השנה שהיתה, מסקנה שכדאי לזכור מתשפ״ב

שנת תשפ"ב לא היתה שנה רגילה, במיוחד לא בישראל. טרור שמרים ראש, עליית מחירים דרמטית, ממשלה פורצת דרך, מבצע צבאי בעזה ועוד שלל אירועים משמעותיים הפכו אותה לשנה לא שגרתית. אבל לשנה הזו היה שם יהודי, אותו יכולים היינו לדעת גם מראש. קראו לה שנת השמיטה.

אמנם אנחנו מתעסקים כעת בהתלהבות רבה בהכנות להיכנסה של שנת הקהל, השנה שמגיעה לאחר שנת השמיטה ומתאפיינת בהתקהלות והתאחדות של כל גווני עם ישראל סביב מטרה אחת, מטרת חיינו - ליראה את ה' ולחזק את הקשר האינסופי שלנו עם הבורא. אך רגע לפני שניכנס לסערת שנת הקהל, נצא לכינוסי ענק וגם כינוסי הקהל שכונתיים ומשפחתיים, נתחזק ונרענן את חוויית היהדות שלנו - בואו נעצור לרגע וננסה להבין מה היה לנו פה, בשנה שחלפה - שנת השמיטה.

מומחי אגרונומיה רבים יודעים להסביר את היתרון החקלאי שמעניקה אדמה השובתת אחת לשבע שנים ליבול החקלאי אותו היא מוציאה. הסברים טבעיים רבים ניתנו לתופעה המדהימה המוכיחה את עצמה מידי שמיטה - חקלאים רבים שומרים את השמיטה בחשש, ומגלים שוב ושוב את קיום הבטחתו הברורה של הקדוש ברוך הוא לשומרי השמיטה.

מצוות השמיטה היא אחת מן המצוות הדורשות ביטחון רב בכך שהקדוש ברוך הוא מנהל ומנהיג את העולם כולו, וביכולתו להעניק לשומרי מצוותיו זכויות החורגות מדרכי הטבע. השמיטה דורשת מבעלי השדות לוותר למשך שנה שלימה על מקור פרנסתם, ולמעשה "מאיימת" כביכול על המשק כולו במחסור יבול חקלאי. השמיטה מכוונת ישירות אל מקור הפרנסה, ושם - במקום העדין הזה - היא מעמידה במבחן את אמונת היהודי בבוראו.

קונפליקט זה מתואר כבר בתורה, בפרשת בהר שבספר ויקרא. הקדוש ברוך הוא מציג מראש את החששות העשויות להתעורר אצל יהודי ששומע על מצוות השמיטה, ועוד קודם שנשאלו השאלות הקשות - עונה עליהן הבורא בהבטחה חד משמעית:

"וְכִי תֹאמְרוּ - מַה־נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת? הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת־תְּבוּאָתֵנוּ! וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת־הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן־הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד־בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן".

ההבטחה החד משמעית "וציוויתי את ברכתי" הפכה למעין סיסמא ומטבע לשון בקרב החקלאים שומרי השמיטה. אחת לשבע שנים מזמן להם הבורא נקודת ציון בה הם נבחנים על אמונתם והקדוש ברוך הוא נבחן על הבטחתו. ואלוקים כמו אלוקים - מבטיח ומקיים. אלפי חקלאים שומטים את כלי העבודה שלהם למשך שנה. אחרי שש שנות עבודה קשה הם יושבים בבית ובבית הכנסת ונהנים זמן נוסף מלימוד התורה, בקיום מצוות השמיטה.

הם "זונחים" את מקור פרנסתם רק בשל הבטחתו של הקדוש ברוך הוא, והוא איננו מאכזב. בכל ערב שמיטה צומח יבול כפול ומכופל בשדותיהם של שומרי השמיטה, וגם לאחר שנת החופש - מצמיחה האדמה יבול רב ומשובח, המעפיל ברווחיו על הכנסות השדות הפועלים בשנת השמיטה כשנה שגרתית.

אמונתם האיתנה מוכיחה את עצמה, והבורא מחזיר להם בכפל כפליים. למרות הקושי הרב מההיבט הרציונלי לנטוש את מקור הפרנסה - הם עושים זאת בגבורה, לא סתם הם נקראים בספר התהילים "גיבורי כוח עושי דברו". באמונתם האיתנה בכוחו של הבורא, הם מוכיחים גבורה ראויה להערכה. אך הקדוש ברוך הוא לא נשאר חייב, והוא מעניק את ברכתו בכפל כפליים, כך שלא רק ששומר השמיטה איננו מפסיד, אלא בדרך ניסית ולא טבעית הוא מרוויח מכך שהוא ביצע את רצונו של הקדוש ברוך הוא.

למרות כל ההסברים הטבעיים על השבחת האדמה באמצעות חופשה אחת לשבע שנים, ברור לכולנו כי כוחה של האמונה הוא המעניק לחקלאי את הברכה. השפע הגדול מגיע ישירות ממי שמנהיג את העולם, מהווה אותו בכל רגע, ומנהל אותו עד לפרט הקטן ביותר - בורא העולם, הקדוש ברוך הוא.

בימים אלו ממש, בהם אנו ממתינים בדריכות לקיום הבטחתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א על כך שהגאולה עומדת להתרחש בקרוב - עלינו לזכור את המסקנה המתבקשת משנת השמיטה, "וציוויתי את ברכתי" - מי שמנהל את העולם הוא הקדוש ברוך הוא. בכוחו לעשות הכל, והוא יעמוד בהבטחותיו. כשם שהוא מעניק את השפע הגדול לשומרי השמיטה, כך הוא ימלא את הנבואה אותה בישר לנו, ויביא לעולם כולו בקרוב ממש את הגאולה האמיתית והשלימה.