• ב"ה ימות המשיח!
  • ה' חשון התשפ"ה (06.11.2024) פרשת לך לך

נקודה בפרשה: ברכה בלתי מוגבלת

בפרשתנו אומר משה רבינו לבני ישראל "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם". אומר על כך המדרש: "אמרו לו ישראל: רבינו משה, הקדוש ברוך הוא לא נתן קצבה לברכותינו, ואתה אמרת אלף פעמים. אמר להם: מה שברכתי – משלי ברכתי, כשיבוא הקדוש ברוך הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם" • משיחת הרבי שליט"א מלך המשיח לפרשת דברים • לקריאה
נקודה בפרשה: ברכה בלתי מוגבלת
הישארו מעודכנים בסטטוסים של אתר הגאולה

בפרשתנו אומר משה רבינו לבני ישראל "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם". אומר על כך המדרש (וכן רש"י על הפסוק): "אמרו לו ישראל: רבינו משה, הקדוש ברוך הוא לא נתן קצבה לברכותינו, ואתה אמרת אלף פעמים. אמר להם: מה שברכתי – משלי ברכתי, כשיבוא הקדוש ברוך הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם".

עיקר מול תוספת

וידועה השאלה על כך – באם הקב"ה בירך את בני ישראל בברכה שאין לה קצבה, מה מוסיפה ברכתו של משה רבינו "יוסף עליכם ככם אלף פעמים"?
יש מפרשים המתרצים שברכתו של הקב"ה היא רק כאשר בני ישראל עושים רצונו של מקום, וברכתו ושל משה היא תמיד בכל מצב. אך מלשון המדרש מובן שההבדל בין שתי הברכות הוא רק בכך שברכה אחת היא "משלי" – משל משה, וברכה אחת היא משל הקב"ה, אך אין ביניהם כל הבדל (מלבד זה שמשה אמר "אלף פעמים" והקב"ה לא נתן קצבה לברכתו).

בדומה לכך אנו רואים גם בדברי המדרש על ברכה זו: ""יוסף עליכם ככם" – למה (משה) ברכן לשון תוספת? – שתוספתו של הקב"ה יתירה על העיקר". ולא מובן, אם ברכתו של הקב"ה היא תוספת, למה הברכה של משה נחשבת "עיקר"? מכאן מובן שלמרות ש"תוספתו של הקב"ה" היא "יתירה מן העיקר", עם זאת, ברכתו של משה אינה בטילה, ועוד יותר מכך – היא נחשבת "עיקר" לגבי ברכתו של הקב"ה.

ההגבלה ככלי

בכדי להבין זאת יש להקדים: ברכה באופן כללי מגיעה על ידי עבודתם של בני ישראל, וממילא מובן שגם ברכה מוגבלת (דוגמת זו של משה) נעשית ונמשכת ע"י עבודת בני-ישראל, כי עבודת בני ישראל היא מדודה ומוגבלת. וממילא מובן שאת ברכתו של הקב"ה (שהיא ללא קצבה והפסק) אין אפשרות להמשיך ע"י עבודתם של בני ישראל.

אך מכיוון שהמצוות הם רצונו של הקב"ה, אזי כשם שהקב"ה אינו מוגבל בשום הגבלה ח"ו, כך גם רצונו אינו מוגבל. ולכן על ידי המצוות יכולים בני ישראל "להמשיך" את ברכותיו של הקב"ה, הגם שהם ללא הגבלה וקצבה.

וההגבלה שכן קיימת במצוות לא נחשבת ל'הגבלה', כיוון שזו לא הגבלה "מבחוץ", אלא הקב"ה בעצמו הגביל אותם בכדי שהעולם המוגבל, יהיה 'כלי' להכיל אותם.

חיבור גבול ובלי גבול

אך לפי זה צריך להבין: אם תכלית המצוות היא ההמשכה של האור האלוקי (הבלתי מוגבל) לעולם הזה, מדוע עשה זאת הקב"ה באופן כזה שהעבודה תהיה קשורה לעולם מוגבל (שלכן המצוות מוגבלות וכו')?

אלא שרצונו של הקב"ה שיהיה דווקא חיבור של "גבול" ו"בלי גבול" יחד, שרק כך מתבטא בשלימות עצמותו יתברך - שבכוחו לחבר גבול ובלי גבול. ולכן הוא היה "מוכרח" - כביכול - לצמצם את עצמו, כדי שה"בלי גבול" יחדור בעולם המוגבל.

וזוהי בעצם, ברכת משה לבני ישראל "יוסף עליכם ככם אלף פעמים", בכך משה ממשיך ומשלים את ברכתו של הקב"ה, שאינה מוגבלת, ומחבר אותה לעולם הזה, כדי שיהיה חיבור של "גבול" ו"אין סוף" ביחד. וכך ה"תחתונים" נעשים "עיקר" כי הם ממשיכים את הקב"ה ע"י עבודתם לעולם הזה.
וזהו בעצם תכלית הכוונה של "דירה בתחתונים", שהקב"ה – האין סופי, שאינו מוגבל בשום גבול, יוכל לרדת ולחדור בעולם הזה הגשמי, המדוד והמוגבל, בגאולה האמיתית והשלימה.

(ע"פ לקוטי שיחות חי"ט שיחה ד' לפ' דברים)

נקודה בפרשה: "עתידים להיות ימים טובים..."

אנא נסיב מלכא | חלקי הוי' אמרה נפשי

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...