״מי יודע כמה אלפי סורים יודעים על שבע מצוות בני נח״

את הראיון עם שלמה כהן, עורך דין במקצועו, אנו עורכים במשרדו שבמגדלי we הסמוכים לבנייני עזריאלי בלב תל אביב. המשרד מכיל בתוכו ספרי משפט, ומאחוריו, במדף בולט, שוכנת סדרת הספרים "בצור ירום" שנכתבה על ידי הרב יורם אברג'ל עליו השלום - ביאור על ספר התניא.

בפתיחת הראיון, הוא בוחר לקרוא קטע מתוך הספר, המתאר את קשריו של הצדיק הבבא סאלי זצ"ל עם הרבי שליט"א מלך המשיח. זהו מכתב מדהים, בו מבקש הצדיק, שזמן קצר קודם לכן עלה לארץ ישראל, לנסוע לברוקלין ולשכון בצנעה, ללא שיפריעו לו, בחצר הקודש ב- 770:

"לכבוד קודש הקודשים, עמוד העולם, אור ישראל ותורתו, שלא קם כמותו, שר התורה והוראה, אהוב בשמים ובארץ, מורנו ורבינו הרב מנחם מענדל מליובאוויטש, הנני עבדך הקטן ישראל, עליתי ממרוקו לארץ ישראל, ואנשים כאן לא נתנוני השב רוחי, באים אלי בכל שעות היום והלילה, ונבצר ממני לעבוד את ה' כאשר היתה באומנה עימי, ימים ולילות שלא ביטלתי מן התורה רגע אחד.

ועתה נפשי בשאלתי אם אוכל לבוא אליך לארצות הברית לגור על ידך בקרבת מקום, ואסתר מעיני כל איש.

קיבלתי עלי שמה שיורני מורנו הרב אעשה, כיון שהוא עמד העולם, וכך הכריזו עליו בשמים".

למטה מוסיף הרב יורם אברג'ל זצ"ל כי הבבא סאלי שאל בשמים מיהו הצדיק בדורנו, אותו יש לשאול זאת, וענו לו כי עליו לשאול את הרבי שליט"א מלך המשיח.

במכתב התשובה שנשלח, נאמר: "הרב הגאון, הרב החסיד, בנם של קדושי עליון, ענף עץ אבות, מנהל עדתו במישרים, בר אוריין ובר אבהן שלשלת היוחסין כו' וכו' מורנו הרב רבי ישראל שליט"א...

כיון שזיכה ה' יתברך את כבוד הדר גאונו להיות איש כללי ומנהיג בישראל, אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו, הנה בטוח שניתנו לו גם כן הכוחות...

בהיות כבוד הדר גאונו שליט"א בסמיכות למקומות בהם נמצאים מאחינו הספרדים שליט"א הצמאים לדבר ה' ומשתוקקים לקבל הוראות בעבודת ה' יתברך, וקבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוה, הנה זו תפקידו חובתו וזכותו...

זכות עצום וגדול נפל בחלקו של כבוד הדר גאונו שליט"א אשר הוא ישתמש בהכשרונות והסגולות אשר חננו ה' יתברך, ובאוצרות-מלכים אשר נמסרו לו מאבותיו הקדושים דור אחר דור...

בכבוד, הוקרה והערצה".

למה בחרת לפתוח דווקא במילים האלו את הראיון?

"אומר לך, אני זכיתי להגיע ממשפחה שורשית שהגיעה לארץ ממרוקו. לדעתי, המכתב הזה מגלה מעט מהקשר הבלתי נתפס בין שני הצדיקים הללו".

שלמה כהן מנהל משרד עו"ד אזרחי מסחרי הפועל באווירה חסידית. הוא בעצמו כיום, יו"ר וועדת ההוצל"פ, סגן יו"ר וועדת דיני עבודה ויו"ר וועדת אזרחויות זרות בלשכת עורכי-הדין מחוז מרכז. בתפקידו הוא מייצג עמותות חברות אנשי עסקים מהמגזר העסקי והפרטי.

חייו הם שילוב של עבודה וחסד. העולמות הללו לא רק שאינם סותרים זה לזה אלא שאצלו הם ממש משתלבים. לנקודה זו נגיע בהמשך הדברים.

קודם פנינו לשמוע ממנו על חייו האישיים. את ילדיו, בחר שלמה לשלוח לגני חב"ד בשכונת רמת אביב, הסמוכה למקום מגוריו.

