מה עושים ב"חופש הגדול"

אמא, באמת שאני מנסה... את לא רואה? אני ממש מנסה להתנהג יפה. זה באמת לא אני, אני לא באמת נהנה לתפוס את המשבצת הזו כל פעם מחדש. אני כל כך משתדל... ולא תמיד יוצא. אני באמת משתדל.

אמא, גם לי נמאס להיות הילד המעצבן, זה מעייף גם אותי. אני יודע שכשאת מסתכלת לי בעיניים את רואה איזה ילד טוב אני, כמה לא רציתי להכביד ולהתיש. אמא, את יודעת מי אני באמת.

"אל־תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש". כן, מותר להיסחף עם הרגש, נחמו נחמו עמי. אנחנו בפתחו של חודש הרחמים, בו אנו מזכירים להשם יתברך מי אנו באמת - שלא תמיד יוצא לנו, אבל באמת אבא שלא התכוונו, אתה יודע מי אנחנו באמת.

הרי אתה יכול לראות לבפנים. אנחנו מבקשים נחמה. אנא תדון אותנו מתוך רחמים מנחמים.

אנו בתקופה של שלושת השבועות שבהם אנו לא נרפה ונדרוש מאבינו שבשמיים שיסתכל לנו מבעד לעיניים, ישר לנשמה הטהורה שמבקשת "נחמו-נחמו עמי" הגיע הזמן לנחמה האמיתית, ולשלמות העולם לרגע שלשמו הגענו לכאן.

אנו זכאים לקיים את הייעוד שלנו ולקבל את הנחמה שהובטחה לנו - וזה ביאת מלך המשיח.

לשרה המתוקה שכל כך מתגעגעת לאמא, לרחל ואברהם שרק רוצים לחבק את בני'ה שלא שב מהמלחמה, לעופר שבנו לא שב אחרי התאונה, לאפרת שאיבדה את אחותה, לירון שמחכה לאבא כל יום שיכנס בדלת, וכן הלאה שרשרת ארוכה של כאב, יסורים ומירורים.

לא עוד! הגיעה שעת הרחמים, הגיע זמן גאולתכם. ברצוננו לראות פני מלכנו, לצעוק יחד משיח עכשיו.

נחם את עמי, מנחם שמו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד