לחכות עם זה עד תשפ"ט? ביטול הצומות.

בסיום הל' תעניות, (פרק ה' הלכה י"ט), הרמב'ם מביא הלכה שמוזכרים בה "ימות המשיח", וביטול הצומות בימות המשיח, לפני הפיכתם לששון ולשמחה. לרבי שליט"א מלך המשיח יש "חידוש" ו"שיטה" בהלכה זו, שמוזכרת עשרות פעמים בשיחות קודש משנת תשל"ו עד תנש"א.

להלן ביאור בדרך אפשר בכמה שיחות קודש, לגבי אפשרות ביטול הצומות ב"ימות המשיח שנמצאים בהם עכשיו".

רמב"ם הלכות תעניות פרק ה' הלכה י"ט:

כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת יוֹם טוֹב וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:

הרבי שליט"א מלך המשיח מדייק מכאן שחייב להיות זמן ביטול הצומות לפני הפיכתם לששון ולשמחה. ומסביר, שפירוש "ביטול" הוא, שימים אלה נהיים "ימים רגילים", לא צום ולא ששון ושמחה, אלא "אוכלים ושותים על דרך הרגיל על מנת לעבוד את ה', לא מפני כשלון כח, ולא מצד חוסר קשר לשולחן ערוך".

משיחות הרבי שליט"א מלך המשיח במשך השנים מובן שביטול הצומות בימות המשיח הוא תקופה בפני עצמה לפני התהפכותם לששון ולשמחה.

בלקו"ש ט"ו, ע' 412 ואילך, מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח שצריכים להתקיים שלושה תנאים כדי לבטל את הצומות בימות המשיח:

א. תשובה באופן זדונות נהפכו לזכיות,
ב. ימות המשיח,
ג. שלום. [=בית המקדש קיים]

לעומת זאת, בדבר מלכות בלק, שלושת התנאים התנאים לביטול הצומות הם:

א. תשובה בדרגת זדונות נהפכו לשגגות
ב. ימות המשיח,
ג. אין שלום ואין גזרת המלכות + דחיה.

החל משיחת עשירי בשבט תשל"ח ועד בלק תנש"א הרבי מדבר על ביטול הצום בימות המשיח במצב שעשו תשובה בדרגת זדונות נהפכו לשגגות^[1]. המשיח הגיע והתחיל לפעול בעולם, וכבר אין נוגש ומבטל מלימוד התורה, "בטלה גזרת המלכות", (ולא תחזור), והרי, למצב זה התאוו חכמים ונביאים, שישראל יהיו "פנויים בתורה ובחכמתה", אבל מלך המשיח עדיין לא השלים פעולותיו בבניית בית המקדש בירושלים.  [אין שלום = דהיינו, אין ביהמ"ק], 

בשיחה לעשרה בטבת בלקו"ש חט"ו ע' 418 הערה 60, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח "הטור ושו"ע לא חילקו הדין ל-ב' בבות" כלומר, הם לא מדברים על "ביטול" לפני ההפיכה בימות המשיח, "כי מכיוון שלא הביא הדינים השייכים לימות המשיח, לא כתב רק כללות הענין", במילא, אי אפשר להחליט לענין ביטול הצומות בימות המשיח לפי פוסקים שלא פסקו לימות המשיח (וכיו"ב הרמב"ן, והריטב"א, וכיו"ב). בסגנון אחר: אין להם את תקופת ביטול הצומות בימות המשיח, יש להם רק את הרעיון הכללי שמאחורי זה, שהצומות ייהפכו. במילא אי אפשר להסתמך עליהם, או לדחות על ידם את עניני ביטול הצומות בימות המשיח, לפני הפיכתם לששון ולשמחה.

בשיחות בה"ב תשמ"ח, הרבי שליט"א מלך המשיח אומר שלא משנים שום דבר בשולחן ערוך, רק צריך להסביר שהמצב השתנה, ומבקש "להסביר" שהמצב השתנה בנוגע ל-ד' התעניות, כבסיס להנהגה של ביטול הצומות^[2].

בשיחת י"ז תמוז נדחה תשנ"א,  (דבר מלכות בלק),  הרבי שליט"א מלך המשיח לכאורה מסביר באריכות בסעיפים ז-ח-ט, שלפי המצב שהשתנה, מתקיימים כבר התנאים לביטול ד' התעניות: א. (אות ז) חזרו בתשובה אמיתית כולל "צחצוח הכפתורים" כו', ב. (אות ח) "התקיימו דברי הילקוט שמעוני  .. משיח .. כבר בא" (בלשון עבר, דהיינו - התקופה היא ימות המשיח). ג. (אות ט, הערה 81) בטלה גזרת המלכות.

בשנים שתשעה באב חל בשבת, אז אפשר לדחות לגמרי את התענית, כפי שהרבי שליט"א אומר בתחילת דבר מלכות בלק "הדחיה שבימות המשיח".

בסיום שיחת י' מנחם אב תנש"א, (תענית תשעה באב נדחה), אומר הרבי שליט"א מלך המשיח שאם בקביעות כזו היו זוכים לדחות את הצום גם מיום ראשון, הגאולה האמיתית והשלמה היתה מזמן כבר באה^[3].

אחרי דברים ברורים ומוגהים משיחת כ' כסלו תשנ"ב שנמצאים בימות המשיח, שהם שינוי גדול והופכי משיחות קודמות בלקו"ש, שם מוסבר שאתחלתא דגאולה, ותקופה ראשונה דימות המשיח מתחילה רק אחרי קיבוץ גלויות, (היות שרק אז יודעים שהוא המשיח), ולהסביר את השינוי, "כיהודה ועוד לקרא": ימות המשיח יכולים להתחיל גם במצב של "מלחמות" לפני בניין ביהמ"ק, (רמב"ם הל' מלכים י"ב ב), כאשר המשיח רק "בחזקת משיח", אבל אז זו לא אתחלתא דגאולה" כי לא יודעים בוודאי שהוא המשיח. משא"כ, אם יודעים בוודאי שהוא המשיח גם בתקופה זו, אז "מלחמות [=דמלך המשיח משיח] נמי אתחלתא דגאולה היא" (ברכות   ), במילא זו התקופה בה אפשר לפסוק לביטול הצומות לפי שיחות הנ"ל.  

 ---------

[1] ולדוגמה: "שהתשובה שהוא עושה היא לא רק שיהיה שזדונות נעשו לו כשגגות - על כל פנים לא ענין של טוב אמיתי. - ואז צריך לגרום מידה כנגד מידה - שהצומות יהיו בטלים". (מהקלטה שיחה אור לעשירי בטבת תשל"ח, לא מוגה).

[2] " שזה גם מלשון "אל תקרי הליכות אלא הלכות", שפועלים גם בעניני העולם שיהי' "הליכות עולם", יהודי נהיה בעל הבית על זה, וזה נהי' "לו" כמדובר כמה פעמים, שזו גם הביאור, למה בזמנים שקדמו הרי לא השתדלו ולא הסבירו, ולא התעסקו בביאור הענין שיגיעו גם ל"תקופה השניה", שזה בדוגמת, כמדובר כמה פעמים, בנוגע לתעניות - ד' התעניות, שגם שם ישנן שתי תקופות שקשורות עם שתי הלכות ברמב"ם, שלכל לראש "הצומות האלו בטלים", במילא אוכל ושותה על דרך הרגיל; מה פירוש על דרך הרגיל לשרת את הקב"ה ע"י אכילה ושתיה, כמוזכר כמה פעמים . . תענית יש בה שתי הבטחות: שכל התעניות, אפילו אותן שמפורשות בכתוב - ד' התעניות, על אחת כמה וכמה . . שיבואו שני השלבים, שני הזמנים: שלכל לראש, התעניות ייבטלו, על פי מנהג ישראל תורה היא, ולא ח"ו מצד העדר הזהירות". (תמליל ההקלטה, שיחות בה"ב, ח', י"א אייר תשמ"ח, לא מוגה).

[3] "שהיום [עשירי באב] כל היום, זה [=תענית] תשעה באב, שבאמת, כפי שנקבע ראש חודש בשנה זו [=צום ט' באב נדחה], קבעו שזה יהיה באופן שהיה יכול להיות מקויים לפני זה אילו זכינו, יכלה כבר להיות גאולה אמיתית והשלימה ובמילא היו כל הענינים, ולא היה צריך [=לצום] בעשירי במנחם אב, כי כל הענינים היו נפעלים בשבת ט' במנחם אב" (תמליל ההקלטה, לא מוגה).