"אני עד נאמן שהחינוך במוסדות חב"ד הוא מופלא. אני רואה את זה, הילדים שלי נהיו ילדים אחרים, רואים שחינוך חסידי מביא את הילד למקומות אחרים. כשהילדים לא מקבלים חינוך רגיל, הם גדלים באופן מיוחד.

לדוגמא: הילד מתקוטט עם ילד בגינה, כל הורה רגיל מה יגיד לו? כמובן - אל תשתולל, אל תרביץ וכדומה. אני צריך להזכיר לו דבר אחד: אני שואל אותו "אהרן, אתה יכול להזכיר לי בבקשה באיזו קבוצה אתה בגן שלך"? אז הוא אומר לי "אני קבוצת 'אהבת ישראל'". זה מספיק! הוא הבין מיד שמה שהוא עשה זה לא אהבת ישראל, והוא מפסיק.

הילדים שלי בבוקר, לא משנה מה, לא יצאו מהבית בלי לשים צדקה. למה? כי יש להם קופות שהם קיבלו, והם מרגישים את המחויבות למלא אותן מדי יום בעוד מטבע. הילדה שלי בת שנתיים, ואחת המילים הראשונות שהיא למדה להגיד זה 'צדקה'. כשאתה מנחיל לילד בגיל קטן, מושגים כמו: אהבת ישראל, אהבת הבריות, חסד, צדקה, אז אתה יודע שהם בדרך הנכונה, וכנראה שמהשתיל הזה יצאו פירות טובים.

אתה עצמך גם התחנכת בדרך כזו?

"אני גדלתי בקרית טבעון, שם היה למשפחתי קשר חם עם חסיד חב"ד במקום ששמו מנשה אלטהויז, הוא זה שהחדיר לנו בצורה סיזיפית יום יום את המושג "הרבי".

גם אם זה אומר לפעמים להעיר אותנו ב- 1 בלילה כי "הגיע פקס תשובה". יש לנו המון מכתבי קודש שזכינו לקבל בזכותו. גם אם זה אומר "לחטוף" אותנו מבית הספר הממ"ד בלי אישור ההורים, להעלות אותנו על טנק חב"ד ולנסוע איתנו לאיזה גן חב"ד שהוא פתח. כל הילדים מאושרים כי יש ארטיקים, וכל ההורים של קרית טבעון מרימים גבה... סוף הסיפור, אגב, שכל הילדים נרשמו לאותו גן חב"ד.

שם גדלנו, באווירה הזו. חב"ד נטועה בשורשי נשמתי, אני היום הולך לפי משנתו".

שלמה מגדיר את עצמו חסיד ברסלב באופן מובהק, אך יחד עם זאת, מגלה כי יש לו קשר הדוק לכל העניינים של הרבי שליט"א מלך המשיח.

מה אתה עוסק ביום יום?

אני עורך דין. מנסה להביא קצת גאולה לעולם המשפט, להרחיק אנשים מבתי משפט, ובעיקר משתדל תמיד לפתור את הכל בדרכי נועם ובדרכי שלום, תמיד אני אומר לעצמי שזה מה שצריך.

היום בבוקר נתתי הרצאה: איך לפתור דברים בלי להגיע לבית משפט. זה הכי טוב מכמה טעמים, בעיקר כי הפשרה היא זולה יותר מהריב, הן ברמה הכלכלית הפשוטה, והן כי הסכסוך מוציא מהאדם הרבה דברים לא טובים, וכשפותרים את הסכסוך בצורה יותר נעימה אז גם הנפש שורדת. לא עלינו, אנשים שעברו הליך גירושין קשה הם אנשים מאוד מחוספסים, אפשר לראות שעברו עליהם דברים קשים בחיים. לעומת זאת כשאתה רואה אנשים שעברו הליך גירושין יותר מרוכך, אתה רואה שהם גם פתחו דף חדש יותר מהר".

מה מביא נער צעיר שלמד בגן חב"ד בקרית טבעון להיות עורך דין?

"אחרי תקופת הילדות בקרית טבעון, עברנו לגור לנתניה, שם למדתי בישיבת בני עקיבא, ומשם כמו כולם המשכתי לצבא, לימודים, ואחר כך יצאתי למשפטים.

