שליחות מוזיקלית

במבט ראשוני, קשה לראות מה יש במשותף לשני המוזיקאים, אבי פיאמנטה וברק גרוסברג, שלאחרונה הקימו את הלהקה 'ארבע בבות'. הראשון הוא זמר מצליח בשנות השישים לחייו, שמאחוריו קרוב לחמישים שנות מופעים. השני הינו צעיר, כמחצית משנותיו של הראשון. זה אוחז בחליל-צד וזה בגיטרה. אך סיפור חייהם כה דומה ואף נושק במספר נקודות לאורך השנים.

את להקת ארבע בבות הם הקימו בחודשים האחרונים, לצד פעילותם המוזיקלית העניפה. במסגרת הלהקה, הם מופיעים באירועים ובחתונות רבות. אך לפני שנבין את השם שהם בחרו ללהקה, נתחיל מההתחלה.

נפתח איתך אבי. אתה מייצג דור, שבאותה תקופה אמנם רבים חזרו בתשובה, אך חלקם הגדול הזניח מאחוריו את הקריירה שפיתח לפני המהלך. באותן שנים שחזרת בתשובה, היה מקובל לא להמשיך להיות שחקן או זמר, ואתה וגם אחיך המשכתם להופיע. איך זה בעצם קרה?

אבי מחייך ומפליג כחמישים שנה אחורה, לאותם ימים בהם צמד האחים (יחד עם אחיו יוסי ע"ה) היו "להקת פיאמנטה" שכבשה את הבמות.

"אחרי שחזרתי בתשובה והתחתנתי בשעה טובה, הגעתי יחד עם אשתי ל'יחידות' בה נכנסנו שנינו לחדרו האישי של הרבי שליט"א מלך המשיח. הכרתי אותו מקודם, במפגשים בבית הכנסת, או במכתבים שקיבלתי ממנו, אך ב'יחידות' ההרגשה היא נעלית הרבה יותר.

באותה יחידות קיבלנו את המסר שאנחנו צריכים להיות אור לחברים והידידים שלנו. עדיין לא ידעתי לאיזו דרך לפנות בחיי. עמדו בפני באותה תקופה מספר אפשרויות, ביניהן גם התחום המוזיקלי. שאלתי על כך במכתב את הרבי שליט"א מלך המשיח אך לא קיבלתי תשובה. הרב יעקב העכט, שהכיר אותי במסגרת סיבוב הופעות שקיימתי באותן שנים במרכזי חב"ד בארצות הברית, הציע לי להגיע ולהופיע ב-770, באחד מכינוסי הילדים שהוא היה אחראי עליהם.

היתה זו הרגשה עילאית. להופיע מול הרבי שליט"א מלך המשיח, זו חוויה שאי אפשר לתאר. והאמת היא שעד היום, כשמבקשים ממני לתאר מה חשתי בעת שמבטו הופנה אלינו, אין לי מילים".

ברק. אתה היית ילד צעיר באותם ימים רחוקים, אבל מתברר כי ההשגחה העליונה חיברה ביניכם בדרך מופלאה כבר אז.

"נכון. גדלתי במרכז תל אביב, את הבית שלנו אפשר להגדיר שהיה מזוהה עם מוזיקה ובפרט מוזיקת רוק. אבא שלי הוא שאול גרוסברג, שהיה אמרגן ומפיק של הרבה להקות ואנשים בתחום הרוק הישראלי שאז היו בתחילת דרכם, כגון רמי פורטיס, ברי סחרוף, אריאל זילבר, שלום חנוך ולהקת תמוז, מני בגר וגם... להקת פיאנטה עוד לפני שחזרו בתשובה.

ברק גרוסברג. ארכיון

בתור ילד שגדל בבית כזה, הושפעתי רבות מהאווירה, מהמוזיקה ומהאנשים שהיו מגיעים אלינו הביתה, ביניהם גם אבי ויוסי פיאמנטה שהיו מגיעים אלינו הביתה".

