אליעזר עבד אברהם שליח או שדכן?

פרשתנו מתארת בהרחבה כיצד שולח אברהם את עבדו אליעזר למצוא כלה עבור בנו יחידו - יצחק.

אליעזר, מזרע כנען המקולל, שקל מתחילה להשיא את בתו שלו ליצחק, אך אברהם דוחה אותו בתוקף - "בני ברוך ואתה ארור". אברהם מתייחס לאליעזר כעבד כנעני בלבד, מישהו שאפשר להשתמש בו.

עם זאת, אליעזר הוא אכן עבד מסור מאוד. הוא שומר על פקודותיו של אברהם אדונו בקפידה. כאשר מורה לו אברהם "לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני"... אליעזר ממלא את רצונו באופן מושלם. מבחינה מסויימת, אליעזר אינו סתם עבד, עבודתו ספוגה ברגש של ביטול והתקשרות לאדונו אברהם.

בסיפור התורה על נישואי יצחק ורבקה, נראה שאליעזר מצד אחד - מגלם דמות של שדכן גרידא. 'גורם שלישי' מן הצד, שמשתמש בשיקול הדעת האישי ומקבל החלטות לפי ראות עיניו. אברהם לא נותן לאליעזר הוראות מפורטות. אליעזר צריך להתפלל על השידוך, לקבוע סימנים, ולהתמקח עם בני משפחתה של רבקה. 

אך מצד שני, אליעזר מתנהג כשליח, זה אשר עליו נאמר "שלוחו של אדם כמותו". הוא "זקן ביתו והמושל בכל אשר לו", ולא רק את הנכסים הרבים הוא מנהל, אלא הוא אף המפרסם הגדול של תורתו וחוכמתו של אברהם אבינו. גם מבחינה נפשית אליעזר פשוט 'מקושר' לאברהם אבינו. המילים הראשונות היוצאות מפיו כשהוא בא לבית בתואל הארמי הם "עבד אברהם אנוכי"! זה אני, אם תרצו ואם לא.

אז מיהו אליעזר עבד אברהם - שליח? או אולי שדכן?

בהתבוננות בפרטי שליחותו של אליעזר, נוכל להגיע למסקנה הנכונה. את אליעזר מצייד אברהם ב'שטר מתנה' בו מובטחים כל נכסיו של אברהם ליצחק בנו. כל נכסיו, כולל כולם. בלא להשאיר לעצמו דבר. מדוע? 

נוכל להבין זאת אם נתפוס את ייחודיות וחשיבות נישואיהם של יצחק ורבקה. נישואין שהקימו את בניין העם כולו, והניחו את היסוד שממנו יצא כלל ישראל.

יצחק - בנו של אברהם, אשר גדל בקדושה ובטהרה, הוא סמל לרוחניות מושלמת. לעומתו רבקה - גדלה בבית בתואל ולבן הארמיים, בסביבה של טומאה וניכור לקדושה ורוחניות. חתונתם מסמלת את האיחוד המוחלט של הרוחניות והקדושה עם העולם הגשמי. מחתונה זו ניתן הכח לכל יהודי בעולם לחבר את הרוחני עם הגשמי, כח שמוביל לתכלית הבריאה - חיבור והתגלות מושלמת של הקדושה בעולם שלנו.

בחתונה שכזאת, משקיע אברהם - היהודי הראשון - את כל נפשו, את כל כוחו. את כל ממונו. זהו הקיום המעשי הראשון בעולם לשליחות חייו של אברהם, לגלות קדושה בעולם. על כן, גם האדם שנשלח לבצע את המשימה של חיבור הרוחניות עם המציאות הגשמית צריך בעצמו להיות כזה: מצד אחד אדם לעצמו, ומצד שני להעמיד את מציאותו בביטול מוחלט.

זהו 'שליח' - מי שבטל למשלח. כזה היה אליעזר עבד אברהם, שמסוגל היה לבטל את כל מציאותו בפני אדונו.

מאז השליחות הראשונה בתורה, עברו עוד שנים שבהן עמלו יהודים בשליחות הבורא יתברך, לחבר את הקדושה עם זה העולם. תנופה מיוחדת בעבודה התחדשה בדורנו, כאשר כל יהודי קיבל מינוי אישי מנשיא הדור לפעול בשליחותו ולהביא את המשיח.

כעת, הגענו לקו הגמר. הרבי הודיע בבירור שהעולם שלנו מזוכך ומוכן לקבל את אור הקדושה, ובמילים פשוטות: מוכן לקבל את המשיח. יותר מכך, משיח כבר קיבל את המינוי מהבורא ויצא לדרכו לגאול אותנו. 

בזמן גורלי כזה, אנחנו מוכרחים להיכנס לתמונה - ובשום אופן לא להשאר שדכנים ונפרדים. כמו אליעזר, עלינו להיות שלוחים אמיתיים, מסורים למטרת השליחות בכל מציאותנו. בכל פעולה ופעולה שלנו תודגש נקודת האחדות והחיבור של העליונים והתחתונים, הרוחניות עם הגשמיות, משיח עם העולם.

בקיצ'ר, לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש!

מתוך גליון ׳מדקדקים׳ מספר 46