כבר מגיל קטן ידעתי שאני הולך להיות עורך דין. אני עוד זוכר ביציאה מהתיכון לכיוון הבית, היה איזה נער דתי שחילק פליירים עם הכיתוב: "נוער שוחר משפט עברי". זה הדליק אותי: מה זה משפט עברי, מה המהות? גם מאוד תפס לי את העין זה שלמטה היה חתום יו"ר לשכת עורכי הדין, שקראו לו שלמה כהן, אמרתי לעצמי "וואו, יום אחד אני יהיה כזה".

הלכתי ללמוד משפטים, מאוד נהניתי וידעתי שבזה אני אעסוק. אמנם לצערי 'משפט עברי' לא למדנו שם הרבה (למרות שזו הייתה המגמה) אבל היה מאוד מעניין".

וכיום יש לך משרד משל עצמך כאן בתל אביב.

"כן. ברוך ה', בשנת 2013 הוסמכתי לעריכת דין על-ידי לשכת עורכי הדין, עבדתי שנתיים בחברת תקשורת גדולה ושנתיים אחר-כך יצאתי לפרקטיקה. כיום יש לנו משרד פה ומשרד בפורטוגל".

***

איך הגעת מעיסוקך היום יומי, לטיפול בפליטים?

"בשירות המילואים שלי, צורפתי לד"ר יקיר קאופמן שהפעיל את היחידה שלנו. ד"ר קאופמן הוא חסיד חב"ד, שליח לכל דבר. בכל מקום אליו הוא מגיע - בתחילה בבית רפואה הדסה, אחר כך בהרצוג, ועכשיו במשרד הבריאות - הוא שליח. אז אצלנו בגדוד - הוא השליח. היחידה שלנו מומחית בנושא של טיפול בפליטים, משמים כיוונו אותנו והתעסוקה שלנו מתבצעת ברמת הגולן, שם פעלנו בנושא של טיפול בפליטים הסורים".

אתה מדבר על פעילות במסגרת הצבא?

"כן, היום מותר לספר (אז זה היה סודי) שצה"ל הקים יחידה שנקראת 'שכנות טובה', שהייתה דואגת לכל נושא הפליטים מסוריה, היה אינטרס לאומי שמדינת ישראל תדאג להם במצרכים שכתובים דווקא בעברית. ככה יצא שבמשך שנים היינו דואגים לפליטים סורים".

כאן הוא חושף על פעילותם של החיילים בנושא של השפעת שבע מצוות בני נח, גם על אותם פליטים שהגיעו מסוריה, כפי שמורה הרבי שליט"א מלך המשיח להשפיע בזה על אומות העולם. במסגרת זו הם דאגו לצייד כל אחד מהפליטים בכרטיס מיוחד הנושא את תמונתו של הרבי שליט"א מלך המשיח, כשבצד השני מופיעות בערבית שבע המצוות, לצד הכרזת "יחי אדוננו".

"כל פצוע סורי שהיה מגיע, לפחות אלו שהגיעו לצוות שלנו, קיבל באופן מיידי את הכרטיס של שבע המצוות בערבית.

תארו לעצמכם שמגיע איזה 'מוחמד' בלי רגל, מונשם, מחרחר, וצוות ישראלי הכולל דוקטור יהודי עטור זקן, מטפל בו ומציל אותו, ושם לו על החולצה את התמונה עם השבע מצוות בני נח. הדבר הזה פועל! אין לי איך לתאר את זה במילים.

חלק מהמשימה היה גם להחזיר את הפליטים הללו לסוריה, ולא פעם ולא פעמיים הם חזרו עם הכרטיס הזה. למעשה, זה היה החפץ היחידי שבבעלותם…

אני שואל את עצמי - כמה 'שליחים' מסתובבים בסוריה? כמה סורים יש שבסתר, בדש חולצתם, נושאים את התמונה המדוברת ושבע מצוות בני נח? אני חושב שמדובר באלפים".

***  

וזה מה שהוביל אותך לענין האוקראיני?

"כשהתחיל הסכסוך הזה בין רוסיה לאוקראינה, הבנתי שהולכים כאן למשהו גדול, וחשבתי לעצמי מתי זה יקרה. באותו זמן דעת כל המומחים למיניהם הייתה שפוטין לא יתקוף באוקראינה, אבל אני סברתי שהוא יתקוף.