באותה תקופה היית חולם שדרכיכם יפגשו בעתיד, ועוד כשני חסידים עם כובעים וזקנים?

הוא מצטחק. "תראה, אני גדלתי כילד לא דתי. אמנם היו בביתנו אי אלו סממנים יהודיים, בעיקר מצד אמא שלי שהיתה מדליקה נרות בכל ערב שבת, והקפידה שלא יוכנס חמץ הביתה במהלך חג הפסח, אך אי אפשר לומר שזה נתן לי הרבה מעבר לזה בחיי התורה ומצוות שלי.

השינוי הראשון בחיים שלי, היה כשנחשפתי על ידי חבר כיתה לנגן הגיטרה ג'ימי הנדריקס. הייתי אז בגיל 12 בלבד, וממש "נדלקתי" על האנרגיות, על הפוזה ועל החופשיות. באותו רגע החלטתי שאני גם רוצה להיות כזה, זה מה שאני הולך לעשות בחיים וזה החלום - להופיע בכל העולם.

הגעתי הביתה, סיפרתי לאבא שלי. הוא ואמא שלי מאוד שמחו על כך שאני בוחר ללכת בדרך הזו ושלחו אותי ללימודי מוזיקה".

אם כבר נכנסנו לרקע הילדות שלכם, אתה, אבי, גדלת בבית שונה לחלוטין.

"נכון מאוד. אני גדלתי בתקופה אחרת ובאווירה שונה לגמרי. אבי היה מאלו שהצטרפו ל'הגנה' ועשה פעולות רבות כדי להגן על יהודים. אך מצד שמירת תורה ומצוות, גם אצלנו הייתה חולשה גדולה בהשפעת הסביבה. הייתי מצטרף מידי פעם לסבי מצד אימי, שהשתדל להחדיר בנו יהדות עד כמה שהצליח, והיה מצרף את הנכדים לתפילות בבית הכנסת, אבל לצערי זה לא המשיך ללוות אותי בקביעות בהמשך חיי.

בגיל 16 התחלתי לנגן, ומאז החליל מלווה את חיי. גם אני גדלתי על 'אגדות' מוזיקליות שונות, ביניהן גם נחשפתי לג'ימי הנדריקס, אבל במקורות המוזיקה שלי עורבבו הרבה יותר עולמות".

ומתי התחיל השינוי לחיי תורה ומצוות?

אבי חוזר לאותם ימים שהאופוריה חגגה בישראל. הוא ואחיו יוסי, שהקימו אז את להקת פיאמנטה, תכננו לצאת לסיבוב הופעות מסביב לעולם: "בעקבות ההתרגשות הגדולה שהייתה אז, לרגל ביקורו של סאדאת בישראל, אמרגן בעל שם פרש עלינו את חסותו, ואני חיפשתי להתייעץ עם איזה רב שידריך אותי. בתוך כל ההמולה, התחלתי להרגיש שמשהו פנימי חסר לי, ומהר מאוד מצאתי את מבוקשי בעולם היהדות. תוך זמן קצר הבנתי שזו התכלית של חיי, והחלום התהפך להחזיר את כל העולם בתשובה. רכשתי מאות ספרי תהילים והתחלתי להסתובב ולחלק לכל מי שרק יכולתי. כאן נוצר לי הקשר לראשונה עם חב"ד".

אותה תחושת ריקנות שאבי מדבר עליה, וחוזרת לעיתים קרובות מפי אנשים רבים שבעקבותיה מצאו את דרכם בחזרה ליהדות, קרתה גם לך, ברק. אני טועה?

"אתה בכלל לא טועה. בגיל מאוד צעיר הקמתי מעין להקה יחד עם ילדים בכיתה וראיתי הצלחה רבה בתחום. עברתי ללמוד בתיכון עירוני א', מקום המוגדר עד היום כמקום לימודים המשתייך למחנה השמאל החזק, מקום שלומדים בו הרבה שחקנים ובני משפחתם וכו'. הייתי מאוד מושפע מהאווירה של בית הספר.

