממש הוא יכנס לארץ ישראל, ויזכה לטוב שבגשמיות - "ראשית כל פרי האדמה", הקשור עם הטוב שברוחניות - מצות ביכורים.

ומיד עם כניסתו לארץ אומרת התורה - בחלק רביעי של הפרשה - שהמצוה הראשונה שהוא מחוייב בה היא לבנות מזבח לה' "והי' ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך גו' ובנית שם מזבח לה' אלקיך גו' והעלת עליו עולות גו' וזבחת שלמים ואכלת גו' ושמחת גו'".

וזוהי הוראה ולימוד לכאו"א, גם למי שנמצא בחו"ל, שכאשר הוא בא לארץ ישראל, כדברי הצ"צ "מאַך דאָ (בחו"ל) ארץ ישראל". מיד "ובנית לה' אלקיך", עליך מוטל החיוב לבנות בית להקב"ה.

והבני' צ"ל באופן של "ובנית לה' אלקיך":

״ובנית" - בלשון נוכח, שהקב"ה פונה אליך ואומר לך: אתה בעצמך. ע"י העבודה שלך, ובכחות שלך, צריך לבנות (ולא כירושת הארץ שעלי' נאמר "ה' אלקיך נותן לך", שהקב"ה נתן לך את הארץ, אלא אתה בעצמך צריך לבנות).

״לה'" - שהבני' צ"ל לשם הקב"ה, ולשם הדרגה הכי נעלית שבהקב"ה - שם הוי', מז' השמות שאינן נמחקים, וביניהם גופא שם המפורש, שם העצם ושם המיוחד (ולא רק לשם שמים).

ועוד ענין כזה שהבני' היא לה', דהיינו שהכח על הבני' הוא מהקב"ה, "הקב"ה עוזרו״. אך ביחד עם זה:

״לה׳ אלקיך״ - דרגת ה' מתלבשת ב"אלקיך" ונעשית "כחך וחיותך". הכח והחיות של האדם עצמו, דהיינו שהכח וחיות של האדם העליון מתקשר ונעשה "חד" ממש עם האדם התחתון, והאדם עצמו, בכוחו הוא, צריך לבנות.

ג. ויש להוסיף הוראה בעבודת ה' מענין (בניית) המזבח, והקרבת קרבנות עולה ושלמים:

מזבח - מקום מוכן להקריב בו קרבנות. וענינו בעבודה יקריב את חלבו ודמו לה', וכמובן מתוך בריאות הנכונה, ומתוך הרחבה.

והקרבת החלב ודם שלו היא בב' אופנים דוגמת קרבן עולה ושלמים:

לכל לראש קרבן עולה - שהיא ״כולה לה'". וענינו בעבודה - התחלת היום בעבודת התפילה, שהיא כולה לה', שהרי התפילה באה לפני האכילה ושתי', ועאכו"כ שהיא לפני "הנהג בהם מנהג דרך ארץ" - עסקיו בעניני העולם.

ולאח"ז קרבן שלמים - שחלקו לבעלים, וענינו בעבודה - שגם בעיסוקיו במשך היום בעניני העולם, "הנהג בהם מנהג דרך ארץ", הנהגה באופן של שלמים "שמטילים שלום" בין האדם המקריב להקב"ה.

ועוד עניין בשלמים - "שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים" היינו שעושה שלום, אהבת ישראל, בין הכהנים וישראל, עי"ז שכולם נוטלים חלק באותו הקרבן. והוא ע"ד ענין "הקהל", שמאחד את כל ישראל יחד בהקהל אחד.

ובעבודה - "הכהן" שהוא ממוצע המחבר בין המקריב להקב"ה, הוא הרב שנותן לו ידיעות בתורה, ומחזק את הקשר שלו ליהדות, "והמקריב" הוא יהודי שלומד מהרב, ו"שלמים" עושים שלום ביניהם.

וע"י כל זה זוכים (גם) ל"ואכלת גו'", מזונו (ומזון בני ביתו) הגשמי, ובאופן ד"ושמחת", מתוך שמחה.

ד. ויה"ר שמהדיבור בכל ענינים אלו נבוא לפועל ממש, עד לפועל ממש העיקרי - בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו ממש, ע"י משיח צדקינו, בגאולה האמיתית והשלימה.

וכל ענין ביהדות, וכל ענין בתומ"צ במיוחד, וכל ענין הקשור באהבת ישראל עד לאופן של אחדות ישראל, ממהר את הגאולה האמיתית והשלימה.

ועוד קודם לזה, ברגעים האחרונים של הגלות, מקבל כל יהודי - כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה.

[ציוה למר דוד שיחי' צ'ייס ולרש"ג שיחי' שיאמרו כמה מילים. ולאח"ז הלך למקום הנחת האבן היסוד, ובאת חפירה חפר בעפר, לקח בידיו הק' את ה״אבן יסוד", הניחה במקום החפירה וכיסה בעפר.

כ״ק אדמו״ר שליט״א חילק לכוא״א שטר א׳ של דולר. ע״מ לתתו לצדקה].