מה שמסתתר בעומק האש

פרשת השבוע פותחת באיסור הבערת אש - אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת. יש לברר מהי הגדרת מלאכה זו: האם עצם הדלקת האש אסורה, או רק כאשר היא מכלה חפצים? 

הרמב"ם בהלכות שבת כותב: "המבעיר כל שהוא חייב, ובלבד שיהיה לו צורך באפר". מדברים אלו נראה שהאיסור מותנה בכך שהאש תכלה חפצים ותיצור אפר. 

אולם בהמשך הוא כותב: "המדליק את הנר להתחמם או להאיר - הרי זה חייב", ומכאן שאף הדלקת אש ללא שריפה אסורה. 

אדמו"ר הזקן מציין במפורש כי "עניין ההבערה הוא הוצאת אש" - כלומר, האיסור הוא עצם ההדלקה ולא הפיכת חומר לאפר. יתרה מזו, הוא מוכיח כי כך היא גם דעת הרמב"ם. 

אם כן, עולה השאלה: אם לדעת הרמב"ם האיסור הוא עצם הדלקת אש, מדוע הוא פותח בכך שהאיסור תלוי ביצירת אפר? 

כמו נר בוער

ויש לבאר זאת בדרך פנימיות התורה: 

מקור ל"ט המלאכות האסורות בשבת הוא ממלאכות המשכן, שתכליתן להשכין את הקב"ה בעולם הזה. אף שמלאכות אלו הן חולין, שורשן בקדושה – עבודת היהודי לעשות לה' דירה בעולם. 

לאחר הקדמה זו נבין את משמעות מלאכת מבעיר בעבודת ה': 

"נר ה' נשמת אדם" – הנשמה משולה לנר בוער. האש שואפת לעלות ולהיכלל במקורה, וכך הנשמה משתוקקת לפרוץ מגבולות הגוף הגשמי ולהידבק באלוקות. 

צריך להישאר למטה

בספר התניא מוסבר שזהו עניין "כלות הנפש" – רצון עז להתעלות מעל מגבלות העולם ולהתחבר לקדושה, הדוחף למסירות נפש ולעבודת ה'. 

אך כאן מגיע עומק דברי הרמב"ם: אין די בכך שהנשמה תבער באש של תשוקה רוחנית. ההבערה אינה שלמה אלא אם יש צורך באפר – כלומר, עליה להישאר בעולם. 

אפר הוא החלק החומרי ביותר שנותר לאחר השריפה. כל דבר מורכב מארבעה יסודות: אש, רוח, מים ועפר. בשריפה, שלושת היסודות הראשונים מתפזרים, ורק העפר נותר. 

חיבור של הפכים

זה מסמל את עבודת היהודי: תשוקתו לעלות למעלה חייבת להתבטא בגוף הגשמי. אם אהבת ה' שלו אינה מביאה לקיום תורה ומצוות, חסרה בה שלמות. 

לכאורה, יש כאן סתירה: מצד אחד, הנשמה שואפת להתנתק מהעולם, אך תכליתה היא דווקא להוריד קדושה לעולם הזה. 

האמת היא שאין ניגוד – ככל שאדם מממש את התלהבותו בפועל, כך היא מתבררת כאמיתית יותר. 

זו כוונת הרמב"ם: התנאי להבערת אש הוא "צורך באפר", כי הסימן שההתלהבות נובעת מקדושה הוא אם היא מביאה לפעולה בעולם. 

לא רק שתכלית ההשתוקקות היא הירידה למטה, אלא שככל שהנשמה מתעלה, כך היא מבינה את ההכרח להפוך את העולם למשכן לקדושה. 

דווקא חיבור שני ההפכים מגשים את תכלית הבריאה – הגאולה האמיתית והשלימה בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח תיכף ומיד ממש. 

(על פי לקוטי שיחות פרשת ויקהל תשנ"ב)