בגיל 15 הקמתי להקה יותר רצינית עם כמה חבר'ה בתיכון, הייתי מסתובב אז עם שיער ארוך, ובזכות הקשרים של אבא שלי התחלנו להופיע בכל מידי מועדונים בפני מאות אנשים. הופעתי אז עם זמרים גדולים מכל רחבי הארץ. בעוד שחבריי היו מתלהבים לשחק כדורגל, אני הייתי מופיע לילה אחרי לילה. בגיל 18, עם סיום לימודיי בתיכון, הייתי דמות מוזיקלית יחסית בולטת בפאבים ובברים.

בגיל 21 כבר שכרתי דירת חדר בתל אביב, הייתה לי להקה עם שירים מקוריים משלי, וההצלחה הלכה וגדלה. אך לאט-לאט התחלתי להרגיש שלמרות ההופעות והכסף שיש לי והרבה חברים, זה לא זה, וחסרה לי איזו נקודה פנימית.

הרדיפה אחרי דברים חיצוניים, מעניקה לי סיפוק רק לזמן קצר, אבל זו לא המהות. הרגשתי שאני חי בתוך לופ של "הריבוע של תל אביב" שחייתי בו, אבל ללא תכלית. בנוסף סבלתי מה"פוזה" של החיים בתל אביב, תחושת ניכור ועוינות בין האנשים. הרגשתי שאין דיבור אמיתי בין אנשים והכל רווי אינטרסים. זה מאוד הפריע לי".

ולאן לוקחת אותך התחושה הזו?

"התחלתי לחפש רוחניות בחיים. חשבתי שאם אכניס רוחניות החיים שלי יהיו מעניינים ועמוקים. באותם ימים ממש סלדתי מכל מה שהיה נראה כמו משהו חרדי. לא שחלילה הייתה לי בעיה עם היהדות, אבל לא התחברתי בכלל לאנשים דתיים וחרדים. חשתי שאין לי דיבור משותף עם אנשים כאלה.

לא פלא שלא חיפשתי את הרוחניות שלי ביהדות, ממש לא הייתי מסוגל לשבת ולשמוע דברי תורה. חבר קרוב לי שהיה יחד איתי בלהקה, בשם אריאל, התחיל להתעניין בבודהיזם (רח"ל), ואפילו טס לקורס בהודו. בהשפעתו נרשמתי לקורס של בודהיזם בשכונת פלורנטין התל אביבית, ומדי שבוע הייתי מגיע לקורס, שם שמעתי על מושגים כמו גלגולי נשמות ועוד.

דווקא כשהתחלתי לחקור ברצינות את הנושאים עליהם דובר, גיליתי שמאחורי הכותרות המפוצצות אין פנימיות אמיתית ואין תוכן, הכל עטיפה וסיסמאות אבל ללא מהות. ברגע אחד החלטתי לעזוב את הקורס ואת דרך החיים הזו, אך נשארתי עם רעב הולך וגובר לגלות מי אני ומה המטרה שלי בחיים. התחושות האלו התגברו והשאלות הציקו לי יותר ויותר".

כאן אנחנו מגיעים למפגש נוסף של שניכם יחד.

"נכון מאוד. מה שקרה, שבאחד הערבים ישבתי בבית הורי, שנמצא על רחוב קינג ג'ורג', ופתאום שמעתי נגינת חליל מהחלון.

זיהיתי מיהו הנגן לפי הנגינה (הוא ממהר להסביר כי הגדולה של מוזיקאי נמדדת ביכולת שלו להכניס ולבטא את עצמו בנגינה, שיהיה לו סימן היכר שזה הוא. ב.פ.) זיהיתי שזה אבי פיאמנטה, מאחר ואבא שלי כאמור היה האמרגן שלהם בתחילת דרכם.

בתחילת שנות 2000 אבא שלי היה שותף במופעים שהאחים פיאמנטה עשו ואפילו ניגנתי איתם בשנת 2006 במועדון עם יוסי.

