"מדובר על מעשה שאי אפשר להתחרט ממנו"!

המחבלים שוחררו בט״ו אדר תשל״ט. עם שחרורם הודיעו כי יתגייסו מיד לארגון הטרור הרצחני - אש״ף. בין המחבלים היו כאלה שרצחו יהודים. היתה זו הפעם הראשונה בה שחררה ישראל גם מחבלים רוצחים.

משיחת מוצאי שבת-פרשת במדבר, מברכים-החודש וערב-ראש-חודש סיון, תשל"ט:

נוסף לכך אירע מעשה מבהיל המראה עד היכן מגיעים הדברים:

היה יהודי שהיה בשבי והסכימו לשחררו רק כשקיבלו כתמורה לכך שבעים וששה אסירים. מעשה זה אירע באותו זמן שארצות-הברית חתמה חוזה דומה לזה עם ברית-המועצות - אך אז החליפו חמשה שבויים בשניים, וכאן החליפו אחד תמורת שבעים וכמה.

נכון אמנם שבהלכה - ישנו מקום לוויכוח, מכיון שמדובר אודות פקוח-נפש של יהודי אחד וכשצריכים לתת על כך פי-כמה-וכמה - ניתן לדון על זה.

אך כאן התווסף ענין עיקרי: בגלוי אמרו שכיון ואין ברירה אחרת, ומכיון שמדובר ביהודי בעל משפחה - לכן לא יכלו להתחיל להתחשבן כמה אסירים יצטרכו לשחרר עבור כך מבית-הסוהר. וכששאלו: הרי פעמים רבות נלקחו שבויים מישראל, אך תמיד נתנו תמורתם מספר שוה או פי-שנים אך לעולם לא נתנו פי-שבעים, והרי אתם עצמכם הכרזתם שזוהי נקודה עקרונית שלעולם לא ייכנעו לשום איום - אף אם יהיה טעם הלכתי, הגיוני ודיפלומטי לכך, בטענה שאם יכנעו זה יגרה את הערבים לנסות ולחטוף כמה שיותר בני-ערובה - לכן אין עצה אחרת ומוכרחים להראות להם שזה לא מועיל. וכך נהגו במשך שנים רצופות, למרות קרבנות מהיהודים שהגיעו בעקבות כך.

ואילו כאן התחרטו לפתע, באופן מבהיל, כאמור לעיל - אחד תמורת שבעים וששה!!

אך למרות הטענות, ישנו מקום להסכים לכך: כאשר יהודי שומע את הסיפור, שלא היתה דרך אחרת לשחררו אלא רק על-ידי שחרורם של שבעים וכמה - חושב לעצמו, אולי זוהי הדרך, שמא לא הייתה דרך אחרת, והרי "נפש אחת מישראל" הוא קיומו של "עולם מלא", ועל-אחת-כמה-וכמה שכאן מדובר רק על שבעים וכמה.

שאלו הם החלקים הגלויים, וכאמור, למרות הטענות יש מקום להסכים לכך.

אך בסיפור זה ישנו גם את החלק הנסתר:

כשהורו על עריכת חגיגות השמחה על ההסכם שהסיפור הנזכר-לעיל הוא אחד מסעיפיו - אמרו לדוברים למיניהם שלא יספרו מי הם האסירים המשוחררים אבל כיון שאי-אפשר לרמות את העולם כל הזמן ובכל הענינים - ישנם אחרים שמאיזו סיבה שתהיה גילו אשר מהשבעים וכמה הללו - מחציתם היו כאלה שהיו בבית-הסוהר לא על ענינים של מה-בכך - אלא היו מחבלים בפועל עם דם יהודי על הידים.

עד עכשיו לא שחררו גם כאלה שלא התעסקו עם חבלנות, כיון שלא רצו להיכנע לטרור - ואילו עתה משחררים גם מחבלים.

כיון שלדיפלומטים אין מעצור - אזי הם גם יתחילו לחפש הסברים שהיו צריכים לנהוג כך. וכאשר שאלו אותם שאלה פשוטה: אם אכן היה מוכרח לשחררם - מדוע אם-כן אתם עושים מזה סוד, הייתם יכולים לומר מלכתחילה שמטעם זה וזה, מוכרחים לשחרר רוצח שאף בשחרורו אינו אומר שיעשה תשובה אלא "אכלתי ואוכל עוד", רחמנא ליצלן!

מדובר על מעשה שאי-אפשר להתחרט ממנו! שבעים וששה המחבלים נמצאים בחופש ובמקום כזה אשר רחמנא ליצלן, לא נראית שום סיבה מדוע שלא יתעסקו שוב בטרור היה-לא-תהיה!!!

לא רק ענין זה לחוד בעייתי, השיטה כולה גרועה ומסוכנת, שיטה הגורסת שיש לנהוג הפוך מ"ואולך אתכם קוממיות". שיטה המתבטאת בכך שמסוגלים להעלים את האמת, ועד שאומרים דבר שקר, ועד שאומרים שאם לא היו משחררים אותם, הרי שנשיא ארצות-הברית ונשיא מצרים היו מסרבים לחתום - שקר זה לא מתקבל אפילו אצל ילדים, מאחר שעל אותם ענינים שעמדו בתוקף - בעבר ובהווה - הצליחו!

כאמור בהתוועדות שלפני-זה, כאשר יורקים עליו, והוא יודע שזו יריקה בפנים - מרמה הוא את השני שאלו הם גשמי-ברכה! ואף אומר לו לברך "הטוב והמטיב" - עשיית סעודה, נתינת "מזל-טוב", ריקודים ברחובות והנפת דגל, עם כל הדברים הקשורים בכך!

וכאן נוגע לא רק המעשה בפועל בשעת מעשה - ששחררו מחבלים. אלא גם שזה לא נשאר בסוד, והצד שכנגד יודע מזה ומכך הוא מסיק, שמאחר והוא הצליח עד עכשיו, ולמרות שהוא ירק, היכה, וביזה - בכל-זאת בעיתונים היהודיים מדפיסים לאחר-מכן שאלו הם גשמי ברכה, שלום אמיתי, ו'שלום עבור ילדינו ונכדינו', ואף מוסיפים, שחוץ מדרך זו, אין, רחמנא-ליצלן, דרך אחרת להקב"ה ל"ונתתי שלום בארץ" - בראותו זאת, מה יעשה הצד שכנגד ולא ימשיך בשיטה זו. ואכן הוא ממשיך, רחמנא ליצלן!