ניסיתי להעריך מתי זה יקרה. אמרתי לעצמי "מי בעל הברית הכי חזק שלו? הסינים. עכשיו יש אולימפיאדה בסין, והיא נגמרת ביום חמישי הבא, ואם ככה יש חלון זמן קצר". המטרה שלי הייתה להגיע לאומן, תוך מחשבה שאי אפשר לדעת מה יקרה ומתי תהיה לי האפשרות לטוס בפעם הבאה…

שאלתי את אשתי אם היא מסכימה, והיא אישרה בשמחה. יצאתי מיד לשדה התעופה וקניתי כרטיס מעכשיו לעכשיו. בטיסה התחלתי לחשוש. גיליתי שאני האזרח היחידי על המטוס. חוץ ממני היו על המטוס רק עיתונאים מכל רשתות השידור בישראל. איתי אנגל וכל צוות "עובדה", כתב חדשות 12 וצוות הצילום שלו, רשת, וויינט, ערוץ 11, ולאט לאט מחלחלת בי ההבנה שאני האזרח שאינו עיתונאי היחידי על הטיסה,. הצטנפתי במושבי, מסתיר את זהותי בכובע ובמסיכה, ושתקתי כל הטיסה. לא רציתי שיגידו 'איזה ישראלי משוגע, נוחת בקייב בימים כאלו'.

כשנחתנו, מיד נסעתי לאומן על מנת לשאת תפילה לשלום עם ישראל. שם קיבלתי מבטים של אנשים שאומרים "או, הנה אנחנו פוגשים לראשונה מישהו יותר משוגע מאיתנו". הם הבינו שהגעתי מישראל למקום בו הם מתלבטים אם להישאר או לא…"

והיית באוקראינה כשהחלה התקיפה?

"חזרתי יום וחצי לפני התקיפה. נחתי פה בשלישי בערב, ובחמישי בבוקר כבר התוודענו לעובדה שפוטין תוקף. אז בירכתי 'הגומל', אבל משהו לא עזב אותי. חשבתי לעצמי, הרי יש שם יהודים שתקועים בסיטואציה לא פשוטה.

הרמתי טלפון לד"ר יקיר קאופמן, שכפי שסיפרתי קודם, הוא השליח אצלנו בגדוד 7491, ואמרתי לו: "בוא נעשה משהו". במקביל, צפיתי בחדשות וראיתי חברים שלי תקועים בקייב ולא מצליחים להגיע לגבולות, ואמרתי לעצמי שאני חייב לעשות מעשה. התחלתי לחפש איזו משלחת שיוצאת, אבל הדברים לא זזו.

מפה לשם, קישרו אותי דרך משרד הבריאות עם אישה מיוחדת, ד״ר תמרה קוליץ, שמנהלת עמותה שנקראת "למענם" - רופאים למען שורדי שואה. מדובר בעמותת חסד מופלאה של רופאים שעושים חסד 24 שעות ביממה. הם עוברים יום-יום שעה-שעה בבתים של ניצולי שואה ומעניקים להם טיפול. מדובר ברופאים הכי בכירים שיכולים להיות, שעוזבים את הקליניקות הפרטיות שלהם, למרות הסכומים הגבוהים שהם מקבלים על כל טיפול, והולכים לבתים של ניצולי שואה, מטפלים בהם עוד פעם ועוד פעם, והכל ללא תמורה.

מאחר ובין הפליטים שהגיעו מאוקראינה למולדובה ישנם הרבה מבוגרים, חלקם גם ניצולי שואה, החליטה ד״ר תמרה לנסוע לשם כדי להעניק טיפול רפואי לפליטים.

הוחלט שנוסעים למולדובה. אבל בשלב זה לא ידענו מאומה, כיצד נסתדר שם, היכן נתארח... ביררתי מיהו השליח הפעיל באיזור זה, והגעתי לרב מענדי אקסלרוד.

אין לתאר את חיי השליחים שם. מדובר במדינה בה רמת החיים נמוכה משמעותית ממה שאנחנו רגילים. אין לי מושג איך אפשרי לחיות שם עם משפחה וילדים קטנים, וזה עוד לפני שמדברים על לשמש השליחים בתוך כל מה שקורה שם.

העליתי אותו לשיחת ועידה עם ד״ר תמרה ומנכ"לית העמותה, והצגתי בפניו את הבעיה. אמרתי לו "תשמע, אנחנו צריכים לדעת מה קורה בשטח, איך אנחנו באים, איפה אנחנו ישנים, איך אנחנו אוכלים, מה עושים?" אז הרב מענדי אומר לי "אל תדאג". תוך מספר דקות אני מקבל שיחת ווצאפ מסגנית שרת הבריאות של מולדובה. למחרת נסעתי לסופ"ש של עמותת "התקשרות" בחיספין, וכל הדרך לחיספין אנחנו עושים שיחות 'זום', הצוות של עמותת 'למענם' עם סגנית שרת הבריאות. בשלב זה נכנסו לתמונה גם איחוד הצלה, ונוצר שיתוף פעולה מדהים עם בית הרפואה איכילוב. מהיום למחר, התארגנו למשלחת של כחמישים איש. 40 רופאים, אנשי צוות, ו- 10 טון ציוד".