ישר זיהיתי שזה אבי הוא שמנגן בחליל. הסתכלתי מהחלון איפה זה מתקיים, וראיתי שזה בתוך חצר של בית כנסת מתחת לבית של ההורים. עד אז לא נכנסתי לשם, אפילו שהמקום, שנקרא בשם 'ממעל ממש', אירח הרבה אמנים, אך מאחר וכאמור בדיוק באותה תקופה חיפשתי רוחניות החלטתי להתלבש ולרדת להופעה".

רגע לפני שאתה ממשיך, אני ברשותך רוצה לשאול את אבי. התחלנו קודם לדבר על השילוב שבין יהדות למוזיקה. היום זה מאוד מקובל שאמנים חוזרים בתשובה וממשיכים לעסוק בתחום בו עסקו קודם לכן. אבל כשאתה עשית את צעדך לעולם היהדות, היה מקובל להזניח את כל העיסוקים הישנים. מה גרם לך ולאחיך לחרוג מהדרך ולהמשיך להופיע?

"האמת שזה לא היה כזה ברור לנו בהתחלה. הייתה לי תקופה שממש עצרתי את כל ההופעות. באותם ימים חייתי בארצות הברית, וכשחזרתי בתשובה החלטתי לעצור כמעט לחלוטין את ההופעות ולהתמקד בתחומים תורניים יותר בחיי. מי שדחף אותנו כן להמשיך עם ההופעות, היה הרב יעקב העכט שהזכרתי קודם לכן. אני חייב לציין ששאלנו אז את הרבי שליט"א מלך המשיח כיצד לנהוג בשאלה זו, אך לא קיבלנו מענה. בדיעבד אני מבין שזה היה כדי שנוכל לבחור את הדרך המתאימה לנו בעצמנו.

אבי פיאמנטה באותם ימים

בהשפעתו של הרב העכט חזרנו להופיע בפני צעירים, תוך שאנחנו משלבים ענייני יהדות. אגב, עד היום בהופעות שלי אני משלב הרבה מסרים, חלק גדול כמובן בתוך השירים.

באותם ימים הכנסנו לרבי שליט"א מלך המשיח אלבום המסכם את פעולותינו המוזיקלית עם קטעי עיתונות ועוד, ושאלנו אותו שוב כיצד עלינו לפעול. קיבלנו תשובה שעד היום מדריכה אותי בעבודתי. מפאת אורכה לא אצטט אותה במלואה, רק אסכם אותה, שמצד אחד המוזיקה יכולה לגרום לגירוי היצר והריסת ההגבלות בכל התחומים, כולל בשטח הצניעות, אך דווקא לכן עלינו להמשיך בתוכניתנו ולהופיע, כיוון שמדובר ב"פיקוח נפש". לא אגזים אם אומר שהמכתב ההוא הפך ל'שולחן ערוך' של חיי.

היום, שנים ארוכות אחרי, אפשר לומר ללא היסוס, שההופעות שלנו נוצלו במלואן כדי להנגיש מסרי יהדות להמונים שלא היו יכולים לקבלם במקומות אחרים. יש באמתחתי סיפורים רבים על אנשים שכל חייהם התהפכו בעקבות הופעות שלנו".

אם מדברים על כאלו שחזרו בתשובה בעקבות ההופעות, אחד ה"פירות" הוא ברק גרוסברג. ספר לנו מה התחולל שם באותו ערב?

"אמנם לא חזרתי בתשובה באותו ערב בו התקיים המופע של אבי מתחת לחלון ביתי, אבל גיליתי מקום חדש. מה שקרה אז, שלצערי, מיד כשהגעתי ההופעה הסתיימה, ומצאתי את עצמי עומד בכניסה מבולבל. מצד אחד באתי להופעה שהסתיימה שם, אבל כל הדתיים ה"אלו" ששנים התרגלתי להתרחק מהם, יצרו אצלי ריחוק ולא היה 'בא לי' להיכנס.

