מה למדנו ומה צריך לעשות

בנקודות זמן רבות עושה האדם חשבון נפש – אם זה בסוף השנה, בסיום החודש וגם מידי יום בקריאת שמע קודם השינה – לחשוב ולסכם מה היה עד עכשיו ואיך מתקדמים באופן הנכון והטוב ביותר.

גם במעגל החיים סביב התורה, כאשר עוברים משלב אחד לשלב נוסף יש לעצור לרגע ולהתבונן כיצד נוציא מכך לימוד בעבודת השם, כמו בשבת זו שבה מסיימים לקרוא את כל ספר שמות, ומתכוננים לשלב הבא – ספר ויקרא, יש לערוך חשבון נפש מה למדים מהספר שסיימנו עתה וכיצד מתכוננים לספר החדש.

המסר של הספר

ספר שמות משקף את הקו והסדר הכללי בעבודת היהודי את הקב"ה בחיי היום יום:

הספר פותח בירידת בני ישראל למצרים, תוכן דומה לירידת הנשמה למיצרי וגבולות הגוף הגשמי, סיפור עשר המכות רומז לעבודת היהודי לזכך את גשמיות העולם, יציאת מצרים מסמלת את השחרור של הנשמה מההגבלות של העולם (מצרים), מעמד קבלת התורה בהר סיני זה קיום התורה והמצוות של יהודי, שעל ידי זה הוא מחדיר קדושה בעולם ומכשירו לתכלית – דירה להשם, עד לשלימות החדרת הקדושה בגשמיות כאשר בני ישראל בנו את המשכן במדבר ואז ירד הקב"ה והתגלה בתוך העולם הזה.

ומכיוון שהסיום והתכלית של ספר שמות הוא בפרשת השבוע "(ויקהל) פקודי" מובן שהמסר המתבקש מספר שמות טמון דווקא בסיפור פרשה זו:

לאחרי כל פרטי המשכן וכליו המתוארים בפרשיות הקודמות, מגיעה פרשת השבוע – פקודי – ומסכמת בפסוק אחד את הסיפור הארוך והמפורט של בנית המשכן עד להקמתו בפועל: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" – או אז שרתה השכינה בעם ישראל בשיא השלימות.

נקודה מחברת

הסיכום הרחב של הרבה פרטים באותה פרשה מרמז על העבודה שמצד דרגת ה'יחידה' – העצם של הנשמה שהיא מאחדת את כל הפרטים ופרטי הפרטים בעבודתו של יהודי אל המכנה המשותף והמאחד – החיבור עם הקב"ה, ואחדות זו חודרת בכל הפרטים של העבודה.

לכאורה, לאחרי השראת השכינה במשכן היו בני ישראל נמצאים במעמד כה מושלם, שהיה אפשר לחשוב שכל מה שנעשה מספיק ועכשיו אפשר קצת לנוח... על כך בא הלימוד וההוראה מסיום הפרשה: "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם . . כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם . . לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם".

תמיד צריך להתקדם

אפילו אחרי שסיימו להמשיך את גילוי השם במשכן, מספרת התורה על סילוק הענן מעל המשכן והמשך המסעות, כי בזה מלמדת אותנו התורה שאפילו בפסגה הרוחנית הגבוהה ביותר יש לחתור להמשיך להתקדם לעבר המסע הבא – לדרגה גבוהה ונעלית עוד יותר.

וזאת, כי אפילו כאשר יהודי נמצא במנוחה ("חניה"), הרי הוא צריך להיות חדור בהתקדמות לשלב הבא והנעלה יותר.

מסיום ספר שמות עוברים לקריאת ספר "ויקרא אל משה" שזו דרגה נעלית עוד יותר שמשה רבינו זוכה לקבל, וממשה רבינו זה נמשך לכל יהודי ויהודי, שיכול לזכות ולקבל את הגילויים הכי גדולים ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, שהכוחות להסיר את כל מה שמעלים ומסתיר על ההעלמות וההסתרים.

והעיקר שכל זה יהיה מתוך שמחה וטוב לבב בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(ע"פ שיחת ש"פ פקודי תשמ"ט)