כ"ה מרחשוון: דידן נצח כפול

בתאריך כ"ה מר חשוון תשמ"ח, תאריך עלום בדברי ימי חב"ד, בו ניתן פסק דין בערעור בבית המשפט השני לערעורים הפדרלי של ארה"ב.

לכאורה, מה עניין לנו בפסקי דין של ערכאות של גויים אך ניתן לאמר את אותם דברים על פסק דינו של השופט סיפטון בחמישה בטבת תשמ"ז .

כדי להבין את חשיבות הדברים נביא שתי אמירות מהרבי שמתייחסות לנושא.

"לקראת יום הבהיר ה' טבת (היום בו" דידן נצח" באופן גלוי לעיני כל העמים (בבית המשפט הפדרלי ) בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאוויטש ." ראה פתח דבר קונטרסים ה' טבת.

ועוד אמירה חשובה של הרבי שליט"א מלך המשיח 

"יום זה קשור לשחרור ו"פדיון שבויים" של הספרים והכתבים של רבותינו נשיאנו, באופן שהיה לכך ההסכם המלא והסיוע מ(משפטי) אוה"ע, לעני על העמים (בבית המשפט הפדרלי). ראה שיחת ה' טבת התשנ"ב.

מקורו של הפסוק באופן גלוי לעיני כל העמים בדיוק כמו הימים האלה נזכרים ונעשים מקורו במגילת אסתר.

פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכָל־הָֽעַמִּ֑ים וְלִֽהְי֨וֹת (היהודיים) הַיְּהוּדִ֤ים (עתודים) עֲתִידִים֙ לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹֽיְבֵיהֶֽם: מגילת אסתר פרק ח פסוק יג.

הפסוק מציין כפשוטו דין מלך אשר מצהיר על זכותם של היהודים להתגונן ולהתנקם באויביהם מטעם המלך ובעיקר הוא מבטל את הדין הקודם של הריגת כל יהודים.

אם כן יש כאן הסכמה של השלטון אוה"ע התחתון (שלוש קליפות הטמאות )שאין תחתון ממנו על זכותם של יהודים כאשר זה נעשה לעיני כל.

במילים פשוטות נראה ש"העולם" מסכים עם הרבי שליט"א מלך המשיח ומצהיר על כך לעיני כל.

ויש לראות זאת כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה.

בשיחת כ"ח סיון תנש"א כותב הרבי שליט"א מלך המשיח להבדיל על יהודים כי " כל יהודי נהיה שותף ומשתתף בפשטות בגופו ובנשמתו, בגאולה האמיתית והשלימה כדי שהקב"ה כביכול, יוכל לבצע אותה בשלימות, הוא צריך את ההשתתפות של כל יהודי ודווקא נשמה בגוף בתכלית השלמות שיהודי מסכים, מסכים, מסכים, מסכים, מסכים ועוד יותר הוא רוצה זאת ומכריז, לא רק שהגיע זמן גאולתיכם, אלא שיש כבר את הגאולה בפשטות."

אם מדובר על יהודי על אחת כמה וכמה על אוה"ע .

ידוע הפסוק של שלמה המלך "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע" 

ונדרש מהפסוק: ”כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים” (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ל"א), שבשעה שישראל דן בבתי דין של גויים, הוא מעניק חשיבות לעולם המחשבתי של הגויים. מתוך כך אמרו במדרש תנאים (דברים טז) "כל ההולך לדין אצל אומות העולם כאלו עובד עבודה זרה".

עם כן יש לנו אתהפכא מוחלטת בו הרשע הופך לטוב ומכיר באלוקות.

כיצד בא העניין בפועל בפסק הדין .

בתחילת פסק הדין כותבים השופטים:

But, as is often the case, a person's actions sometimes speak even more plainly than his words. Such is the case here. When the settlor's actions and words are viewed as a whole, the district court's finding of an unequivocal intent to create a charitable trust--far from being clearly erroneous--is in our view rightly decided. Hence, we affirm.

תרגום:

אבל, כפי שקורה לעתים קרובות, מעשיו של אדם מדברים לפעמים בצורה ברורה אף יותר מדבריו. כך הוא המקרה כאן. כאשר מעשיו ודבריו של המקים בוחנים כמכלול, ממצאו של בית המשפט המחוזי בדבר כוונה חד משמעית ליצור נאמנות צדקה - רחוקה מלהיות שגויה בבירור - הוא לדעתנו הוחלט נכונה. לפיכך, אנו מאשרים את ההחלטה.

התחלת פסק דין באמירה זאת ככל שהיא מתייחסת למעשיו של הרבי הרייץ היא יישומו של הרעיון "המעשה הוא העיקר" שמופיע הרבה פעמים בשיחותיו הקדושות של הרבי שליט"א מלך המשיח. 

כלומר בהמשך לפסק הדין של השופט סיפטון ע"ה הם קיבלו את דעתו שמעשיו של הרבי הקודם מהווים נאמנות מעשית.

וכעת נשווה בין דברי השופט סיפטון על הרבי הקודם לעומת דברי השופטים בערעור.

השופט סיפטון כתב בהקשר למכתבו של הרבי רייץ לד"ר אלכנסדר מרקס

Not only does the letter, even in translation, ring with feeling and sincerity, it does not make much sense that a man of the character of the Sixth Rebbe would, in the circumstances, mean something different than what he says, that the library was to be delivered to plaintiff for the benefit of the community.

