סיום הרמב"ם בדבר מלכות תזריע מצורע

יחי המלך המשיח, חודש טוב.

השנה מתחבר סיום הרמב"ם ג' פרקים ליום עם סיום הרמב"ם של פרק אחד ליום, בדבר מלכות תזריע מצורע, שמוכתר ב"מה שמו של משיח",

כמה דברים על זה.

בתחילת שנת תנש"א הרבי שליט"א מלך המשיח אמר שאליהו הנביא בא כל יום לטבריה בפועל ממש לבשר על ביאת המשיח. והרי ברור, שבשורת אליהו הנביא אינה על מי שהוא "בחזקת" משיח, בדוגמה שמביא הרמב"ם בהלכות מלכים על בר כוזיבא, אלא שאליהו הנביא בא לבשר על משיח בוודאי.

דבר מלכות תזריע מצורע נאמר בשבת בה היתה ההכרזה של הפס"ד (הראשון) שהרבי שליט"א הוא המלך המשיח בבית המדרש 770. תוכן הדבר מלכות הוא בהתאם, מה שמו של משיח, כלומר מי הוא, במטרה לזהות אותו. ועד שמוכיח באופן ש"כל אחד היה דורש אחר שמו, ולא התלמידים" כו, לאו דווקא יוסף יצחק, אדרבה, "מנחם שמו", ב-ג' מקומות דהווי חזקה בכל התורה שבעל פה: מדרש, ירושלמי, וגם בבללי.

ואז שיודעים, ש"משיח מנחם שמו", זה הזמן ל"מצביע באצבעו ואומר" "הנה זה", משיח צדקנו, ומביא (לראשונה) את מדרש רבה שיר השירים, "הנה זה בא", - עם הפניה למקור, משם מובן, שבני ישראל לא כל כך מוכנים, אבל מצידו, הוא כבר בא בלשון עבר. 

ילקוט שמעוני, שאותו מביא הרבי שליט"א מלך המשיח ריבוי פעמים כל אותה שנה, הוא עיקר בשורת הגאולה, שהתחיל כבר כאשר "בטלה גזרת המלכות" של המדינה ההיא": "לא גאולה ראשונה כגאולה אחרונה גאולה ראשונה יש לכם אחריה צער ושעבוד מלכיות, וגאולה אחרונה אין אחריה צער ושעבוד מלכיות". ובהמשך מביא כמה פעמים ששנת תנש"א "היתה שנה שהתקיימו בה דברי הילקוט שמעוני, שנה שמלך המשיח נגלה בה, ועד שעה שמלך המשיח נגלה בה". בלשון עבר. והרי המדרשים שמדברים על משיח נכתבו ע"י תנאים ואמוראים מאות שנים לפני הרמב"ם, לא מדובר לכאורה על "בחזקת" משיח, אלא על משיח בוודאי.

אז איזה גדר של משיח הגיע בבשורת הגאולה? האם "בחזקת משיח"? האם אנו לא יודעים עדיין אם הוא יצליח ויבנה בית המקדש ויקבץ נדחי ישראל? מצד המדרש, לפחות, הכוונה ברורה.

הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ט) והל' מלכים (פי"ב) מדגיש ארבע - חמש פעמים ששלב התגלות המשיח ובניית בית המקדש הכל אך ורק בדרך בטבע, ולא צריך לצפות לניסים. במילא, גם המשיח בעצמו לא צריך להיות בעל רוח הקודש כמו שכתוב במדרשים. ובמילא, נבואות הגאולה בדוגמת "וגר זאב עם כבש" הן "משל וחידה", ולא כפשוטו.

ובנוגע ל"בחזקת משיח", לאיזה סוג של מנהיג צריך לצפות. - לפי הרמב"ם לסוג משיח כמו בר כוזיבא. הראב"ד חולק על הרמב"ם בהלכה על בר כוזיבא, ואומר שהוא לא היה משיח, כי לא היתה לו רוח הקודש. ושוב חולק על הרמב"ם גם בנושא הניסים בימות המשיח, שהרי כתוב בחומש (לא בנביא) "והשבתי חיה רעה מן הארץ", הניסים בימות המשיח יהיו כפשוטם.

הרבי שליט"א מסביר כמפורסם, שאליבא דהרמב"ם עצמו יש שתי תקופות. תקופה הראשונה, אכן הכל בדרך הטבע כפשוטו, (וצריך להדגיש שזה כולל גם בניין בית המקדש), ובתקופה השניה – שעיקרה יתחיל בתחיית המתים, יהיה נס.

