לשים מעקה כדי לא ליפול

מה יותר מסוכן - ליפול מגג של בית ישן או חדש?

בפרשת השבוע מצווה התורה "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך", ומיד עולה השאלה המתבקשת - מדוע כתוב "בית חדש" דווקא, והרי ההלכה היא שצריך לשים מעקה בכל בית, גם כאשר קונים בית ישן?

שאלה נוספת: המשך הפסוק מבאר מהו הטעם למצוות עשיית מעקה - "ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו". ובלתי מובן, הרי הטעם לעשיית מעקה על גג הבית הוא כדי למנוע נפילה וסכנה, ומדוע הפסוק משתמש בלשון של "יפול הנופל"?

ההרגשה התמידית

לפני הבאת הביאור, יש להקדים שהקדוש ברוך הוא קבע סדר בעולם שלא את הכל נוכל להבין. למשל: ישנם תופעות טבע שאי אפשר לפתור אותם והסיבה לכך היא משום שהקב"ה רוצה שהנברא ירגיש תמיד שהוא מוגבל ותלוי בחסדיו של ה'.

כך גם בתורה הקדושה - אמנם התורה ה'נגלית' ירדה והתלבשה בשכל האנושי, אבל גם בה יש שאלות שאין דרך להבין אותם מבלי ללמוד את הביאור הפנימי של הדברים, והסיבה לכך היא כדי שלא נשכח מי נתן לנו את התורה ושתמיד נדע שהתורה היא חכמה אלוקית נשגבה למרות שהיא ירדה ו'התלבשה' בשכל אנושי.

אחת הדוגמאות לכך, היא מצווה זו של עשיית מעקה לגג הבית, שרק באמצעות הפירוש הפנימי ניתן למצוא ביאור לשאלות שנשאלו קודם. הביאור הפנימי הוא: "כי תבנה בית חדש" עוסק בתחילת התקופה שאדם מקים את ביתו לאחר נישואיו, שאז עליו להתחיל לעסוק בעול הפרנסה. עבודת היהודי אז, היא להתחיל לעבוד בתוך העולם כדי להעלות את הגשמיות לרוחניות.

עבודה חדשה

התורה קוראת לזה "בית חדש" משום שזהו סוג עבודה חדש לאדם שלא היה רגיל בו עד עתה, וכאשר אדם מקים את ביתו, מצווה אותו התורה "ועשית מעקה לגגך" - עכשיו אי אפשר להסתפק בזהירויות שהיית רגיל אליהם עד כה, אלא עליך לקחת סייגים חדשים.

למעשה, זהו המצב של כל יהודי כאשר הנשמה שלו יורדת ממקור חוצבה למטה ומתלבשת בגוף בשר ודם - שהרי זהו סוג עבודה חדש בשבילה, שלא היה מוכר לה קודם לכן.

זו הסיבה שהתורה אומרת בהמשך הפסוק "כי יפול הנופל ממנו". כי מצב זה הוא אכן ירידה ו'נפילה' מהמצב הקודם, ואם האדם לא ישים לעצמו "מעקה" הוא עלול להיכשל במשימה שלשמה הוא נשלח - להעלות את הגשמיות לרוחניות.

לצד הקשיים, יש בעבודה של "בית חדש" יתרון עצום, שכן רק ככה אפשר להמשיך לעולם הזה אור אלוקי בלתי מוגבל, שלא כפי הסדר הרגיל והמדוד שנקבע על ידי הקדוש ברוך הוא, אלא אור נעלה שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות.

לא להתנתק

ההוראה אלינו מכל האמור, היא, שיש לדעת שאסור להתנתק מהעולם ולהסתגר בעבודה רוחנית בלבד, אלא יש לצאת אל העולם ולפעול בתוכו ולהעלות אותו לקדושה. יחד עם זאת יש צורך ב"עשיית מעקה", כי יחד עם הפעולה על גשמיות העולם יש להישאר מובדלים ונעלים מעל הגשמיות, שהיא לא תתפוס מקום אמיתי אצל האדם, אלא תקבל את מקומה הראוי לה.

כל הסיבה לעיסוק בגשמיות אינה אלא כדי להכין את העולם לדירה לה' שתהיה בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק י"ט עמוד 208)