לצעוק ולבקש את הגאולה האמיתית והשלמה

השיחה ארכה 21 דקות, והיתה רצופה ברמזים בענין גלות וגאולה.

בתחילה הקדים שאין הכוונה ב"כיבושין" למוסר ח"ו אלא "יכבוש עוונותינו", כי עומדים לאחרי מעשינו ועבודתינו במשך כל זמן הגלות, והתבטא שהכל מוכן לסעודה ונמצאים לא רק קרוב, אלא ערב הרגע הראשון של הגאולה, ו"כלו כל הקיצין" וכו'.

בין הדברים אמר שמכיון שרואים את סכנת הגלות, מרימים בני ישראל קול צעקה וקול תרועה אל הקב"ה שיביא את הגאולה.

כמו כן היה קצת אריכות בענין האבות והאמהות ובביאור הר"ת של "ברזל" שהוא שמות השפחות והאמהות, ובסדר זה דוקא. בהמשך דיבר גם על החמישי בטבת ומעלת הספרים ואיחל שיחזרו למקומם [ולהעיר שזו הפעם השלישית בשנה זו שמדבר אודות הספרים], ובתוך הדברים אמר שטבת הוא חודש העשירי וחמישי הוא ה', היינו שקשור בענין שם י-ה. את השיחה סיים במילים: "און מ'געפינט זיך תיכף ומיד ממש מיט עצמות ומהות אין 'מקדש אדנ-י כוננו ידיך', ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש"

אחרי השיחה ירד כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח מבימתו וחילק לכאו"א שני שטרות של דולר לצדקה במשך קרוב לחצי שעה.

בעת החלוקה חייך לכו"כ ובעיקר לילדים. כשעברו האחים קונין שיחיו וביקשו ברכה עבור אביהם ר' שלמה שי', השיב כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח: "בשורות טובות". לר' דוד שי' רסקין נתן עוד שני שטרות.

בסיום החלוקה הכניס כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח שני שטרות לסידורו, אמר כמה מילים לריל"ג ויצא מביהכ"נ בשעה 4:46 כשמעודד את שירת "שובה ה'" בידו הק'.