יחד עם זה, הרבי שליט"א מלך המשיח מביא את תשובת הרמב"ם עצמו, שכותב "מה שכתבנו [=שהכל בדרך הטבע ואין נס] אינו החלטי, ואם יהיה נס - יהיה נס". כלומר, גם לדעת הרמב"ם יש מקום לניסים מחוץ לדרך הטבע בתחילת ביאת המשיח. אבל לא צריך לצפות לזה. עוד יותר. באחרון של פסח תשמ"ח הרבי שליט"א מלך המשיח אומר שאחרי פסיקת תורת הקבלה והחסידות, גם הרמב"ם מסכים עם זה.

אז מה בסוף. לפי הרמב"ם. יש למשיח רוח הקודש, או אין?

הרבי שליט"א מסביר, שבתחילת ימות המשיח, לא בוחנים את המשיח אם יש לו רוח הקודש. כי תפקידו העיקרי כמשיח זה לבצע את ד' השלבים לכוף כל ישראל, לנצח את האויבים, לבנות בית המקדש, ולקבץ נדחי ישראל. ובשביל הפעולות המעשיות הללו אין צורך ברוח הקודש. אם בנוסף לזה שהוא פועל את כל הנ"ל יש לו גם רוח הקודש, מה טוב, אבל לא בזה בוחנים אותו. (ולכן לא היה צריך לבחון את בר כוזיבא כו'). 

אבל, בפרק י"ב הרמב"ם אומר בהלכה לפני אחרונה לפני סיום "יד החזקה", שמשיח כן חייב שיהיה לו רוח הקודש!! מתיי? כשיקבץ את כל ישראל מהגלויות, אז כן תנוח עליו רוח הקודש, כדי לברר איזה יהודי שייך לאיזה שבט. כי בשביל להחזיר את קידוש היובל, (הל מלכים פרק יא א), צריך שכל ישראל יהיו על אדמתן, לפי היחוס השבטי. ובגלל אריכות הגלות, צריך לברר מי כהן, מי לוי, איזה יהודי שייך לאיזה שבט, ובכלל, מי הוא יהודי.

כלומר שגם הרמב"ם סובר בסופו של דבר שהמשיח כן צריך רוח הקודש לפני תחיית המתים, כי כל ספר היד החזקה מדבר לפני תחיית המתים, (שאז מצוות בטלות).

ובנוגע לגדר. בחזקת משיח או בודאי. הרי הרמב"ם והראב"ד, שניהם לומדים את הענין מאותו מקור בגמרא, מרבי עקיבא ובר כוזיבא. אלא שהרמב"ם לומד כמו רבי עקיבא, והראב"ד לומד כמו חכמים ש"קטלוהו" לבר כוזיבא כי בחנו אותו האם יש לו רוח הקודש, והתברר שאין לו.

כעת, "לו יצוייר" שחכמים שבדקו את בר כוזיבא, היו מגלים שכן יש לו רוח הקודש? מה היה קורה אז?

לכאורה, הם היו מצטרפים להכרזה והפסק דין של רבי עקיבא שהוא כן המשיח, ולא היו גורמים  (או מסובבים לרומאים) ש"קטלוהו", ובגלל שפסק דין קובע את המציאות בעולם, "לא-ל גומר עלי", כבר בר כוזיבא היה אז המשיח, והיה בונה את בית המקדש השלישי והנצחי ומקבץ נדחי ישראל,

כמו שאומרת הגמרא "אלפיים שנה ימות המשיח", שזמן האלף הרביעי לבריאת העולם מתחיל (בערך) בסוף תקופת בית שני. ואז כבר לא היתה יותר גלות, ולרמב"ם (אלף שנה אחר כך) לא היה נשאר להגדיר "בחזקת" משיח, כי אז (בזמן רבי עקיבא) זה היה לכאורה כבר נפעל.

ולכאורה, אולי יש לומר גם לדעת הרמב"ם, שאם למלך המשיח יש רוח הקודש בתחילת עמידתו כמשיח, אז גם לדעת הרמב"ם הוא משיח בוודאי.