מדהים לראות את ההתגייסות של כולם לעזור ולסייע.

"ממש. איך שאנחנו נוחתים, הרב אקסלרוד מחכה לנו בשדה התעופה עם שלט ברוכים הבאים. זה חימם את הלב ונתן לנו דחיפה לצאת משדה התעופה ולגשת לעבוד.

בשלב ראשון שיכנו אותנו במלון, שקשה להגדיר אותו בשם הזה בכלל. הצוות החל לברר על אפשרות לעבור למקום נורמלי, אבל בינתיים נכנסה שבת. אני מקפיד לשמור שבת, ומצאתי את עצמי שעתיים לפני צאת השבת מקבל הוראה לעזוב מיידית את המלון כי אנחנו עוברים למקום אחר.

לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד ממש דורשים מאיתנו לעזוב את המקום, אבל אין בפעולה הזו פיקוח נפש ואין צורך לחלל שבת בשביל זה. התפללתי לה' שאמצא איזה פתרון שיעכב את כל העניין עד לצאת השבת. ה' סידר לי נס, ורופאה עם כמה אחיות יצאו לטפל בתינוק יהודי בן 3 ימים שהיה צריך להגיע דחוף לגבול. הם יצאו כמובן בשבת על מנת להציל את התינוק, שהיה במצב של פיקוח נפש. הודעתי שבמצב כזה אי אפשר לעזוב את המקום, אחרת הם לא ידעו להיכן ללכת, אז חייבים לחכות להם שיחזרו… ברוך ה', דקות אחרי שיצאה שבת הם חזרו, אמרתי "המבדיל בין קודש לחול" ונסענו.

משלב זה, גילינו כל חברי המשלחת את האהבה והחיבוק של בית חב"ד. גם אם זה אומר לשאול בכל רגע נתון מה איתכם, מה מצבכם, איך אתם, מה אתם צריכים. אני רוצה להדגיש, זה לא שהיה חסר לנו, כי מבחינה לוגיסטית היינו ערוכים כמו עשרה בתי חב"ד במקומות הכי מפוארים שיש בעולם, עם 10 טון ציוד. הייתי מגדיר את זה, בלי גוזמה, יותר אפילו מממשלת מולדובה. אבל הרצון הזה לסייע בכל מקרה, ולא משנה מה קורה אני רוצה לעזור לך, זה דבר שאף אחד מהצוות לא ישכח".

מה עשתה המשלחת, במה התמקדתם בפעילותכם בשטח?

"ברמה האישית אני הייתי אחראי על פיקוד ושליטה - להקים חמ"ל, לחלק את מולדובה לגזרות, לציין היכן הוקמו מחנות פליטים, להבין איפה יש יהודים שצריכים עזרה מיידית ואיפה אנחנו יכולים לתמוך באופן כללי לכלל האוכלוסייה. מצידנו, למרות שכולם היו צריכים וזקוקים לעזרה מיידית, הצבנו מטרה, לדאוג בראש ובראשונה ליהודים הנמצאים באזורי כינוס הפליטים, מה שנקרא "עניי עירך קודמים". מכמה טעמים: א. מחנות הפליטים היהודים היו יותר נגישים לנו להיכנס ולצאת בשעריהם. ב. יש לנו שפה משותפת איתם. ג. חשוב לזכור שבאנו תחת עמותה המסייעת לניצולי שואה, וזאת הייתה המטרה הראשונית של המשלחת.

בשלב זה התחלנו לפלח את מולדובה לגזרות, חילקנו את הצוותים הרפואיים, ממש כמו בצבא - מחלקות, מפקדים, ויצאנו לשטח. התחלנו 'לכבוש' את מחנות הפליטים".

תוכל לתאר יותר בפרוטרוט איך נראית שגרת הפעילות בשטח?

"קודם כל, אנחנו מגיעים למקום עם האפודים בעברית, מדברים בעברית ומציעים טיפול רפואי. האחיות משתלטות על כולם - בדיקות, לחץ דם, בדיקות ושאלות כלליות 'מה נשמע', 'איך אתה', 'מה להביא לכם'?

