האור שבתוך מכת החושך

על מכת חושך מספרת התורה "ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים. לא ראו איש את אחיו . . ולכל בני ישראל היה אור במושבותם". במדרשי חז"ל מתוארת מכת חושך, ומה שהיה עם בני ישראל באותו זמן: "במצרים הענן מאיר לישראל ומחשיך למצרים . . ולכל בני ישראל היה אור, והיה מאיר לישראל ומראה להם כלי כסף וזהב . . ומה שבמטמוניות היה מראה להם, והיו שואלים ונותנים להם בעל כרחם..."

לפי המדרש, המשך הפסוק "ולבני ישראל היה אור במושבותם" הינו חלק ממכת חושך, והמכה כללה שני פרטים: חושך (ניסי) שהחשיך למצרים, ואור (ניסי) שהאיר לבני ישראל והראה להם את כל האוצרות במקום המחבוא של המצרים, כדי שיוכלו אחר-כך להשאיל מהמצרים את כלי הכסף והזהב.

מטרת מכת החושך

לעומת זאת, לפי פירוש רש"י, הפסוק "ולבני-ישראל היה אור במושבותם" הוא עניין בפני עצמו, המדבר על כך שבמקום המגורים של בני ישראל (בארץ גושן), לא הגיעה המכה. ואת זה שבני ישראל הסתובבו בבתי המצרים, לומד רש"י מהפסוקים אודות המכה עצמה, כי רש"י סובר שזו היתה כל הכוונה של המכה - כדי שבני ישראל יוכלו לראות את האוצרות של המצרים כדי לשאול אותם בעת היציאה ממצרים.

במילים אחרות: לפי המדרש היה נס שהחשיך למצרים, אבל בשביל שבני ישראל יוכלו לחפש בבתי המצרים היה נס נוסף שהאיר להם את המטמוניות. אך לפי רש"י, כל מטרת המכה הייתה בשביל שבני ישראל יחפשו כלי כסף וזהב בבתי המצרים. זאת אומרת שמלכתחילה, החושך (הניסי) לא החשיך לעם ישראל.

עבודה של אור

הטעם לכך שרש"י שינה מפירוש המדרש הוא, על-פי הכלל הידוע שכאשר מקיימים את ציווי ה', יש להשתדל לעשות זאת לפי כללי הטבע, שפעולה תתבצע באופן טבעי בחפץ גשמי ולא 'מעשה ניסים'.

ולכן משנה רש"י מפירוש המדרש, כי לפי המדרש בני ישראל קיימו את ציווי ה' (להשאיל מהמצרים כלי כסף וזהב) באמצעות נס - אור ניסי שהראה להם את מה שהיה טמון בבתי המצרים. ומכאן סברתו של רש"י שבני ישראל חיפשו את האוצרות בבתים באמצעות אור טבעי.

רכוש זה, שבני ישראל הוציאו ממצרים, רומז ברוחניות לבירור ניצוצות הקדושה שהיו במצרים. עבודה זו של בירור הניצוצות לקדושה בעבודת האדם, הוא קיום תורה-ומצוות והפיכת דברי הרשות של יהודי לרשות הקדושה.

ולפי המוסבר לעיל יש לומר, שלפי רש"י ישנם שתי סוגי עבודה: יש את לימוד התורה והתפילה (שזה "לבני-ישראל היה אור במושבותם"), ויש את העבודה בעולם בקיום תורה ומצוות, ובירור העולם. (שזה מכת חושך, והחיפוש של האוצרות בבתים).

אך לפי פירוש המדרש זה עבודה אחת - להכניס את לימוד התורה בתוך ענייני החול "בתי המצרים" (שלכן הפסוק "ולכל בני-ישראל" הוא חלק ממכת חושך).

ליהודי אין הגבלות

ומזה יש ללמוד עידוד גדול בעבודה כעת לקראת הגאולה: אף-על-פי שכל העניינים צריכים להיעשות בדרכי הטבע, הרי כל זה הוא מצדם של בני ישראל. אבל כדי שבני ישראל יוכלו לקיים את רצון ה' בשלימות, אין שום הגבלות והקב"ה עושה לשם כך ניסים גלויים (כמו במכת חושך) כדי לאפשר לבני ישראל לעשות את עבודתם בדרכי הטבע. ועוד יותר - כפירוש המדרש - שגם האור היה ניסי.

ומתוך שמחה וטוב לבב מתכוננים לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש, "וכספם וזהבם איתם".

(על פי לקוטי שיחות חלק לא עמוד 46)