הרב מנחם מענדל פרידמן: מופרך לעשות אפילו פעולה אחת שאינה קשורה למשיח

שיחת שבת פרשת חיי שרה תשנ"ב מדברת בצורה מפורשת על "חידוש". בתקופה זו נוסף חידוש בשליחות - קבלת פני משיח. משיח הוא הרי יסוד ביהדות, וכך גם האמונה המוחשית בו והציפיה לבואו; מהו החידוש המיוחד שהרבי שליט״א מלך המשיח מוסיף כאן?

בעצם, את השאלה הזו ניתן לשאול על עוד הרבה ענינים. למשל, תורת החסידות בכלל, הרי לא 'חידשה' שום דבר - רק חידדה כמה נקודות וענינים שהיו קיימים מאז ומעולם. כך גם ראינו אצל הרבי שליט״א מלך המשיח פעמים רבות. לדוגמא, בשנת תנש"א, מול כל מומחי המודיעין למיניהם שהעלו תחזיות שחורות בקשר לעם ישראל היושב בארץ הקודש - הרבי נעמד וציטט פסוק מפורש מהתורה: "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה". נו, אפשר לשאול, מה החידוש? זה פסוק מוכר... אבל כשזה קורה מול מידע מודיעיני שוטף ואיומים ברורים כאלו, והרבי כביכול אומר - "לי יש מודיעין יותר מעודכן, יש לי פסוק בחומש!"... וכשהרבי מורה לרבבות יהודים בביטחון גמור לנהוג לפי הפסוק, ולא לפי מה שנראה באופק; האם זה לא חידוש עצום של הרבי?

וכך בעוד הרבה דברים פשוטים, שהרבי שליט״א מלך המשיח ממש 'החיה', ונתן להם משמעות אחרת לגמרי.

אם כך, בעניננו: מהו החידוש של הרבי שליט״א מלך המשיח במיוחד בנושא זה - "קבלת פני משיח"?

אפשר לראות בפשטות: ניקח את תורתו של אדמו"ר הזקן בנושאי משיח, ואת התורה של הרבי שליט״א מלך המשיח - ונשווה. ברור שהרבי מתייחס לנושא משיח באופן אחר לגמרי!...

בזמן אדמו"ר הזקן היה די בהורדת השכינה באחד הרקיעים העליונים, ובהתאם לכך כאשר דובר על נושא הגאולה והמשיח - מה שהיה מודגש זה בעיקר הענין הרוחני: הגילויים לעתיד לבוא, הענינים בעבודה בנפש האדם וכדומה. אבל הרבי שליט״א מלך המשיח הוא הוא זה שמביא את הגאולה בפועל ממש, מהרקיע לארץ - ולכן, גם הדיבורים בעניני משיח מקבלים סגנון אחר לגמרי. סגנון של 'ארץ', של משהו מוחשי שקורה בפועל עכשיו.

כך, למשל, כשהרבי שליט״א מלך המשיח מסביר בפשטות שליהודי כיום ישנו קושי לגבי ברכת המזון, כיון שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת" - ואילו יהודי שעוד לא יכול לאכול את שור הבר והלויתן, הרי נשאר רעב…

כשהרבי שליט״א מלך המשיח לוקח את האיסור הברור "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה", ובשיחת י"א אלול תנש"א הוא קובע שכעת האיסור כבר הותר, כיון שמשיח כבר התגלה בכל התוקף - הרי כל היחס שלנו למשיח משתנה לחלוטין. זה דבר מוחשי, משהו שאפשר למשש, בעולם שלנו!

כבר משנות המ"מים, כאשר הרבי שליט״א מלך המשיח החל לדבר על "אנו רוצים משיח עכשיו", לרבים היה קשה מאוד לעכל את זה: משיח זה ענין שמתאים ל"יהי רצון"... איך אפשר לדבר בפשטות כזו על "משיח עכשיו", ממש באותו סגנון שבו אנחנו מבקשים דברים מוחשיים בחיים: "אני רוצה כוס קפה עכשיו"...

אכן, זו היתה 'פצצה' ששינתה לגמרי את התפיסה אצל רבים. היום רואים שהרבה יותר קל לדבר על משיח בצורה ברורה ומעשית, לאחר שהרבי שליט״א מלך המשיח החדיר את הנושא שוב ושוב.

ומה החידוש הזה אומר לנו, למעשה? בשיחה הרבי שליט״א מלך המשיח קובע שיש חידוש מיוחד שנוסף "בשנה זו" בעבודה המוטלת על השלוחים. איך צריכה עבודת השליחות להיראות כעת? מה נשתנה?

כיום, הרבי שליט״א מלך המשיח הציב את הענין של משיח במרכז, בתור ה"שער" לכל עניני השליחות. ולכן, אם בתקופות קדומות יותר - אפילו בשנות המ"מים, שבהם הרבי 'הרעיש' מאוד חזק בנושא משיח - היה אולי מקום לכך ששליח לא ישקיע את כל כוחותיו בעניני משיח, אלא יעשה גם פעולות שאינן קשורות למשיח; כיום, זה לא שייך!

זו בעצם נקודת ההסבר בשיחה, לכך שאברהם נתן את "כל אשר לו" לנישואי יצחק ורבקה: אברהם לא הסתפק בנתינה של הרבה מרכושו, למרות שהיה די בכך בשביל החתונה עצמה. הוא נתן הכל. כי כאשר מדובר בדבר כללי ועיקרי שכזה, הוא לא מוכן להשאיר אפילו פרט קטן מחוץ לתמונה!

וכך גם בנושא 'קבלת פני משיח' - שהרבי שליט״א מלך המשיח מגדיר אותו במילים "הדבר היחיד שנותר". בחסידות מבואר שישנו הבדל בין "אחד" ל"יחיד" - למרות ששניהם מציינים אחדות: המילה "אחד" מציינת דבר שאמנם כרגע הוא רק אחד, אבל יכולים לבוא אחריו מספרים נוספים, "שניים", "שלוש" וכו'. לעומת זאת "יחיד" משמעו שאין ולא יכול להיות עוד משהו נוסף עליו. וכשהרבי אומר שקבלת פני משיח היא הדבר היחיד שנשאר - זאת אומרת, שאין מקום בשליחות לאף פרט הכי קטן שלא שייך למשיח.

חסידות מרחיבה את הפירוש ל"עבודה זרה", ומלמדת אותנו שבעצם כל ענין שאיננו שייך לגמרי לאלוקות הוא נפרד, עבודה זרה בדקות. בדומה לכך, צריך להיות מונח אצלנו שעלינו להתמסר לגמרי לשליחות היחידה שנותרה לנו, וכל דבר שאינו חדור בנושא - הוא לא שייך, הוא זר עבורנו.

ובמילים פשוטות: אם ישנו יהודי שמסתובב בבית חב"ד וקרוב לשליח, והוא איננו מרגיש שכל מה שמתרחש סביבו הוא הכנה למשיח, הוא איננו קולט את הדריכות אצל השליח מכך שמשיח מגיע בכל רגע - השליח מפספס את כל הנקודה. הוא מצנזר את המסר של הרבי.

אפשר להמחיש את הדברים בצורה פשוטה, כשנסתכל על הרבי שליט״א מלך המשיח בכבודו ובעצמו. כל יהודי שבא במגע עם הרבי ושומע מה שהרבי מדבר, במיוחד בתקופה של תנש"א־תשנ"ב, מרגיש מיד שהנושא המרכזי שעומד אצלו על הפרק הוא - משיח. ולא רק בשיחות; אפילו בחלוקות הדולרים, כשאנשים מגיעים ופותחים בשיחה עם הרבי על כל הנושאים שבעולם - בהזדמנויות רבות אנו רואים שהרבי מגלגל את השיחה למשיח... זו בדיוק ההנהגה הנדרשת מאיתנו.

האם באמת כך אנו אמורים לנהוג - עשרים וארבע שעות ביממה להסתובב רק סביב נושא אחד, משיח? זה לא נראה פשוט... ובכלל, יש עוד הרבה ענינים חשובים בשליחות. האם מעכשיו פג תוקפם?

אכן, לעיתים אנחנו מתקשים לחזור שוב ושוב על אותו מסר - משיח, שוב ושוב... נעדיף מסרים שיעזרו לנו להתחבב על הקהל ולקבל משוב חיובי, במקום לדבר על נושא שיגרום אולי לאנשים להירתע. במיוחד שכל הענין של משיח מבוסס על אמונה שלמעלה מהשכל.

אבל הרבי שליט״א מלך המשיח לא נותן לנו את הבחירה. זה הנושא שהרבי העמיד במרכז. אנחנו יכולים לבחור מאיזה כיוון להדגיש את הנושא - היום עם סיפור כזה, מחר עם משל אחר, אבל משיח חייב להיות מודגש בכל תחום שרק נעסוק בו.

וממילא, גם כל שאר הענינים החשובים, יתקשרו כולם לנושא המשיח. דוגמא בולטת לכך היא השיחה הידועה מש"פ משפטים תשנ"ב, על הקשר בין מסכת בבא בתרא לגאולה. קודם לכן כתבו כמה בחורים לרבי, שבמקום ללמוד את מסכת בבא בתרא שנלמדה אז בישיבה, ברצונם לעסוק במסכתות 'גאולתיות' יותר מסדר קדשים... ובמעין תגובה לכך, הרבי שליט״א מלך המשיח הסביר באריכות בשיחה את הקשר של מסכת בבא בתרא לגאולה.

כשנהיה מונחים באמת בעניני משיח, נצליח להרגיש בכל נושא שבו נעסוק כיצד הוא מוביל למשיח.

בין אם הדבר מובן לנו, ובין אם לאו. בין אם זה קל לנו ובין אם קשה. בתקופה מסויימת, ה"שער" שדרכו יהודים התקשרו לרבי וקיבלו את כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, היה - ההצבעה בבחירות לג'. האם זה מובן לנו בהשקפה ראשונה? יהודי שרוצה ברכה, או שרוצה להתקרב לקב"ה, מה שנדרש ממנו הוא - ג'... אבל זה היה מה שהרבי שליט״א מלך המשיח קבע.

כרגע, ה"שער" שנקבע עבורנו הוא קבלת פני משיח, וכל פרט ופרט בחיינו ישיג את מטרתו וימלא את הכוונה רק כשנהיה חדורים בנושא המרכזי הזה.

מתוך גליון ׳מדקדקים׳ מספר 46