מדוע עושים את הברית ללא הסכמת התינוק?

מסופר במדרש שיצחק וישמעאל התדיינו ביניהם מי חביב יותר. ישמעאל אמר "אני חביב ממך, שנימולתי בגיל שלוש עשרה שנה", ויצחק אמר "חביב אני ממך, שנימולתי בגיל ח' ימים".

עמדתו של ישמעאל מובנת, שכן בעת שמלו אותו הוא היה גדול ובר דעה ויכל שלא להסכים, ומכך שנימול בכל זאת מובן גודל המעלה שלו לגבי יצחק שנימול בהיותו קטן ביותר. וצריך להבין מהי תשובתו של יצחק – איזו מעלה ויתרון יש בכך שהוא נימול בגיל שמונה ימים לגבי ישמעאל שנימול בגיל י"ג שנים?

המפרשים אומרים שמעלת יצחק הייתה בכך שקיים את המצווה בזמנה, אבל הסבר זה אינו חלק כי מכיוון שהקב"ה ציווה את ישמעאל רק בגיל שלוש עשרה שנים, אין זה איחור בקיום המצווה. מוכרחים לומר שבברית המילה בגיל שמונה ימים יש מעלה מיוחדת ועיקרית הקשורה עם מהותה של המצווה.

קשר נצחי

והביאור בזה: ברית מילה היא כריתת ברית בין הקדוש-ברוך-הוא ובני ישראל, "והיה בריתי בבשרכם לברית עולם", על ידי הברית נוצר קשר נצחי בין הנימול ובין הקב"ה.

כאשר שני חברים רוצים להבטיח את הקשר ביניהם, הם כורתים ברית ובכך מתחייבים לשמור על חברות וידידות בכל מצב, אך מכיוון שזוהי ברית הנכרתת בין בני אדם, טבעי שבמקרי קיצון גם ברית כזו תתבטל לאחר זמן. לעומת זאת כאשר הקב"ה כורת ברית, הרי זו "ברית עולם" ולא תיתכן בה שום שינוי בשום מצב.

זהו ההסבר מדוע המתין אברהם עם קיום מצווה זו עד שהקב"ה יצווה עליו (אף על פי שאת שאר המצוות כבר קיים קודם לכן), כי מאחר ואברהם הוא אדם, בן אנוש מדוד ומוגבל, לא הייתה באפשרותו לכרות ברית שכזו הקיימת לעולם. רק הבורא, שהוא נצחי וקיים לעולם, יכול ליצור קשר נצחי וקבוע שאינו יכול להתבטל.

בלי הכנה אישית

לפי זה מובן גם מדוע זמנה של המצווה הוא דווקא בגיל כל כך קטן. כאשר אדם מקיים מצווה, הוא נדרש להתכונן לכך כראוי, ולכן מתחייבים במצוות רק בגיל מאוחר יותר כאשר האדם נהיה מבין ואחראי על מעשיו, אבל מצוות ברית מילה אינה מצווה שהאדם מקיים, אלא זו ברית שהקדוש ברוך הוא כורת עימנו, ובזה לא שייכת שום הכנה מצד האדם כי זו מצווה שנעלית ממנו שלא בערך.

אמנם את הפעולה הגשמית מקיים האדם, אבל הברית הנוצרת בעקבות כך נפעלת לגמרי רק על ידי הקב"ה, שבאותה שעה מקשר את היהודי איתו בקשר נצחי - "ברית עולם".

דווקא אצל יצחק

כעת תובן המעלה של מילת יצחק בגיל שמונה ימים:

אברהם אבינו קיבל את המצווה למול את עצמו רק לאחר שהתכונן לכך מצד עצמו, בגיל תשעים ותשע שנים, ולכן אצלו לא היה מודגש שהברית נפעלת במלואה על ידי הקדוש ברוך הוא.

וכך גם היה אצל ישמעאל, שנימול בגיל י"ג שנים, כאשר היה כבר בר דעת, ולכן גם אצלו היה זה תלוי בהסכמה שלו, ולא היה ניכר שזהו קשר הנפעל רק על ידי הקב"ה.

רק אצל יצחק היה ניכר בגלוי כיצד ברית מילה היא קשר שנוצר לא על ידי האדם אלא רק על ידי הקדוש ברוך הוא, קשר שלמעלה מטעם ודעת הנותן את הכח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה - תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק כה עמוד 86)