לחזור הביתה או להיכנס? חשבתי לעצמי, ובאותם רגעים קלט אותי בזווית העין הרב יובל ברנס, ממקימי המקום, אחת הדמויות המעניינות שמהוות חלק בלתי נפרד מהווי המקום. הוא ניגש אלי עם פרצוף מחייך ואמר לי 'בוא תיכנס'. שאלתי מה יש כעת, הרי ראיתי את הפועלים מקפלים את ההופעה... והוא השיב לי במילה שלא שמעתי עליה בחיים שלי "יש התוועדות".

"כנס, שב ותשמע קצת דברי תורה..." הוא ענה לי, ואני בתגובה מיהרתי לסנן "לא תודה. לא מתאים לי. אני הולך הביתה". "רגע", הוא אמר, "יש גם אוכל טוב..." זה כבר היה נשמע לי יותר מזמין ונכנסתי איתו פנימה.

בראש השולחן ישב אבי ודיבר בשטף, ואני תפסתי איזה כיסא פנוי בצד, אמרתי לעצמי, אוכל משהו קטן ומיד אחתוך הביתה.

מצד ימין ישב איזה חב"דניק. התחיל לשאול אותי שאלות כמו מאיפה אתה, איך קוראים לך, בן כמה אתה. עניתי לו בחוסר רצון ומתוך נימוס בלבד. לא הרגשתי בנוח לשוחח איתו.

רציתי לקום וללכת הביתה ואז הוא שאל אותי "מה אתה עושה בחיים?" אמרתי לו "אני מתעסק במוזיקה". "איזו מוזיקה אתה אוהב?" ואני חשבתי לעצמי בטח זו סתם שאלה רטורית, אין סיכוי שהחרדי הזה מבין משהו בכלל, מקסימום אולי הוא מכיר מוזיקה חסידית. עניתי לו "מוזיקת רוק".

באותו רגע הוא אומר לי, "וואו גם אני", בראשי מיד צלצלו פעמוני אזהרה... בטח הוא אומר לי את זה כדי להחזיר אותי בתשובה, זו טקטיקה ידועה של 'להזדהות עם הקורבן'.

עוד 2 שאלות והגענו לשאלה "מי הגיטריסט האהוב עליך?" כשעניתי ג'ימי הנדריקס, הייתי בטוח שבחיים שלו הוא לא שמע את השם. אבל להפתעתי הוא פתח איתי בשיחה ארוכה על ג'ימי, ושלף פרטים כאלו שרק מי שממש בקיא יכול לדעת על המוזיקה שלו ועוד ועוד. מצאתי את עצמי יושב ומשוחח עם אדם חרדי, בפעם הראשונה בחיים שלי, במשך כשעתיים, כשנושא השיחה הוא הכי קרוב לליבי.

במאמר המוסגר אני חייב לציין, שמן הסתם אם הוא היה מדבר איתי על כל נושא אחר זה לא היה משפיע עלי באותו אופן. ודבר נוסף, שעד היום לא הצלחתי לגלות מי היה אותו חב"דניק... לא פעם אני משתעשע ברעיון שאולי זה היה בכלל אליהו הנביא שבא לשבור אצלי את המחיצות ולגרום לי לחוש קשר למקום".

אבל לקח לך עוד הרבה זמן עד שהתחלת לשמור תורה ומצוות.

"האמת היא שכן. הדרך עברה דרך ביקורים ב'ממעל ממש', הזמנה מחבר להגיע לשבת להתארח בישיבת חב"ד ברמת אביב, ומהפך פנימי אישי לאורך תקופת זמן ניכרת. אני רוצה לספר לך עד כמה הייתי רחוק אז, בתחילת דרכי, מכל ענייני היהדות. בחג הפורים פגש אותי אחד המבקרים במקום והזמין אותי לשבת. אני הייתי בטוח שהוא מזמין אותי למישהו מסויים, ושאלתי אותו "מי זה שבת?"

