דרוש שינוי מעמיק ויסודי

שמע הנס הגדול של קריעת ים סוף לשתיים הגיע עד לארץ מדיין, ובעקבותיו קם יתרו חותן משה ובא אל עם ישראל להתגייר ולהודות לה'.

נאמר בזוהר שעד שלא בא יתרו להודות לה' על הניסים הגדולים לא זכו ישראל לקבל את התורה, ורק בזכותו נפעלה ההמשכה האלוקית שבזכותה ניתנה התורה לישראל.

דווקא מפיו של יתרו

אך קשה להבין מה החידוש בדברי יתרו, והלא לאחר קריעת ים סוף עמדו משה וכל ישראל ואמרו שירה על הנס הגדול?

גם לא מובן - איך ייתכן שלמרות כל מעלתם של משה, אהרון וכל ישראל, לא הייתה זכותם מספיקה כדי לקבל את התורה, ורק בזכות הודאתו של יתרו שאמר "כי גדול ה' מכל האלוקים" זכו לקבל את התורה?

הביאור בזה יובן בהקדם שאלה נוספת על הפסוק "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה": לשם מה התורה מספרת לנו שיתרו היה כהן לעבודה זרה במדיין, האם התורה באה כאן לספר בגנותו של יתרו?

הביאור בכל זה הוא שתואר זה לא בא להוציא חלילה את שמו הרע של יתרו, אלא הוא בא ללמדנו את גדולתו וחכמתו הרבה בתור כהן המבין בכל תכונות המזלות שבשמיים, ושלמרות מעמדו הגבוה הניח הוא את הכל בצד והגיע להתגייר ולהודות לה' על הניסים הגדולים.

הודאה זו של יתרו הייתה חידוש גדול יותר מכל השירות והתשבחות של עם ישראל עד אז, כי בכך בא לידי ביטוי המהפך של הקליפה עצמה, שנהפכת לקדושה ומודה בפה מלא בקיומו של בורא העולם.

השלב שאחרי הנס

הנס של קריעת ים סוף אמנם פירסם בכל מקום את כבודו של ה', והוא אכן היה הכנה משמעותית לקראת מתן תורה, אבל למרות זאת, נס זה לא השלים את הכנת העולם לקראת מתן תורה, כי הרע לא התברר מצד עצמו.

כל עמי הארץ רעדו מעוצמת הנס ולא העזו להילחם עם ישראל, אבל לא היה זה בגלל שינוי פנימי שחל בהם, אלא בגלל יראה ופחד שנפלו עליהם מעוצמתו של הנס. זו הסיבה שלאחר מכן הגיע עמלק ונלחם עם בני ישראל, כי השינוי לא חדר בהם בצורה פנימית.

רק כאשר בא יתרו, ובתור כהן מדיין שהיה בקי בכל סוגי האלילים וה'עבודה זרה' שבעולם הגיע והכריז "ברוך ה' אשר הציל אתכם", דווקא אז נפעל שלימות הבירור של הרע והפיכתו לטוב, ולכן רק אז נעשה העולם מוכשר לקבלת התורה.

חיבור מושלם

ההוראה מכל זה בנוגע לעבודתו של כל אחד ואחד:

המשמעות הפנימית של מתן תורה מתרחשת בכל יום, שלכן מברכים קודם לימוד התורה "נותן התורה" בלשון הווה דווקא. וכשם שדווקא הודאת יתרו היא זו שהייתה ההכנה הראויה למתן תורה, כך גם בחייו של יהודי, לא מספיק שכאשר הוא מתפלל ולומד הוא חדור בקדושה, אלא דווקא בזמנים שבהם הוא מתעסק בענייני 'חול' ובעיסוקים גשמיים ממש, גם זמנים אלו צריכים להיות קשורים וחדורים בענייני קדושה ובחיבור אל הקב"ה.

ודווקא כך יכול יהודי להתכונן לקבלת התורה בכל יום ועל ידי זה להיות מוכן בפועל לקבל את פני משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה ותיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק י"א עמוד 74)