אפר של אהבת ישראל

השבת הנוכחית - ״שבת פרה״, נקראת כך על שם הקריאה במפטיר - פרשת פרה אדומה, העוסקת בטהרת טמא מת. את הקריאה הזו קוראים קודם חודש ניסן כדי להזכיר לכל מי שנטמא במת להיטהר מטומאתו, כדי שיוכל להקריב קורבן פסח במועדו.

והנה בפרשת פרה אדומה מצינו דבר חידוש הדורש ביאור: את אפר הפרה-אדומה שנשאר לאחר שריפתה, חילקו לשלושה חלקים (כמובא ברמב״ם הלכות פרה אדומה פרק ג'): האחד שמרו בחיל (מתחם בהר הבית), השני בהר הזיתים והשלישי התחלק לכל המשמרות.

מה שהתחלק לכל המשמרות היו הכוהנים מקדשים ממנו, מה שניתן בהר הזיתים היו ישראל מזין ממנו ומיטהרים, ומה שניתן בחיל היה מוכן ומוצנע שנאמר (במדבר יט, ט) ״והיתה לעדת בני ישראל למשמרת״.

מצווה שהיא כל התורה

כך היו מצניעים מעט מן האפר של כל פרה ופרה ששרפו, בחיל. והרמב״ם ממשיך ומפרט ״ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד שחרב הבית בשנייה. (את הפרה ה)ראשונה עשה משה רבינו, שניה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אמן כן יהי רצון״. וצריך להבין מהו הטעם לחידוש זה שבמצות פרה אדומה הצטוו להניח למשמרת לדורות?

להבנת העניין יש להקדים ולבאר תחילה מדוע פרשת פרה נקראת בשם ״זאֹת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ (במדבר יט, ב) ולא זאת חוקת הפרה וכדומה, וכי מעשה הפרה כולל את כל התורה כולה?

כיצד עשיית הפרה כוללת את כל התורה כולה?

שתי תנועות בעבודה

במעשה הפרה יש שני עניינים: א. שריפת הפרה לאפר. ב. ערבוב האפר במים - לקיחת כלי ובו מים חיים (מי מעיין) ונתינת האפר על פני המים, עירוב האפר במים והזאה על הטמא מת כדי לטהר אותו.

שני עניינים אלו הם כנגד שני הקווים בעבודת ה' - רצוא ושוב, (העלאה והמשכה): שריפת הפרה על ידי אש הוא תנועה של העלאה (רצוא) - כאש הנמשכת ועולה מלמטה למעלה, ומים הוא תנועה של המשכה (שוב) – כי מים בטבעם יורדים ממקום גבוה לנמוך. ובכדי שתהיה הטהרה צריך לחיבור של שתי התנועות.

והנה שתי תנועות אלה הם כללות התורה והמצוות. יהודי נדרש שיתעלה ממעמדו ומצבו הגשמי על ידי התשוקה והרצוא באהבה להתקרב לה' ובכללות הרי זה על ידי התפילה. ולאחר מכן עליו להמשיך - כמים היורדים ממקום גבוה לנמוך - קדושה ואלוקות בחייו, ובכללות הרי זה על ידי לימוד התורה וקיום המצוות, שממשיכים קדושה בדברים הגשמיים.

לשמור לתמיד

וכעת יובן מדוע במצוות פרה אדומה יש צורך להשאיר אפר ב״משמרת״:

אהבת ואחדות ישראל הינה ״כלל גדול בתורה״ ואף ״כל התורה כולה״, כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף, שלכן אומרים בכל יום קודם עבודת היום "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך", כי זה יסוד כל העבודה.

ולכן, כשעובדים את העבודה של ״חוקת התורה״ - באופן של רצוא ושוב, יסוד ועיקר התורה ומצוותיה - הרי זה צריך להיות חדור בעניין של אחדות ישראל, ועד שזה נעשה לחלק עיקרי במצוות פרה אדומה - הבא לידי ביטוי בכך שחלק זה מהאפר של כל פרה נשאר ״למשמרת״ עבור כל היהודים בכל הדורות, כאשר מאפר זה מקדשים הכהנים השורפים את הפרות שלאחרי זה ומהם מטהרים את כל היהודים.

ומפרשת פרה באים לפרשת החודש, חודש הגאולה - ש״בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל״.

(על-פי שיחת שבת פרשת צו תשמ"ט)