בעיניהם, עצם זה שרופא מישראל הגיע לטפל ב'בבושקה' בת 98 במחנה פליטים במולדובה, זה מחמם את הלב. זה פשוט מזריק חום לתוך המחנה פליטים, שלפעמים זה בסך הכל איזה מגרש טניס ששמו מעליו תקרה.

כרגע החוק באוקראינה הוא שלגברים מגיל 18 עד 60 אסור לעזוב את המדינה. מה שגורם לכך שרוב הפליטים הם נשים, ילדים, או אנשים מבוגרים מאוד. זה יצר עבורנו אתגר, לסייע לאותם נשים וילדים, ולאוכלוסייה המבוגרת.

אני רוצה לתאר לקוראים את הסיטואציה המופלאה שנוצרה.

לפני 80 שנה, כשיהודים הגיעו לגבולות, ישב שם איזה פולני / אוקראיני / נאצי, ואומר 'יודן ימינה', 'לא יודן שמאלה'. ומי שלא היה יהודי, בפנים, בסתר ליבו, היה שמח 'אני לא יהודי, אני לא הולך למשרפות'.

היום ברוך ה', כשאתה מגיע לגבול אוקראינה-מולדובה, אתה שומע את אותן קריאות - מי שיהודי לצד הזה, כל מי שיהודי שיבוא אלינו, אתה רואה שם את אנשי הסוכנות היהודית, "למענם", איחוד הצלה ומשרד החוץ, ואתה יודע שכל מי שלא רשום לו בדרכון 'יהודי' מצטער על כך שהוא לא נולד יהודי…

משם הם נוסעים למחנות פליטים ייעודיים ליהודים, כל מיני מלונות שסידרה הסוכנות, כשהם מוקפים באנשים שרק רוצים לעזור להם. זה מה שנקרא "מציאות משיח בהתגלמותה". כולם רוצים רק לעזור ולסייע.

ובשלב זה אתם יוצאים מהתמונה או שממשיכים לדאוג להם?

כשהם מגיעים למחנות פליטים, חלקם גמורים נפשית. תארו לעצמכם אישה בת 80-90 שהוציאו אותה מהבית שלה, מגיעה אחרי תלאות בדרכים מסוכנות. גם רגשית, גם נפשית וגם גופנית - הם מותשים. חלקם שכחו את התרופות בבית, חלקם בכלל לא זוכרים את הטיפול הרפואי שהם צריכים. אז קודם כל מה שמעניקים להם - זה טיפול רפואי.

חשוב לציין שזו לא הייתה משלחת אחת, הוצאנו שבוע אחרי שבוע חמש משלחות. אנחנו במבצע חסר תקדים. בחג הפסח יצאה המשלחת האחרונה, ועכשיו אנחנו עושים התארגנות מחדש, אולי במקום אחר, אנחנו מחכים לראות את ההתפתחויות באזור ולפי זה נחליט על המשך צעדינו.

מי הם אותם רופאים ואחיות שהגיעו לשטח? מדובר על לא מעט כאלה...…

אנחנו התבססנו על הלוגיסטיקה של בית הרפואה 'איכילוב' שהתמסרו לפרוייקט הזה באופן מדהים, ונתנו לנו שירות לוגיסטי מהטובים ביותר שקיימים היום, הכל בתרומה מוחלטת.

כל מי שהגיע לשם עזב כל מה שיש לו, ומדובר על רופאי הילדים הכי בכירים באיכילוב, וגם אחיות, שזה המצרך הכי נדיר שקיים באיכילוב. בשביל שבית רפואה ישראלי ישחרר את האחיות שלו הוא צריך התארגנות לא פשוטה בכלל. אבל הייתה פה משימה להציל את עם ישראל, פשוטו כמשמעו.

ואחרי זה, הפליטים עולים לישראל?

אחרי הטיפול הראשוני, הפליטים נשלחים לאתרי ריכוז להתארגנות, במלונות או במחנות נופש. חלקם אכן עולים לארץ ישראל, אבל לחלקם זה נשמע מפחיד לעבור לארץ אחרת, לחלקם גם חסרים טפסים וניירות המאפשרים זאת.