מפה לשם, אחרי לחצים מצידו, נעניתי והגעתי לרמת אביב לביתו, לשבת ששינתה את חיי. בפעם הראשונה ראיתי מה זו סעודת שבת, מהו קידוש. השתתפתי בתפילות בבית הכנסת, וגיליתי עולם חדש. כשיצאה השבת החלטתי שאני רוצה לשמור שבת. מצוות אחרות עוד לא חלמתי שארצה לשמור, אבל היה ברור לי שאני רוצה לטעום שוב ושוב מההרגשה הנעלית של השבת.

חשתי לאורך כל התקופה איך שהקב"ה מגן ושומר עלי ומסייע לי בדרך זו. לדוגמא אספר לך, שפעם בהשפעת חברים מצאתי את עצמי במופע, בעיצומה של השבת. זה היה אחרי שהחלטתי לשמור שבת, אבל הסביבה עוד לא ידעה על כך, כך אירע שהלכתי יחד איתם לאותה מסיבה שנערכה באחת החצרות בתל אביב, ולפתע הוזמנתי לנגן. לא ידעתי מה עלי לעשות, מצד אחד אני לא רוצה לחלל את השבת, אבל מצד שני איך אוכל לסרב לכאלו לחצים שהופעלו עלי שאעלה לנגן? בעודי פוסע לבמה, התחיל לרדת גשם חזק בפתאומיות וכל ההופעה התפרקה תוך מספר שניות.

אני יכול לספר הרבה על אותם ימים, אבל אני רוצה לדלג מספר שנים קדימה.

לאורך כל השנים לא היה ניכר עלי בחיצוניות השינוי הפנימי שעובר עלי, אך כבר הייתי שומר על מצוות רבות, לא מחלל שבת ובוודאי מקפיד על הנחת תפילין וכו', אפילו הייתי לובש ציצית אך מסתיר אותה מתחת לבגדי. ב'ממעל ממש', לשם הייתי מגיע בתכיפות, הדביקו לי את הכינוי 'מי שתמיד נשאר מתקרב', כרמז לכך שאף פעם אני לא עושה את הצעד המכריע לחיי תורה ומצוות בגלוי.

באחת ההתוועדויות לקחו כולם על עצמם החלטות טובות, וכשהגיע תורי, כולם אמרו 'אתה חייב לנסוע לרבי שליט"א מלך המשיח'. באווירה הטובה שהייתה שם, הסכמתי, למרות שלא ידעתי מה זה בדיוק אומר".

רגע, לפני שאתה ממשיך, נספר לקוראים שהוצאת קליפ בשם Oh My G-d בהשתתפות אבי פיאמנטה, בו רואים את כל הסיפור שאתה מספר, כולל המפגשים עם אבי פעם אחר פעם...

"בדיוק אני עומד לספר על המפגש אולי הכי חשוב שהיה לי עם אבי, והפעם ב-770.

כל מי שזוכר את ההרגשה שלו בפעם הראשונה ב-770, יודע על מה אני מדבר. מצד אחד אתה שומע כל כך הרבה על המקום המיוחד הזה, ומצד שני, הכל שם נראה ישן ולא כמו איזה מרכז עולמי. שמעתי שפעם המשילו את 770 לחדר המכונות של האוניה, שנותן את הכוח לכל החלקים לפעול, וכך זה גם 770 שנותן לכל כך הרבה את הכח לפעול בכל כך הרבה מקומות. בכל אופן, נכנסתי למקום ומיד רציתי לברוח ממנו. זה היה נראה לי ממש לא מתאים לי כל האווירה והאנשים.

בעודי פוסע החוצה, אני מבחין בהתקהלות של בחורים צעירים מסביב לשולחן, אני מעיף מבט מסקרנות לראות על מה כולם מסתכלים וקולט בפנים את... אבי פיאמנטה יושב ומתוועד. התקרבתי, והוא עם החיוך הענק שלו, מיד הזמין אותי לשבת לידו, תוך שהוא מציג אותי לכל החבר'ה ומספר על ההיכרות שלו עם אבא שלי וכו'.

זה שבר אצלי את הקרח. נשארתי ב-770 עוד תקופת זמן, ומשם כבר חזרתי עם כובע וחליפה, כשלכולם ברור שאני כבר השתניתי לתמיד".