כי לכאורה יש לומר, שאם מי שפסקו עליו שהוא המשיח, הוא בעל רוח הקודש והוא גם נביא, שחייבים להאמין בו מצד המצווה בתורה, הרי לפי הל' יסודי התורה ברמב"ם, אם הוא שהכריזו עליו בפסק דין שהוא (רק) "בחזקת" משיח, אבל הוא אומר בנבואה שהוא יסיים את כל הפעולות של יכוף, ילחם, ינצח, יבנה, ויקבץ הרי מצד המצוה בתורה להאמין בנביא, הרי אנו יודעים שהוא ישלים את הפעולות, אם כן, לא רק "בחזקת" והיות שאין עליו שום ספק, הרי הוא כבר כעת "בוודאי". אלא שמחוסר זמן, (ולא מחוסר פועל). הגאולה בוודאי תתקיים על ידו, אבל זה יקח זמן. (וכבר עבר הרבה זמן).

והרי, כל זה כתוב מפורש בשיחת בית רבינו שבבל באזור הערות 32-38.

ושתי הקדמות קצרות לזה. א. בענין השיחות. ב. בענין הניסים.

א. בענין השיחות.

השיחות לבאר את הל' מלכים ברמב"ם (בשנים שאחרי מלחמת יום כיפור, בעיקר תשל"ג - תשל"ז), שהכל בדרך הטבע, נועדו באותן שנים (שגם חב"ד לא דיברו על הרבי כמשיח), נועדו לכאורה לשני דברים, 1. לשלול את ה"אתחלתא דגאולה" של הציונות הדתית, 2. לסלול את הדרך להבנה וציפיה למשיח בשר ודם כאשר יתחילו לדבר על "מישהו בדורנו", שיבוא ולא "מעבר להררי חושך". וזה כולל כמה שיחות יסודיות שמבוססות כולן על היסוד של שתי תקופות בימות המשיח, והדגשה של גאולה בדרך הטבע בתקופה הראשונה, כולל בניין בית המקדש, גם בדרך הטבע.

החל משנת תשל"ט, בערך, יחד עם ההוראה ללמוד הלכות בית הבחירה בי בין המצרים, החל הרבי שליט"א מלך המשיח ללמד שיחות על דרך ההלכה, בעניני גאולה, שלכאורה לא מתאימות לרמב"ם, כמו השיחה שביהמ"ק ירד מלמעלה והמשיח יציב בו את הדלתות. או "משה ואהרן עמהם" חייב להיות בגשמיות בתחילת עבודת בית המקדש. שיחות אלו הגם שנאמרו בסגנון הלכתי, לכאורה לגמרי סותרות לענינים שמבוארים בשנים שלפני כן בהל' מכלכים ברמב"ם.

גם קונטרס "בית רבינו שבבל" כתוב בסגנון הלכתי משולב עם הרמב"ם, אבל באופן שאנו מצפים לבית המקדש השלישי שירד בוודאי מלמעלה, ולא יבנה בידי אדם, הפוך מהרמב"ם.

ב. בענין הניסים ורוח הקודש.

והרי כולם יודעים שיש לו, לרבי שליט"א מלך המשיח, רוח הקודש, וכבר כתב בדבר מלכות שופטים, צריך להאמין בו (אפילו "עוד קודם שיעשה אות"). קל וחומר אחרי שבדקו אותו פעמים רבות, ודבריו התקיימו.

לפי הנ"ל הרי לכאורה לפי כל השיטות כולם היו כבר צריכים להסכים שהוא המשיח, ואכן זה קרה. אבל, הגדר. האם "בחזקת" או "בודאי"?

בית המקדש השלישי.

גם בעניין בניין ביהמ"ק השלישי, הרבי שליט"א מלך המשיח מביא, שאם בניינו בדרך הטבע זה יהיה כהלכות בית הבחירה ברמב"ם, בנין כצורת בית שני, (שאינו נצחי), וכאשר יגיע הזמן (בהתאם לעומק התשובה), אז יתגלה עליו מלמעלה בית המקדש השלישי והנצחי, בניינא דקוב"ה, "מקדש אדני כוננו ידיך".

ויש לומר כך גם לגבי גדר "בחזקת" משיח. שאם המשיח בתחילת עמידתו בלי רוח הקודש, כמו בר כוזיבא, אבל אחר כך, כשישלים פעולותיו ויתגלה כמשיח בודאי, אז תנוח עליו רוח הקודש, כמו שאז יתגלה "בניין יחזקאל" על בית המקדש.

ומה קורה אם משיח מתחילת עמידתו כן יש לו רוח הקודש. לכאורה. הדוגמה לזה נמצאת במדרשים, שנכתבו ע"י תנאים ואמוראים מאות שנים לפני הרמב"ם ובהם מדובר על "משיח בודאי", ולא "בחזקת. והדוגמה מזה היא אצל גואל ראשון, משה רבינו וגאולה ראשונה. 

בדבר מלכות תזריע מצורע הרבי שליט"א מלך המשיח מתייחס לראשונה לעוד מדרש, שיר השירים רבה, "הנה זה (מלך המשיח) בא", משם רואים שבשורת הגאולה שנמסרת ע"י הגואל, מפתיעה את בני ישראל שעדיין לא כל כך מוכנים, ואפילו לא רוצים רח"ל לקבל, אבל משיח - בוודאי, כבר כאן, ובצירוף הענינים שמתבארים בדבר מלכות תזריע מצורע, בנוגע לשמו, כבר יודעים בדיוק מי הוא, זמן רב לפני שהשלים את הפעולות שלו לגאולת ישראל שכבר התחילו כאשר "בטלה עבודה מאבותינו" (רה יח. ובריבוי מאמרי חסידות), בגאולה ראשונה, או "בטלה גזרת המלכות" בגאולה אחרונה ב"תקופה ראשונה" כאשר "עולם כמנהגו הולך". (ואכ"מ להרחיב).

הרבי שליט"א משתמש באותו מדרש, "הנה זה בא", משיר השירים רבה, ואומר (מוגה) בפ' שופטים תנש"א, את "הנבואה העיקרית לדור זה, לאלתר לגאולה, ותיכף ומיד הנה זה (מלך המשיח) בא",  שנבואה לטובה חייבת להתקיים, מכיוון שאלו לא דבריו של הנביא, אלא דבר ה' שנאמר אליו (ולא לנביא אחר), וכאשר הנביא מבטא זאת ב"ניב שפתים" שלו, הנבואה לטובה כבר ירדה לעולם וחייבת להתקיים.

= = = 

 אחרי הכל, הרמב"ם הוא הלכה פסוקה לכל ישראל בענין ביאת המשיח והתגלותו, ועד שהמשיח לא ישלים בפועל את כל הפעולות של "בחזקת" לכאורה אי אפשר לדלג למשיח בוודאי, רק בגלל שאצל המשיח הזה אנחנו כן רואים ניסים, וכן רואים רוח הקודש. הרי זה היפך ענין הלכה פסוקה ומבוארת ברמב"ם, ואנחנו לכאורה לא מחזיקים כדעת הראב"ד גם כאן.

והמענה לזה נמצא לכאורה במילים מוגהות של הרבי שליט"א בקונטרס בית רבינו שבבל.

"מהו הצורך להשמיענו כאן שבנין המקדש הוא במקומו? ולאידך, למה אינו מפרש המקום, "ובנה מקדש בירושלים"? – ש"במקומו" רומז גם על מקומו של מלך המשיח בזמן הגלות (לפני ש"הרי זה משיח בודאי"), 

- דהיינו לפי הרמב"ם, "בחזקת". ובהערות:

"ועפ"ז יומתק השינוי בין התחלת הפרק לסיומו – שבהתחלת הפרק כותב ההלכה ש"המלך המשיח . . בונה המקדש" (כפשוטו), משא"כ בסיומו, שמבאר הסימנים שעל ידם קובעים מי הוא המלך המשיח, "בחזקת משיח", ועד "משיח בודאי", כותב "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו", שבין פעולותיו בזמן הגלות נכלל גם בנין מקדש מעט העיקרי בגלות, בתור הכנה והתחלת ההתגלות דמקדש העתיד, כבפנים".

עד משיח בוודאי, בגלל שהוא – בוודאי, כבר בא.

ועל הנוסח הזה, "בחזקת משיח ועד משיח בוודאי" (שזה התוכן, אבל לא הדיוק בנוסח הפסק דין סיון תנש"א, ואכ"מ), הרבי שליט"א מלך המשיח "חותם" עליו שוב, בדבר מלכות משפטים תנש"א, "פסק דין מסיני .. בחזקת משיח ועד משיח בודאי".

וכפי שאחר כך נפסקו עוד כמה פסקי דינים שהוא אכן משיח בודאי.

= = =