כאן בישראל אנו עדים לחלק המדהים של המשך הטיפול. לדוגמא, השבוע ושבוע שעבר התבשרנו שאותן מטופלות מבוגרות שקיבלו טיפול במולדובה על ידי הצוותים שלנו, כבר זוכות פה להמשך הסיוע באיכילוב ובבתי רפואה אחרים. עמותת 'למענם' הכניסה אותם לחוג מעגל ה'לקוחות' שלהם, והם כבר מקבלים פה טיפול המשך מאותם רופאים שמתנדבים ב'למענם'. זו סגירת מעגל מדהימה".

שהית במולדובה עם הפליטים גם בחג הפורים. אתה יכול לשתף אותנו איך היה לחגוג שם את החג?

"השאלה הזו מחזירה אותי לאחד הרגעים שה' הראה בחוש כי יש אלוקים בעולם. לפעמים אנחנו קצת שוכחים את האמונה הפשוטה הזו…

וכך זה התגלגל: ההתארגנות הייתה כל כך מהירה שאפילו לא הסתכלתי ביומן. יום לפני הנסיעה אני מציץ ביומן, ופתאום אני קולט שאהיה שם בפורים. בכל זאת, אשתי אמרה לי 'סע, זו משימה בינלאומית. אתה חייב לנסוע'.

ישבתי עם עצמי ותכננתי איך אוכל לחגוג שם את החג. הרמתי טלפון לבית חב"ד בהדר יוסף בתל אביב, לרב מענדי אליאס, ואמרתי לו: "אני יוצא למולדובה. אני צריך מגילת קלף, כיפות, רעשנים, וכחמישים מגילות מודפסות". אפילו לא ידעתי למה אני לוקח את זה, אבל הרגשתי שאני חייב.

בפועל, כמה שעות לפני שהחג נכנס, קיבלתי טלפון מבחור בשם אפרים, והוא אומר לי "אני פה במחנה הפליטים, ואין מי שיקרא לנו במגילה הערב".

מיד אמרתי לו: "אני אצלך בשעה 7, ויש לי הפתעה בשבילך. יש לי מגילה, רעשנים, כיפות, כל מה שצריך מוכן בשבילך!" וככה הגענו, אני ודוקטור ישראל מירב.

אגיד לך משהו, אבא שלי הוא בעל קורא, ואף פעם לא זכיתי לקרוא בעצמי במגילה, כי אבא שלי הוא זה שקורא. מגיל 4 בערך אני שומע אותו קורא מדי שנה, ולמרות שמעולם לא התאמנתי על הקריאה, זה חקוק לי בזיכרון.

בשעה 7 הגעתי למחנה הפליטים, המקום היה מלא באנשים ובתוכם גם 'בבושקות' שעברו עליהן כל הזוועות שבעולם, עברו את סטאלין והיטלר, את כל המלחמות, והן יושבות שם ושומעות מגילה. להפתעתי, כשהגענו למילה 'המן' כולן הרעישו ברעשנים כבקיאות. כולם ידעו טוב מאוד את המנהגים. שבעים שנה של קומוניזם לא מחק את הזהות היהודית.

סיימתי את קריאת המגילה ואמרתי לעצמי, איזו זכות יש לי שהפעם הראשונה שאני קורא את המגילה זה פה. אמנם תמיד רציתי לעשות את זה מול אבא שלי, שיהיה גאה בי, אבל פה הוא יהיה הכי גאה בי בעולם".

הנה, שוב אנחנו רואים שכל יהודי הוא שליח של הרבי שליט"א מלך המשיח.

"ייתכן ופה קיבלתי זיק של שליחות.

כמובן שבכך לא הסתיימו חגיגות הפורים. כשחזרנו למלון, הגיע הרב מענדי אקסלרוד לקריאה לצוות שהתקבץ, כדי לחגוג את היום השמח. עשינו גם ריקודים, והשמחה היתה עד לב השמים. גם למחרת בבוקר הוא הגיע, ואז גם קיימנו את שאר מצוות היום.

אני חייב לציין שכל אחד מהרופאים, האחיות ואנשי הלוגיסטיקה קיבל מהרב מענדי ואשתו משלוח מנות אישי. זה היה חג מרגש מאוד, קבוצת יהודים יושבת במלון, קוראים מגילה, שותים לחיים וחוגגים את השמחה אי שם.

בנימה אישית, אני חייב לציין שבניגוד להרבה ארגונים שפועלים במולדובה, מה שיפה בבית חב"ד שהם לא עושים דברים בשביל להצטלם. הם לא מטפלים באיזה חבר קהילה תוך כדי סלפי כדי שיעלו את התמונה לפייסבוק. שם אתה מרגיש שהדברים נעשים לשם שמיים ולשם השליחות. בלי פרסום, בלי יחסי ציבור, בלי הרבה רעש ותעמולה. זה לשם שמיים, ואני חושב שמשם נובעת הברכה האמיתית, ואני מאחל שיהיה להם ברכה והצלחה".

