כשיהודי פורץ דרך בעבודת ה'

סיפור המרגלים הינו מאורע חריג ויוצא דופן מבין סיפורי התורה:

הסדר הרגיל שהיה עד לסיפור המרגלים הוא שכל דבר נפעל ומתרחש רק לאחר ציווי מפורש מאת הקדוש ברוך הוא. אפילו לגבי מצוות שבאו כתוצאה מיוזמתם של עם ישראל, כמו מצוות פסח שני (שבאה בעקבות דרישתם של אלו שלא הקריבו את קרבן פסח במועדו), היה צורך באישור הסופי והמפורש שניתן מלמעלה.

ואילו כאן - בסיפור המרגלים - קרה דבר מוזר ובלתי רגיל בעליל, שכן לא רק שהקדוש ברוך הוא לא ציווה בכלל לשלוח מרגלים, אלא הוא אף הבהיר למשה רבינו "שלח לך - לדעתך", "אני איני מצווה לך . . אם תרצה שלח", כלומר בנושא הזה הקדוש ברוך הוא החליט כביכול לא להתערב כלל, אלא להעניק למשה את מלא הזכות להחליט על פי שיקול דעתו.

ולפי זה נשאלת השאלה: עצם העובדה שה' בוחר שלא לצוות לשלוח מרגלים הייתה אמורה להטיל אצל משה ספק בכלל האם לשלוח, וכפי שאכן קרה לבסוף שהמרגלים חטאו ולא ביצעו כראוי את השליחות ובעקבות כך המיטו עונש כבד על כל דור המדבר שלא נכנס לארץ המובטחת. כיצד אם כן מעז משה ליזום פעולה שכזו על סמך שיקול דעתו, וללא שום ציווי מאת ה'?

פריצת דרך יהודית

והתשובה לכך: כאשר הקדוש ברוך הוא אמר למשה "שלח לך, לדעתך", הוא פתח לראשונה מצב חדש שלא יכל להיות קודם לכן. בציווי הזה ניתן לראשונה הכח לאדם לעשות פעולות - לא בגלל שכך הוא מוכרח מצד שכך ציווה ה', אלא - בגלל שהוא עצמו מחליט להתנהג בצורה הראויה והמתאימה לרצון הבורא.

במילים אחרות, עבודת ה' יכולה להיות בשני כיוונים: אפשר להיות מסור לחלוטין לקיום רצון ה', אבל באופן הזה מודגש כיצד האדם מבטל את רצונו האישי ופועל לפי רצון העליון; אך ישנו אופן אחר שבו האדם מתייגע ועובד על כך שהוא, מצד עצמו, יפעל כמו שצריך, כך שרצונו הפרטי יהיה זהה ומתאים לרצון הקדוש ברוך הוא, גם ללא צורך בציווי על כך.

לפי זה מובן מדוע לא היסס משה לשלוח מרגלים על סמך דעתו האישית, אלא אדרבה, משה שמח על החידוש המיוחד שבו לראשונה הבורא מאפשר לאדם לעבוד ללא צורך בציווי ה', אלא מתוך בחירה חופשית מוחלטת, ומתוך דעתו ורצונו האישי, כך שמצד עצמו הוא יפעל כמו שה' רוצה.

לא 'האם', רק 'כיצד' 

מה היתה, אם כן, הטעות של המרגלים? כאשר הקדוש ברוך הוא איפשר למשה לפעול על פי שיקול דעתו, היה זה רק בנוגע לדרכים והשיטות כיצד להיכנס אל הארץ, אבל המרגלים טעו וחשבו שהקדוש ברוך הוא נתן בידם להחליט גם האם בכלל להיכנס אל הארץ, ובעקבות כך הם שינו מהשליחות של משה וממילא בטלה שליחותם.

ההוראה מכל זה בנוגע למעשה בפועל היא שיש להתחזק ולהוסיף במילוי השליחות שהוטלה על כל אחד מאנשי דורנו, להפיץ תורה ויהדות וכן פנימיות התורה, כל אחד עם כל כוחותיו, ואף יותר.

לא לדחות את השליחות

ומכיוון שזוהי השליחות של זמן זה, אי אפשר לדחות את ביצועה אפילו לזמן קצר, אלא יש לעסוק בה תיכף ומיד, שעל ידי כך מזרזים ופועלים שתהיה כבר הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש. 

 (על פי שיחת שבת פרשת שלח ה'תשמ"ט)