שתי הדרכים והחיבור ביניהם

שבת זו נקראת "שבת חזק" משום שבה מסיימים את הספר הרביעי בתורה - ספר במדבר, ומיד לאחר מכן נוהגים להכריז בבית הכנסת בקול רם "חזק חזק ונתחזק".

"שבת חזק" מסמלת את החוזק והתוקף של עם ישראל בכל הקשור לענייני תורה ומצוות, אבל דרוש ביאור כיצד זה ששבת חזק זו חלה לעולם בימי "שלושת השבועות", ימים המציינים את ההיפך הגמור מחוזק בענייני קדושה?

אפשר להסביר בפשטות ששבת זו באה דווקא בזמן זה כדי לתת חיזוק לזמן כה חלש, אבל מכך שלשבת עצמה קוראים "שבת חזק" מובן שיש קשר מהותי בין השבת והזמן.

היכן מסתתר החוזק?

העניין יובן על פי שאלה דומה על הקשר שבין הפרשה האחרונה בספר במדבר להכרזה "חזק חזק ונתחזק":

באם נתבקש לבחור מבין הפרשיות "מטות" ו"מסעי" מה מביניהם מסמל חוזק ותוקף, נצביע בוודאות על פרשת מטות, שכן "מטה" (שמשמעותו מקל) הוא חזק וקשה ומסמל תוקף שאינו משתנה, ולעומת זאת "מסעי" מורה דווקא על חוסר קביעות, שינוי ונסיעה ממקום למקום, בדיוק ההיפך מתוקף שאינו משתנה, ולמרות זאת ההכרזה "חזק חזק ונתחזק" נאמרת בסיומה של פרשת מסעי דווקא.

ויש להבין מהו הקשר המהותי בין החוזק של שבת חזק ופרשת מסעי.

הביאור בכל זה: חוזק משולש ("חזק חזק ונתחזק"), בא כמכריע נגד צד שני המנגד. כלומר: המספר אחד מורה על מצב שבו מלכתחילה יש רק טוב; המספר שתיים מורה על מחלוקת בין שני צדדים, טוב ורע; והמספר שלוש מורה על חיזוק הצד הטוב אל מול הצד הרע.

מלמעלה או מלמטה

בזה עצמו ישנם שתי דרכים כיצד להתמודד עם הרע. דרך אחת היא ע"י אור גדול שאינו מתחשב או מתעסק עם הרע אלא פשוט מבטל אותו, ודרך שניה היא כן להתייחס אל הרע ולהתעסק איתו עד שהופכים אותו לטוב.

שתי הדרכים הללו רמוזים בפרשיות "מטות" ו"מסעי": ב"מטות" מודגש בעיקר התוקף שבא מלמעלה על ידי הציווי של ה' לבני ישראל, וב"מסעי" מודגש בעיקר התוקף של הבירור מלמטה, כפי שרואים במסעות עם ישראל שלמרות כל השינויים ממקום למקום הם המשיכו להתקדם לכיוון ארץ ישראל. לפי זה מובן מדוע החוזק שייך דווקא לפרשת מסעי, כי החוזק שבא במקום של התנגדות מודגש בעיקר כאשר הוא מברר והופך את המנגד לקדושה.

אך השלימות היא לא באחת מבין שתי הדרכים הללו אלא בשילוב שתיהן יחד. מצד אחד אור גדול אבל מצד שני אור שאינו מתעלם מהרע אלא מתעסק ומברר אותו עד להפיכתו לקדושה.

חיבור מושלם

גם שני בתי המקדש מסמלים את שתי הגישות הללו. הבית הראשון היה אור גדול ובא כהוראה מלמעלה, אבל מרוב עוצמתו הוא לא 'נתפס' בעולם הזה ולכן הוא נחרב. הבית השני הוקם מלמטה, ולכן היה חסר בו הרבה מן הקדושה של הבית הראשון, ולבסוף גם הוא חרב.

השלימות האמיתית היא דווקא בחיבור שיבוא לידי ביטוי בבית המקדש השלישי כי הוא משלב בתוכו את שתי המעלות יחד, ולכן הוא יהיה קיים לנצח, והעיקר שיהיה כן תיכף ומיד ממש.

(על פי דבר מלכות ש"פ מטות-מסעי תנש"א)