פרשת "וארא" פותחת בהתגלות ה' לאבות בשם "א־ל שד־י" ובהבטחה לגילוי שם הוי' לבני ישראל. כאן עולה השאלה: כיצד ההתגלות לאבות בשם "א־ל שד־י" קשורה לגילוי שם הוי' לבני ישראל, אם מדובר במעלה חדשה שלא נודעה לאבות?
הרבי שליט"א מלך המשיח מבאר שהאבות, בתור "שורש ומקור נשמות ישראל", משמשים יסוד לכל הגילויים האלוקיים של הבנים. אף על פי שלאבות לא נתגלה שם הוי' בגילוי מלא, הם החלו את העבודה הרוחנית שהביאה לכך. לדוגמה, מצוות מילה של אברהם אבינו מסמלת את תחילת החיבור בין העליונים לתחתונים, חיבור שהושלם במתן תורה.
האבות עבדו מתוך אמונה ומסירות נפש מוחלטת, ודרך עבודתם נמשכה קדושה בעולם. עם זאת, ההמשכה נותרה מוגבלת לגופם ולעבודתם האישית, ולא השתרשה במציאות הגשמית כולה. מתן תורה שינה זאת בכך שהביא את הקדושה לעולם כולו, עם גילוי שם הוי' שמסמל את האינסופיות האלוקית המתגלה גם בתחתונים.
הקשר בין האבות לבנים מתבטא בפסוק "וארא אל האבות ... לכן אמור לבני ישראל אני הוי'". האבות הכשירו את הדרך לגילוי שם הוי', ובכוחם ניתן לבני ישראל להמשיך ולגלות את העצם האלוקי גם במציאות הגשמית.
הפרשה מתקדמת ומבארת שגם לאחר מתן תורה, הגילוי של שם הוי' לא הגיע לשלמותו. השלמות האמיתית תתגלה רק לעתיד לבוא, כששם הוי' יתעלה למדרגה שאפילו יחסית למתן תורה, המצב הנוכחי ייחשב כ"לא נודעתי".
האבות פעלו ממקום של עצם הנשמה, בעוד בני ישראל פועלים בתוך מציאות העולם על ידי קיום התורה והמצוות. לכן, עבודת הבנים היא המשך טבעי של עבודת האבות, ובכוחם ניתן להחדיר את העצמיות האלוקית בכל רובדי העולם.
בגאולה השלמה יתגלה שם הוי' באופן שאין לו אח ורע, "עיקר גילוי שמו הגדול". זהו חידוש שמעמיד את כל הגילויים הקודמים כבלתי שלמים. התהליך הזה יושלם רק כאשר הקדושה תתגלה בגילוי מוחלט בעולם הגשמי, כחלק מההמשכיות של עבודת האבות והבנים.
תגובות