תרגום:

לא רק שהמכתב, אפילו בתרגום, מצלצל ברגש ובכנות, אין זה הגיוני במיוחד שאדם באופיו (דמותו) של הרבי השישי, בנסיבות אלה, יתכוון למשהו שונה ממה שהוא אומר, שהספרייה הייתה אמורה להימסר לתובע לטובת הקהילה.

לעומת זאת בית המשפט לערעורים 

 in appellants' view the Rebbe's final line in the letter regarding the Jewish community as the rightful possessors of the library was hyperbole used only for an ulterior motive. We cannot agree. It simply defies reason and common sense to believe that a religious leader of the Rebbe's stature, whose life was dedicated to expounding the spiritual values of truth and morality, would deliberately write letters containing misrepresentations regarding the ownership of a valued and to him sacred national treasure in order to feather his own nest.

תרגום:

לדעת המערערים, השורה האחרונה של הרבי במכתב בנוגע לקהילה היהודית כבעליה החוקיים של הספרייה הייתה הגזמה ששימשה אך ורק למניע נסתר. איננו יכולים להסכים. זה פשוט סותר את ההיגיון והשכל הישר להאמין שמנהיג דתי בקומתו (דרגתו) של הרבי, שחייו הוקדשו להפיץ ולהסביר הערכים הרוחניים של אמת ומוסר, יכתוב במכוון מכתבים המכילים מצגי שווא בנוגע לבעלות על אוצר לאומי יקר ערך וקדוש לו, כדי לרפד את הקן שלו ( להטיב עם עצמו).

רואים במוחש שבית המשפט לערעורים כתב דברים לאין ערוך על מעלתו של הרבי הקודם והכיר בו כמנהיג דתי רם מעלה.

דבר אחרון יישום דיני היושר ומניעת מושבעים 

טענת הערעור הקשה ביותר של המערער הייתה כי נמנע ממנו זכותו למושבעים

על כך פסק בית המשפט לערעורים כדלקמן:

"לפיכך, בנסיבות המסוימות של מקרה זה, איננו סבורים כי בית המשפט המחוזי שגה בשיקול דעתו כאשר בחר לדון תחילה בסוגיות השביושר.

ראו: United States v. Massachusetts Bonding & Ins. Co., ‏303 F.2d 823, 829 (2d Cir.), cert. denied, ‏371 U.S. 942, ‏83 S. Ct. 317, ‏9 L. Ed. 2d 276 (1962).

יתרה מזאת, לאור מסקנתנו כי השופט סיפטון (Judge Sifton) צדק בקביעתו שכוונתו של הרב שניאורסון להקים נאמנות צדקה הוכחה מעבר לכל ספק סביר, ברור כי אין כל תועלת בהחזרת התיק לבית המשפט לצורך משפט בפני חבר מושבעים."

מהו סעד מהיושר אשר מונע את השימוש במושבעים.

עילות שביושר (Equitable Causes of Action)

אלו תביעות שמטרתן להשיג סעד שאינו כספי, אלא מבוסס על הגינות או תום לב ודורשים צו עשה כמו מניעה (בקשה שבית המשפט יורה למישהו לעשות או להימנע ממעשה. או צו הצהרתי או בקשה שבית המשפט יבהיר מהו המצב המשפטי או אכיפת חוזה או נאמנות– קביעה אם נכס מוחזק בנאמנות.

בעילות אלה אין זכות חוקתית לחבר מושבעים; השופט דן ומכריע בהן לבדו.

ובכלל דיני היושר (Equity) הם מערכת של עקרונות משפטיים, שהתפתחו בארצות המשפט המקובל, המיועדים להשלים את החוק במקרים שהפעלתו הרגילה תהיה חמורה מדי, וזאת במטרה להשיג את מה שלעיתים מכונה "הצדק הטבעי".

כלומר בעוד המערער דרש דין קבע בית המשפט לערעורים כי למרות שהחוקה האמריקאית ( חוק על שממנו נגזרים שאר החוקים) קובעת שיש זכות למושבעים במקרה כאן מאחר ולא מדובר בסעד כספי דיני היושר גוברים.

כלומר החסד גובר על הדין.

וכך כתוב בחבפדיה על כ"ה מרחשוון :" החסידים חפצו לעשות אף ביום זה שבעה ימי משתה ושמחה כבדידן נצח הראשון, אולם הרבי לא הסכים לדבר זה. טוענים שהרבי התבטא שהלוחות הראשונות ניתנו בקול רעש גדול, מה שאין כן לוחות האחרונות."

ברור לנו מדוע בצדק אנחנו לא מתוועדים וחוגגים את כ"ה מרחשוון וודאי לא כמו חמישה בטבת בסטוערם ענק אבל צריך להגיד לעניות דעתי – כפי שפורים הוא חג שאינו מתבטל בגאולה הרי שבכ"ה מרחשוון הוא מבחינת שטר שיצא עליו ערעור ונתחזק – קרי זהו יום אשר מחזק את חמישי בטבת ומהווה הסכמה וסיוע במשנה תוקף לקביעה שהרבי שייך לחסידים והקביעה שנקבעה בחמישי בטבת שנכסי חב"ד שייכים לעם ישראל וזאת מסקנה מחייבת אשר גם אוה"ע (העולם) מסכים לו.