"אנחנו לשדה (התעופה) - ונוסעים למלך"

ישנה "חקירה" אצל חסידים מה חשוב יותר, הרצון לנסוע לרבי או הנסיעה עצמה? ונמנו וגמרו שהרצון לנסוע לרבי הוא נעלה יותר, אבל איך יודעים אם אתה באמת רוצה? כשאתה באמת נוסע לרבי.. 

מספרים שאחרי ג' תמוז ה'תשנ"ד שאלו חסידים את הרה"ח בעל המסירות נפש וכו' ר' מענדל פוטרפאס שיחי' האם עכשיו צריך לנסוע לרבי? הוא הרצין ולפתע זעק "צריכים לנסוע? מוכרחים לנסוע"!! ואכן אם בכל הדורות ייקרו חסידים את הנסיעה לרבי עכשיו הוא הזמן הוודאי להגיע ל"בית רבינו שבבבל". ולמי שאכן למד את קונטרס "בית רבנו שבבבל" הדברים ברורים ביותר וכפי שהרבי מלך המשיח שליט"א מביא שם שבית המקדש ירד ויתגלה שם ודווקא משם יעבור לירושלים, ולמי שמפחד להגיע לשם ולשמוע שמלך המשיח כבר בארץ הקודש אפשר להרגיע אותו שחברת הנסיעות "ענני שמיא" תאסוף גם אותו משם… 

כמובן יהיו כאלה שיטענו שהם לא רואים את הרבי בעיני בשר ואם כן למה לנסוע? אז ראשית יתכן וכשיבואו לשם כבר כן יראו, וכפי שקרה בערב יוה"כ ה'תשנ"ג שה"כלים" (האורחים הרבים שהגיעו לתשרי) משכו את ה"אורות" (התגלות הרבי לעיני כל) ושנית: הראיה היא דבר משני לעצם הענין שהרבי כבר הודיע במפורש שביתו של נשיא הדור הוא 770, כלומר שהוא נמצא שם בין אם רואים, או לא, ועד שנקבל הודעה חדשה – זהו המקום.

בוודאי שיש להשתתף בצערם של אלו המצפים לר"ת של אלול שהרבי מלך המשיח שליט"א ביקש לפרסם על התורה (אנה לידו ושמתי לך – ערי מקלט) על תפלה (אני לדודי ודודי לי ) על הצדקה. (איש לרעהו ומתנות לאביונים) על התשובה ( את לבבך ואת לבב) והעיקר על הגאולה (אשירה לה' ויאמרו לאמר) בוודאי גם שיהיו כאלו שירצו יותר להדגיש את השמחה באלול אדער לחיים ווידער - לחיים ("לחיים" כאן, "לחיים" שם) ומן הצד השני אלו המתייסרים שאלול עבורם הוא אוי לי ואבוי לי... ועוד כהנה וכהנה, 

אנחנו, לעומת זאת, בחרנו דווקא את הר"ת שבכותרת "אנחנו לשדה (התעופה) - ונוסעים למלך", כיון שאנו יודעים את האמת הפשוטה והברורה שללא משה רבנו שבדור, הרבי מלך המשיח שיל"ו, אנחנו לא היינו שייכים לכל הר"ת שהוזכרו לפני כן ו"אילו לא הוציאנו ממצרים" – הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לגלות הכפולה ומכופלת השוררת במלא עוצמתה גם בארץ הקודש. וכשמדברים אתנו על תשובה אמיתית בחודש אלול אנחנו תמיד זוכרים את אבי אבות התשובה זה שהכריז "לאלתר לתשובה – לאלתר לגאולה" עוד לפני 60 שנה ויודעים בבירור שאם נזכה להיות אתו בתקיעות בר"ה, ב"מארש" בנעילה, בסוכה שלו בסוכות, ובהקפות שלו בשמח"ת, יש סיכוי להצליח לשנות משהו אצלנו בפנים ולהתחיל את השנה החדשה כמו חסיד אמיתי.

[ואם כבר מדברים על תשובה אז הגיע הזמן גם לבקש מכל "מחזירי התשובה הפופולריים" למיניהם שיעברו כבר ל"הילוך שני" - תשובה מתוך שמחה, או מה שנקרא תשובה עילאה – בוודאי שאין צריך לדבר כאן על התשובה הבאה מתוך הפחדות ובכיות, סגופים ותעניות. זה כבר נשלל בודאות עוד לפני שבע דורות ע"י האדמו"ר הזקן בעל ה"תניא". מדובר כאן על התשובה "שיעזוב החוטא חטאו" של זה התר אחר עבירה'לה – ע"מ להתחרט עליה שגם בתשובה זו צריך להכניס עומק ופנימיות ע"י לימוד החסידות. לא תשובה על הפרטים מיראת העונש בעוה"ב, או בעוה"ז - זו התשובה בה ה"אני" הוא העיקר, אלא התשובה בה "דודי" – היא הנקודה אליה יש לשאוף "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" – ועד ל"אשתאבא בגופא דמלכא". תשובה שצריך לעשות גם על המצוות ואז זוכים "להיות (בטל) לראש (בני ישראל) ולא לזנב". איך אמר פעם אחד החסידים "העבירות שעושים אצל הרבי – יותר גבוהות מהמצוות בבית…"]

מוכרחים להכניס לראש פעם אחת ולתמיד שאין לנו שום קשר "ישיר" אל הקב"ה – אבינו שבשמים בלי "ממוצע המחבר", ראש בני ישראל שבדור, בדיוק כפי שלצפורן ברגל הבן אין שייכות אל אבי הבן אם לא דרך ראשו של הבן שממנה היא מקבלת חיות, וכשכואב לצפורן הרי שהכאב הוא ב"מערכת העצבים" של הראש, ולכן מי שמנסה להתנתק, או ח"ו להלחם בנשיא הדור הוא פשוט "כורת את הענף" שעליו הוא יושב ומנתק לעצמו את צינור האינפוזיה.

הדבר העיקרי שאליו שואף כל נברא הוא "לחיות"! כל אחד מוכן לוותר פה ושם על איזה תענוג ואפי' על מצרך חיוני, אבל לא על עצם החיים. החיים הם נקודת התמצית של האדם. וכך גם בתשובה אפשר להתחרט על עבירה פלונית אפשר גם לעשות תשובה על כמה "מצוות" שלא נראה בדיוק שנעשו בשמחה ובאהבה, אבל הנקודה העיקרית היא לשוב אל ה' לרצות להתחבר אל מקור החיים ולהתכלל בו עד להיות לאחד ממ"ש – תשובה כזו על הנקודה ("נהיה לראש") ולא על הפרטים ("ולא לזנב") מקבלים במרכז הראשי העיקרי – 770 בגימטריא "בית משיח", שם נמצא ראש בני ישראל כשהוא חי וקיים בגוף גשמי כפשוטו ממ"ש – מלך המשיח הרבי שליט"א מליובאוויטש. 

יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!