***

נחזור לכובעך כעורך דין. אתה חש ורואה את הגאולה גם בעולם המשפט?

"כשאני מדבר על הגאולה, אני חש שמעבר למלך המשיח שמגיע ופועל על העולם כולו, יש גם את עניין הגאולה בתפיסה האישית. כפי שמופיע בתורת ברסלב, שכאשר אדם חי את החיבור לאלוקות, את אהבת ישראל ואת מעשי החסד, זוהי גאולה.

אתה רואה שכאשר מגיעים חסידי חב"ד הם מקבלים יחס חיובי מהסביבה. זה נובע מהעובדה שהתפיסה של בתי חב"ד והשלוחים היא תפיסה של גאולה - לא אכפת לי איך אתה נראה ומה אתה עושה, בוא תשאב מהמעיין של הגאולה".

בכל זאת, התפיסה הרווחת היא שעולם המשפט בנוי על סכסוכים ומריבות. אתה אמור להיות זה שדווקא 'מעודד' דרך שלא תואמת את אותו שלום פנימי.

"אני חולק על התפיסה הזו, ואני אענה לך על זה בדוגמא מהתקופה האחרונה:

פנו אלי צמד של יזמים מאוד גדולים שרצו הליך גישור עסקי, כל אחד מהם מייצג חברה מאוד גדולה והם נקלעו לסכסוך, במסגרת עבודה על פרויקט משותף. אמרתי להם אני גובה איקס כסף לשעת ייעוץ. ציינתי בפניהם שאחרי שקראתי את החומר, אני בטוח שאפשר להגיע לעמק השווה בצורה טובה לשניהם.

הם חזרו אלי ואמרו שלדעתם הגישור הזה מאוד יקר, "נתבע אחד את השני בבתי משפט", איחלתי להם בהצלחה. אחרי חמש שנים שהם היו בהליכים משפטיים והוציאו קרוב לרבע מיליון שקל על עורכי דין ובתי משפט ובקשות, הם חזרו אלי ובתוך שש עשרה שעות השגנו הסכם מעולה.

אז יכול מישהו לחשוב שהייתי יכול להרוויח מהסכסוך המשפטי הרבה יותר כסף… אבל הרווחתי יותר: א. ה' שלח לי פרנסה. ב. עזרתי בהשכנת שלום. ג. הרווחתי ששניהם לקוחות שלי היום. ד. הרווחתי שהיום הנשים שלהם חברות מאוד טובות.

בפרקי אבות כתוב שיש דרך קצרה שהיא ארוכה, ויש דרך ארוכה שהיא קצרה. אני בחרתי בארוכה שהיא קצרה. אמרתי להם שאני לא לוקח אותם לדרך הזו, ולמעשה איבדתי את פרנסתי. אבל הדרך הארוכה הפכה בסוף לקצרה. כאן אנחנו מביאים את הגאולה גם לעולם המשפט".

אכן, כדבריך, ניתן כיום לראות גאולה בכל דבר, כולל בעולם המשפט.

"היום בעולם המשפט אנחנו יודעים על הרבה סוגיות שיכולות להתברר מחוץ לבתי המשפט, לדוגמא: הליכי בוררות, במקרים רבים בהליכים ממומנים אני מציע לצדדים שלטובתם יגשו לברר את הסכסוך בדין תורה.

התועלת הראשונה שיש בזה, שאתה מברר דברים על פי השולחן ערוך, על פי הלכות התורה. התועלת השניה שאתה לא מסתבך בהליכים בירוקרטיים כי עולם המשפט הוא מאוד בירוקרטי. התועלת השלישית שאתה סמוך ובטוח - אתה יושב מול דיין שבקיא בדיני התורה, והוא זה שיפסוק לך. כשאתה נכנס לדין תורה, גם אם הדיין אומר הפוך מדעתך, זה הדין. ואם אתה מקבל את זה זכית גם לשכרך בצידך.

יכול להיות שמתוקף שינוי המדיניות בעולם המשפט הוא נהיה עולם מאוד טכני, טוב יעשו הצדדים אם ילכו לגישורים ופשרות. למקומות שלא מלבים את הסכסוך. בוודאי שדרך זו מביאה לעולם את הגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש".