פנחס זה אליהו הגיע ובישר על הגאולה

פינחס זה אליהו מגיע למקום כגון טבריה [=לאו דווקא טבריה בארץ הקודש] שנמצא במקום גבוה, [היפך המציאות מהעיר טבריה שנמצאת במקום נמוך] • שיחת ח"י תמוז תנש"א בתרגום מלא, תמליל השיחה, וסקירה על ביאת אליהו הנביא שהיתה בשנת תנש"א.

התמליל ע"פ סרט ההקלטה:

היות וכרגיל יום התענית הוא הרי עת רצון, וזה גם הזמן, בפרט לאחרי תפילת מנחה שאז זה לא כבר כל כך קשור עם עניני מלאכה - אפילו שזה יום חול המותר במלאכה, כפי שהיה גם בזמן הש"ס, שבשעה זו ביום, כבר הסתיים, וזמן תפילת המנחה כבר היה זמן פנוי לציבור לשמוע את ה"דברי כיבושין."

וכמוזכר כמה פעמים, ש"דברי כיבושין" גם מלשון "כובש עוון", אין ח"ו כוונה לדבר על עוון של יהודי אלא הכוונה לדברי הקב"ה ופעולותיו, במה הוא מתעסק? - ב"כובש עוון" "ותשליך במצולות ים כל חטאתם," ואדרבה, נהיה מזה - ש"במצולות ים" נשארים "חטאתם," ומה שזדונות נעשו לו כזכיות, עד לזכיות ממש ובגלל שזה מהתחתון תחתון ביותר - "מצולות ים", מזה מובן שהעליה באופן של זכויות גם היא עד למעלה מעלה שאין למעלה הימנו.

ויש לזה גם שייכות ליום תענית בכלל שהוא עת רצון, ושייכות מיוחדת ליום התענית שנמצאים בו כעת, שזו צום דחוי שהיה צריך להיות בשבעה עשר בתמוז, ובגלל שזה היה שבת, עושים זאת באופן של דחיה,

וזה מזכיר מיד את הסיפור בגמרא, "כיון דאידחי אידחי" שהיתה דעה כזו דווקא של זה שסידר את הששה סדרי משנה וכל השייך לזה, - רבי, שדחיית הצום תפעל שידחו אותו לגמרי, ובפרט עוד שהטעם העיקרי בזה הוא ענין מעשינו ועבודתינו כמוזכר, שאפילו אם היה פעם עוון, כבר היה ענין "כובש עוון," עד שזה "במצולות ים", עם כל הענינים והפרטים האמורים לעיל;

ובפרט שמגיעים לענין "דכיוון דאידחי אידחי," שזה דיחוי אחר דיחוי, שזה עוד יותר מקרב וממהר שמ"דיחוי" הצום יהיה ענין "ביטול" הצום, וכפסק דין הרמב"ם שענין הצום לא רק נשאר במצב "ביטול," אלא אדרבה, נהיה "לימים טובים ולמועדים, והאמת והשלום אהבו,"

ובפרט עוד, שנמצאים כבר ריבוי זמן אחרי שנשיא דורנו, הרבי חמי, הסביר "עמדו הכן כולכם" לגאולה כיון שכל הענינים כבר נפעלו וגם ענין ה"כפתורים" גם הם כבר "צוחצחו," על אחת כמה וכמה שה"לבושים", [=לבושי הנפש] כבר בשלמות על אחת כמה וכמה הגופים, על אחת כמה וכמה, הנשמות.

במילא, נהיית אז ביתר שאת וביתר עז הצעקה – "עד מתי?!" היות שכל הענינים כבר נפעלו לפני עשרות שנים, מאז שנשיא הדור ש"הנשיא הוא הכל," וגם שמו מורה על ענין הגאולה, וזהו ענין של "יוסף הוי' ידו," ו"יוסף הוי' לי בן אחר," שכבר עשו מכל האופנים של "אחר" כבר עשו את ענין ה"בן," ועד ל"בן יחיד" כתורת הבעל שם טוב, שכל יהודי אצל הקב"ה הוא כמו בן יחיד להורים  זקנים שנולד להם לעת זקנתם, וכמדובר כמה פעמים;

ויש לזה גם שייכות מיוחדת שענין תמוז מכונה אצל חסידים, ומהם התפשט לכל העולם כולו, שתמוז הוא חודש הגאולה, ע"י שנשיא הדור - הרבי חמי, ש"הנשיא הוא הכל," כמו שהוא כותב במכתב הראשון בקשר לגאולתו, ש"לא אותי בלבד גאל הקב"ה," אלא גם את כל אלה שהוא מזכיר לאחר מכן, החל משומרי מצווה ועד ל"כל אשר בשם ישראל יכונה," שפעם שהיו כאלה שבגלוי רק כינו אותם "ישראל" – יהודי, ו"ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא." ואצלם השם "ישראל" היה רק באופן של כינוי, כלומר שיהדות לא היתה אצלם עיקר, אלא  אדרבה - טפל, (עד כדי כך שכאשר ליהודי יש שני שמות בלשון הקודש, ויש לו את שני השמות גם בלשון אחר, לשון חול, אז הדין הוא, שכותבים את השמות הרגילים שקוראים לו בלשון חול וכמדובר כמה פעמים).

וכמדובר גם, היות שנמצאים בחודש הגאולה, ובחודש הגאולה כבר אחרי י"ב י"ג תמוז שבאו בהמשך אחד ליום השבת, ואחרי זה היה כבר ה"קיימא סיהרא באשלמותא" בחודש תמוז, ה"אשלמותא" של חודש תמוז שזה החמשה עשר בו, ומיד אחריו הששה עשר בו, שהיה ערב שבת קודש, שמזכיר את יום השישי שעליו כתוב שהכל מוכן לסעודה, כפי שכתוב "כי טוב מאד", עוד יותר ממה  שכתוב על יום השלישי, דווקא ביום השישי.

וממששה עשר בתמוז נכנסנו מיד ליום השבת קודש שאז "אין עצב בה",  ואדרבה, צריך לאכול דווקא "יין ישן ובשר שמן," וכמדובר כמה פעמים, ואפילו אם מסיבה שאינה מובנת כלל עדיין לא בא משיח צדקנו ביום השבת, ונמצאים כבר ביום הראשון, ואז עוד יותר ה"געוואלד" – "עד מתי"?! בפרט שזה יום הראשון שבא אחרי חמשה עשר וששה עשר, ושבעה עשר בתמוז, שלושה ימים רצופים בקביעות שנה זו באופן של קדושה ושמחה, ומובן שהיות ויש "חזקה" של ג' פעמים של שמחה, "יום שמחתכם אלו השבתות," ולפני זה, יום שישה עשר ויום חמשה עשר, שכולם היו עניני שמחה, בהמשך לימי הגאולה;

שהתחננתי שיארגנו, ובוודאי עשו כך, לארגן בריבוי מקומות התוועדויות ביום השבת קודש היות וזו השבת "ויכלו", השלימות של י"ג וי"ג תמוז שלפני שבת זו, וי"ב תמוז יש בו גם את ענין שהוא יום ההולדת של נשיא דורנו, שאז הרי מזלו גובר, ומובן בפשטות, שהיות ו"מזלו גובר", והוא זה שהסביר באריכות, ופירש, וציוה לפרסם ולהפיץ, בנוגע מעשינו ועבודתנו, שכבר מזמן "כלו כל הקיצים," וכבר מזמן צוחצחו הכפתורים, וצריך להיות רק "עמדו הכן כולכם," ולגבי "עמדו הכן כולכם" גם זה היה כבר לפני הרבה זמן,

ובפרט עכשיו, אחרי שלושה ימים רצופים שבאו בהמשך לי"ב י"ג תמוז ויש גם את זה, ולמרות שאפילו ישנו ענין התענית, זה כמו שהגמרא מספרת, שכאשר יש תענית דחויה אפילו בזמן הש"ס, שאז זה היה קודם מעשינו ועבודתנו של מאות ומאות השנים שלאחרי זה. כבר אז נאמר "כיון דאידחי אידחי", עד שרבינו הקדוש רצה לבטל את כל ענין התענית.

במילא מובן שלא נשארים לעמוד אותו מצב, אלא שמיד אחרי "ביטול התענית באה "הפיכת" התענית כי כבר היה "כובש עוונותם" במילא מובן שמ"מצולות ים" - תחתון שאין תחתון למטה הימנו נהיית העליה בערך זה עד למעלה למעלה, שאין למעלה מזה.

וזה גם בפשטות ענין פרשת פנחס, שהיום הוא יום ראשון מפרשת פנחס, שענינו הוא, שפנחס נהיה "הוא אליהו" - מבשר טוב, זהו תפקידו ושליחותו, לבשר טוב על הגאולה האמיתית והשלמה, על ידי דוד מלכא משיחא; וכפי שהגמרא אומרת, שאף על פי שאנו נמצאים במקום שפנחס לא הגיע לשם אתמול, למרות זאת, יכול להגיע למקום זה ענין "דוד מלכא משיחא," ודוד מלכא משיחא עצמו, כי פנחס הגיע כבר למקום כמו טבריה ש"טובה ראייתה," ואז נהיה גם, בפרט עוד, שזה היה ב"מקום גבוה," במילא, אז בכל מקום שהוא, באיזה מקום שהוא, יכול לבוא מיד דוד מלכא משיחא בפשטות, עם כל הענינים שקשורים עם זה, ועוד והוא העיקר, הגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש!!

בפרט עוד שכאמור, נמצאים כבר ביום ראשון של פרשת פנחס, ואז חוסכים את הקריאה בתורה לאחרי זה, כי כבר קראו בלאו הכי אבל יכול להיות באיזה מקום מנין שצריך להתפלל מנחה, והם יודיעו כאן ש"הנה כבר בא," כבר באה הגאולה האמיתית והשלמה במילא הם צריכים לומר במנחה כל עניני שמחה [=במקום עניני תענית] אפילו שיש שאלה האם מותר להפסיק באמצע תפילת העמידה, אבל אם ההפסקה היא ב"שמע קולנו," אז זה המקום להכניס כמה ענינים נוספים, ובפרט ענין והוספה כזו שהיא הבשורה טובה ליהודים בקצווי תבל שיידעו, ש"הנה כבר בא," שכבר הגיע, וכבר התחילה הגאולה האמיתית והשלמה, שיש לה את ה"בכן" שמיד שהיא מתחילה, מיד ישנו הסיום והשלמות שבזה, כמדובר כמה פעמים שזה ה"בכן" דווקא של הגאולה האמיתית.

 מה שאין כן, אפילו הגאולה מגלות בבל ולאחרי זה הגלויות האחרות בקשר לפרשת חוקת ופרת אדומה, שאז מוזכרים גם ארבעת הלשונות כנגד ד' גלויות, וכנגד הענין של פרה אדומה, שהיא הרי קשורה עם "וזרקתי עליכם מים טהורים," "וטהרתם", כי "לפני הוי' תטהרו" במילא, כמדובר קודם, לא רק "כובש"  עוונותם, אלא מדובר גם ש"לפני הוי' תטהרו" התשובה מגיעה יותר עמוק מתשובה שמדובר עליה באופן רגיל, שגם תשובה זו יש בכוחה להפוך מיד ענינים בלתי רצויים לזכויות, על אחת כמה וכמה תשובה עילאה, שענינה הוא הרי שהיא הרי קשורה עם שמחה, קשורה דווקא עם יחוד פנימי, שזהו יחוד פנימי של מוחין שקשור עם לימוד התורה מפי הקב"ה, בפרט תורתו של הקב"ה,