נחזור אליך, אבי. אתה בכל הופעותיך כאמור משלב יהדות, הן בשיריך, הן בדבריך, ובמשך השנים האחרונות גם המון מסרים בנושא הגאולה ומשיח. אין צורך כמעט להזכיר את השירים הרבים שהוצאת בנושאים אלו. מה הכוח המניע?

"כולנו מכירים את שיחתו הידועה של הרבי שליט"א מלך המשיח, משבת פרשת שופטים תנש"א, שם הוא אומר בין היתר: "צריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני-ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל ענייני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום-יום הכללית, גם ב"כל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)", עד - הנבואה העיקרית - הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא"".

אני רוצה לספר לקוראים עד כמה הדבר תלוי בפעולות שלנו, הלא כולנו רוצים להגשים ולקיים את הוראותיו, וכאן אנו קיבלנו הוראה שאנו מצווים לפרסם על השופט והנביא, שזהו הרבי שליט"א מלך המשיח בעצמו, לא רק ליהודי הדור, אלא לכל אנשי הדור.

לפני כמה שנים הגעתי, יחד עם אחי יוסי, למופע במלבורן שבאוסטרליה. לפני המופע שהתקיים בישיבה ישבנו והתוועדנו עם הנוכחים, תוך כדי שעובדי הבמה מכינים את השטח והנגנים מתחילים בחזרות. הסברתי בהתוועדות כי מוטל עלינו תפקיד חשוב ונשגב, ועלינו לבצעו.

תוך כדי הדברים, רציתי להראות להם עד כמה העולם צמא למסר החשוב. הזמנתי את המתופף שנכח במקום, אדם שאינו יהודי, לשבת איתנו. מזגתי לו כוסית קטנה של 'לחיים', ואמרתי לו: "אם הייתי מספר לך שיש נביא בדור שלנו שנותן הוראות לכל אחד מה לעשות, ויש לו מסר כלל עולמי שבקרוב מגיע המשיח, מה היית אומר"?

הוא הגיב בהתפעלות ואמר: "באמת?! וואו, בוודאי שהייתי רוצה שיספרו לי על זה"...

הסברתי לנוכחים עד כמה העבודה שלנו מצד אחד חשובה ביותר אבל גם קלה לביצוע. ואכן, אני משתדל לצעוד בדרך זו לאורך כל הדרך, ורואה ב"ה הצלחה מרובה".

איך אתה מסביר את העובדה, שגם אתה וגם ברק ועוד הרבה אמנים מתחום המוזיקה, עושים את הצעד הזה של החזרה בתשובה?

"זה לא במקרה (לא שיש כזה דבר מקרה). מוזיקאים הם לגמרי אנשים רוחניים יותר. רובם ככולם הם בני אדם עם השראה גדולה ורגש מפותח. אני יכול להעיד על עצמי, שדווקא מתוך היצירתיות והמוזיקה הגעתי לעולם התשובה. זה היה מתבקש, כי כאשר אתה מלחין שירים, אתה מרגיש שזה באמת לא ממך. זה לא אתה שיוצר את הניגון, אלא משהו שבעצם הורדת מלמעלה. כיום אני יודע שזה מאת הבורא, אלו לא הכישרונות שלי".

ברק, גם אתה משתדל לעסוק ולהכניס מסרים בתוך השירים שלך. הוצאת את הקליפ The Golden Rule על אהבת חינם.

"נכון מאוד, השיר זכה להצלחה רבה וגרף צפיות רבות. במדינות רבות התפרסם השיר בערוצי התקשורת המקומיים. השיר מדבר בעיקר על כך שצריך לאהוב את השני כמו שאני אוהב את עצמי, והשיר נכתב בכוונה באנגלית כדי להעביר את המסר בצורה רחבה ככל היותר.

חשוב לי לציין את הקליפ הנפוץ לא פחות, ואולי אפילו יותר, בשם Keep The Order העוסק בשמירה על שבע מצוות בני נח ופונה לכלל האנושות. קליפ שזכה לתפוצה רחבה ביותר ולהשפעה.