ואז היחוד הפנימי שהוא ענין תשובה עילאה, עד לתכלית השלימות, היות שלימוד התורה תיכף ומיד ממש כי מיד ברגע זה עצמו ורגע שני שלאחרי זה בא מיד משיח צדקנו, שהוא שני הדברים, הן משיח והן רב וילמד תורה את כל העם כולו, ומובן שאז יהיה גם הזמן לתורה חדשה מאתי תצא - מהקב"ה, שאז גם הלימוד של משיח צדקנו הוא קשור והיינו הך עם ה"תורה חדשה מאתי תצא" - מהקב"ה;

ועוד והוא העיקר, שיהיו "שמים חדשים וארץ חדשה," והשמים והארץ שעכשיו, יהיו ב"רגע כמימרא," ו"רגע כמימרא" ממש, עוד יותר מהר מ"רגע," כי המילה "רגע" יש לה מבטא שצריך לבטא בשתי הברות, מה שאין כן, אותו הזמן זה אפילו פחות מרגע של הברה אחת, וצריכה מיד להיות הגאולה האמיתית והשלמה, בתכלית השלימות;

ואיך זה בתכלית השלימות – "בנערינו ובזקננו ובבנינו בבנותינו," ארו עם ענני שמייא", כל אחד" מאיתנו בתוך כלל ישראל ונשיא דורנו בראשנו, בארצנו הקדושה, ושם בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ומקדש אדני כוננו ידיך, בבית המקדש השלישי, שזהו ענין של חזקה, כמוזכר גם קודם, החזקה של אותם ג' ימים ואותם ג' עניני שמחה,

ולכן גם מסיימים כאן כמו שמסיימים תמיד בלעשות כל אחד מכם כאן לשליח לנתינת ג' שטרות – ג' דולרים; ויהי רצון, שאם אפילו על הדולר כתוב שאנו בוטחים בקב"ה, שפירושו הוא לא אמונה סתם, אלא שביטחון הוא גם ענין שהאמונה חודרת כל כך עמוק שכל מה שהוא נותן יש בו את אותו הביטחון מכיוון שזו אמונה אמיתית שחודרת את כל הענינים, וכך גם אמונה של יהודי חודרת בו בכל אבר ובכל עניניו, עד אפילו לעקב שברגל, עד אפילו ללבושיו, עד אפילו הכפתורים בלבושיו, הכל חדור באמונה;

ועד שאין צורך לאמונה כי תיכף ומיד הקב"ה משחרר אותו מענין זה של אמונה וזה נהיה כפי שכתוב באריכות בלקוטי תורה על האמונה לעתיד לבוא, בנוגע ל"דע את אלוקי אביך," כי לעתיד לבוא יהיה דעת את אלוקי אביך "שלא בערך" יותר מעכשיו, כמו בסיום הרמב"ם כמדובר כמה פעמים; ואז גם תהיה ה"דעה" בדרגה נעלית ביותר, עד "כמים לים מכסים" בסיום הרמב"ם, בסיום הרמב"ם בהלכות המשיח ומלחמותיו;

ובהקדמה, שבזמן ההוא, לא יהיו שום ענינים בלתי רצויים, ויהיו "מעדנים כעפר" בפשטות – פרנסה, עוד לפני שמשיח בא, כי כבר הגיע הזמן, לפני שמשיח בא בגלוי כבר יש פרנסה בהרחבה, במילא, יש פרנסה באופן של "מעדנים," וזה לגמרי לא "תופס מקום" מצד הרגילות בזה, שזהו הפירוש הפשוט מדוע  המעדנים יהיו כעפר;

ועוד והוא העיקר, שמיד בא ההמשך ברמב"ם שאחרי זה, ועוד ועיקר, זה בא תיכף ומיד למטה מעשרה טפחים, כמים לים מכסים, וכבר ישנו גם פנחס זה אליהו שכבר בישר!! את הבשורה הטובה בטבריה וכיוצא בזה, במילא בא מיד למחרת הבשורה, שזה יום זה בפרשת פנחס;

כמדובר כמה פעמים, וסופרים את שבטי ישראל, וסופרים גם את שבט הי"ג ביחד עם "שער לוי אחד," ועוד והוא העיקר, תיכף ומיד ממש!! - אמן!!

= = = 

תקציר השיחה

"עמדו הכן כולכם" כבר נפעל, וגם ה"כפתורים" גם הם כבר צוחצחו, במילא, נהיית אז ביתר שאת וביתר עז הצעקה -- "עד מתי?!" היות שכל הענינים כבר נפעלו לפני עשרות שנים, ואפילו אם מסיבה שאינה מובנת כלל עדיין לא בא משיח צדקנו ואז עוד יותר ה"געוואלד" -- "עד מתי"?! 
כמו שהגמרא מספרת, שאפילו בזמן הש"ס, רבינו הקדוש רצה לבטל את כל ענין התענית, ענין פרשת פינחס, שהוא אליהו - מבשר טוב, תפקידו ושליחותו לבשר טוב על הגאולה האמיתית והשלמה על ידי דוד מלכא משיחא; 

וכפי שהגמרא אומרת, שאף על פי שאנו נמצאים במקום שפינחס לא הגיע לשם אתמול, למרות זאת, יכול להגיע למקום זה ענין "דוד מלכא משיחא," ודוד מלכא משיחא עצמו, כי פינחס הגיע כבר למקום כגון טבריה ש"טובה ראייתה," כי זה "מקום גבוה", ואז נהיה גם, שבכל מקום שהוא, יכול לבוא מיד דוד מלכא משיחא בפשטות, עם כל הענינים שקשורים עם זה, ועוד והוא העיקר, הגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש!!
ואז חוסכים את הקריאה בתורה, כי יכול להיות באיזה מקום מנין שצריך להתפלל מנחה, והם יודיעו לכאן ש"הנה כבר בא," כבר באה הגאולה האמיתית והשלמה במילא הם צריכים לומר במנחה כל עניני שמחה [=במקום עניני תענית]

ואפילו שיש שאלה האם מותר להפסיק באמצע תפילת העמידה, אבל אם ההפסקה היא ב"שמע קולנו," אז זה המקום להכניס כמה ענינים נוספים, ובפרט ענין והוספה כזו שהיא הבשורה טובה ליהודים בקצווי תבל שיידעו, ש"הנה כבר בא," שכבר [=המשיח] הגיע, וכבר התחילה הגאולה האמיתית והשלמה, כי מיד ברגע זה עצמו ורגע שני שלאחרי זה בא מיד משיח צדקנו, שהוא הן משיח, והן רב, וילמד תורה את כל העם כולו, ומובן שאז הלימוד של משיח צדקנו הוא היינו הך עם ה"תורה חדשה מאתי תצא" - מהקב"ה;

ועוד והוא העיקר, צריכה מיד להיות הגאולה האמיתית והשלמה, בתכלית השלימות; ואיך זה בתכלית השלימות -- "בנערינו ובזקננו ובבנינו בבנותינו," "ארו עם ענני שמייא", כל אחד מאיתנו בתוך כלל ישראל ונשיא דורנו בראשנו, בארצנו הקדושה, ושם בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ומקדש אדני כוננו ידיך, בבית המקדש השלישי, 

ובזמן ההוא, לא יהיו שום ענינים בלתי רצויים, ויהיו "מעדנים כעפר" בפשטות -- פרנסה, עוד לפני שמשיח בא, כי כבר הגיע הזמן לפני שמשיח בא בגלוי, כבר יש פרנסה בהרחבה, במילא, יש פרנסה באופן של "מעדנים," וזה לגמרי לא "תופס מקום" מצד הרגילות בזה, שזהו הפירוש הפשוט מדוע המעדנים יהיו כעפר;

ועוד והוא העיקר, שמיד בא ההמשך ברמב"ם שאחרי זה, ועוד ועיקר, זה בא תיכף ומיד למטה מעשרה טפחים, כמים לים מכסים, וכבר ישנו גם פינחס זה אליהו שכבר בישר את הבשורה הטובה בטבריה וכיוצא בזה, במילא בא מיד למחרת הבשורה, שזה יום זה בפרשת פינחס;

ועוד והוא העיקר, תיכף ומיד ממש!! - אמן!!

רקע על השיחה // הרב טוביה דורון

בתחילת אותה שנה, ו' תשרי תנש"א, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח בשיחה מוגהת, שאליהו הנביא בא כל יום לטבריה לבשר על הגאולה,
בהמשך השנה דובר כמה פעמים על כך המדרש בילקוט שמעוני רמז תצ"ט, "שנה שמלך המשיח נגלה בה", ושם כתוב שמשיח נמצא "על גג בית המקדש, ומשמיע לישראל ענווים הגיע זמן גאולתכם".

הרבי שליט"א מלך המשיח הסביר שגג ביהמ"ק זה בחו"ל, כי "גגות לא נתקדשו", [=ובפשטות, יש לומר גם ש"גג" זה מקום גבוה]

וכאן אומר שפינחס זה אליהו מגיע למקום כגון טבריה [=לאו דווקא טבריה בארץ הקודש] שנמצא במקום גבוה, [היפך המציאות מהעיר טבריה שנמצאת במקום נמוך], ומזה יש עוד הדגשה בשיחה שמשיח יכול לבוא "בכל מקום שהוא",

ואולי יש לומר, שהרבי שליט"א מלך המשיח מפרסם שפינחס זה אליהו הגיע אליו, ל770 המקום ממנו מתחילה הגאולה שהוא "מקום גבוה" כי זה "גג בית המקדש" שממנו רואים כבר כעת את הגאולה האמיתית והשלמה ומפרסמים עד שזה מתקבל בגדרי העולם, שיהודי ירצה זאת, ויסכים, ויכריז, ש"הגאולה כבר כאן". (כ"ח סיון תנש"א).

אנו מביאים כאן סקירה על כמה מדברי הרבי שליט"א מלך המשיח בנוגע לבשורת אליהו בשנים תשמ"ב - תנש"א:

תשמ"ב - אתמול לא שמענו את בשורת אליהו הנביא

תשד"מ - אליהו הנביא עדיין לא בא

תשד"מ - אליהו הנביא יכול לבוא יחד עם משיח צדקנו

תשמ"ה - עדיין לא בא אליהו הנביא

תשמ"ז - אליהו הנביא בא בפשטות בעיצומו של יום השבת ומבשר את הגאולה

תשמ"ז - אליהו הנביא יבוא בפועל ממש יחיד עם משיח צדקנו למטה מעשרה טפחים

תשמ"ט - עדיין לא שומעים את פעמי אליהו הנביא מבשר הגאולה

תנש"א - ביאת משיח צדקנו יכולה להיות לפני ביאת אליהו הנביא. משיח צדקנו לא ממתין לביאת אליהו לבשר - אלא בא יחד עמו

 תנש"א - אליהו הנביא בא בפועל ממש כל יום לטבריה לבשר על הגאולה - [לעומת שנים קודמות שאמר שאליהו עוד לא בא!]

 למעלה: ז' תשרי תנש"א, (דקה 04:46 ) הרבי שליט"א מלך המשיח אומר שאליהו הנביא היה אתמול בטבריה ובישר על ביאת משיח צדקנו. ובשיחה זו, י"ח תמוז תנש"א, מסביר שהכוונה לא לעיר טבריה כפשוטו, אלא למקום "כגון טבריה" - "שטובה ראייתה, שהיא במקום גבוה", הכוונה כאמור, לבית מדרשו 770 ברוקלין ניו יורק, בחו"ל, שמשיח עומד ממש לפני הגאולה "על גג בית המקדש", וכפי שהסביר הכוונה במילים אלה בחורף תנש"א ש"גגין לא נתקדשו", וכפי שואמר גם לרב אליהו בתשרי תשנ"ב, שאליהו הנביא יכול לבוא לכאן, ל770.

= = =

שישו ושמחו בשמחת הגאולה הנה זה משיח בא!
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!