כשעשיתי את הקליפ, שמשלב מוזיקת רוק עם מסרים כה חשובים, רציתי לפנות לעולם כולו עם מסר המותאם אליהם, והבאתי את המסר שכמו שאנו, היהודים, קיבלנו את התורה בהר סיני, כך גם הם קיבלו את המצוות השייכות אליהם.

למעשה, אם ארצה לסכם זאת, אומר כי אני רואה את עצמי שליח בשדה המוזיקה, בטח כמו שאבי פיאמנטה ועוד רבים אחרים רואים את עצמם".

שניכם מופיעים מזה שנים, אבי על הבמות עשרות שנים ברציפות, וגם אתה, אם תכליל את כל תקופות הופעותיך, מופיע כבר יותר מ- 15 שנה. אז למה החלטתם להקים כעת את הלהקה?

"תראה, אני מגיע מעולם של מוזיקה עשירה. כשהתחלתי להשתתף בחתונות ואירועים של חברים חסידיים, נוכחתי לראות שבחתונות רבות מקובל להביא אורגניסט - קלידן יחד עם זמר, ובכך לתת ביטוי לשמחה של האירוע הגדול בחיים.

לי אישית מאוד חסר הנושא של להקות הבנויות ממספר נגנים בחתונות ובאירועים. אינו דומה קלידן, שעם כל הכבוד ויש ביניהם לא מעט שבאמת הינם מוכשרים ביותר, לביצוע של להקה המורכבת ממספר כלים ויכולה להביא שמחה לא מעטה.

מאחר וכבר היה לי קשר בעבר עם אבי פיאמנטה, שכאמור השתתף בקליפ שלי (ואולי נעשה עוד דברים דומים בעתיד בעזרת ה'), היה נראה לי טבעי לפנות אליו ולהציע לו ללכת על המיזם. זה ממש הגשמת חלום מבחינתי, מאחר ותמיד רציתי להופיע עם אחד מהשמות הגדולים עליהם גדלתי, וכאן זה מתאפשר".

ומהיכן הגיע הרעיון לשם הלא שגרתי 'ארבע בבות'?

"ארבע בבות, למי שלא יודע, זהו שמו של ניגון מיוחד במינו, אותו לימד האדמו"ר הזקן. הניגון נחשב לקדוש ביותר, ובמסורת החסידית אף נאמר כי אין מנגנים אותו ביום של חול, אלא בתאריכים מסויימים וכן בעת הכניסה לחופה. כל מי ששומע את הניגון, המכוון כנגד ארבעת העולמות, חש את העוצמות הטמונות בו, ובוודאי כאשר מנגנים אותו בעת החופה.

השילוב שבין ארבע בבות, אותו מנגנים בחופה, לבין שם הלהקה שתנגן לאורך החתונה, היה נראה לי מתבקש, וב"ה שהרעיון הולך ומתקבל.

אגב, מי שניגן בחתונה שלי אישית, היה לא אחר מאשר אבי פיאמנטה.

אני רוצה לציין שכל אחד מאיתנו עוסק בנפרד בקריירה בפני עצמו. אין צורך לספר מיהו אבי פיאמנטה ועד כמה לוח ההופעות שלו מלא ויצירותיו ממשיכות לכבוש ולהאיר את העולם. אני בעצמי גם יצאתי לפני מספר חודשים לסבב הופעות המשלב את סיפור חיי לצד נגינה. סבב שב"ה מביא תגובות חיוביות רבות.

יחד עם זאת, אני בטוח שגם המיזם של השילוב בינינו יניב הפתעות לא מעטות בעתיד, הפתעות שיפתיעו אפילו אותנו בעצמנו".

לסיום, מה נאחל לך?

"האיחול הכי חשוב מבחינתי הוא לזכות לנגן בבית המקדש, באירוע הגדול מכולם, של התגלות מלך המשיח. אני כוסף לרגע הזה כל יום ומייחל לאותו רגע נעלה".