סיכול ממוקד: כך ימגר מלך המשיח את המחבלים ותומכי הטרור

הלאומניות והרמת הראש הערבית הופכים יותר ויותר לבעיה קשה, שפתרונה טורד את מנוחת הציבוריות הישראלית. בועת ה'דו קיום' מתנפצת בהתרסה שוב שוב בפרצופם של 'שוחרי השלום' המדומה, ויחד עימה מתמוססת גם התקווה הנאיבית כי ניתן לתת אמון עיוור בציבור כה גדול, ששאיפתו היא להשתלט על כלל אדמותינו, ומנהיגיו בגיבוי האסלאם והפלגים הקיצוניים והשטח הערבי מצהירים שוב ושוב על כוונתם האחת והיחידה: לראות את כלל אזרחי ישראל היהודים (גם את ראשי תנועות השמאל הרדיקליות ככל שיהיו) נמצאים מעברו הרטוב של החוף הישראלי. 

וכששאלת המים הטריטוריאליים הספציפיים בהם נבלה בשחייה, לא מטרידה את מנוחתם של המסיתים הערבים, התמונה הכללית ושאיפתם הגלויה של העם שמסתובב בערינו ומתגורר באדמותינו, מעוררים באופן טבעי סימני SOS אדומים בוהקים אצל כל יהודי החפץ בהמשך חיים רגוע, שליו ונטול שחיות מיותרות. והמחשבות על מלך המשיח שיבוא בקרוב ויעלים את הערבים מהנוף, נשמעות במקומן ומעודדות את הרוח הלאומית.

הבעיה הערבית

כשמדברים על שורשי האיום הערבי, ראשית חשוב להתוודע לעובדות ולמספרים. קרוב לשני מיליון ערבים בעלי אזרחות ישראלית מתגוררים בשטחי ישראל על פי נתוני רשות האוכלוסין, והם מהווים למעלה מחמישית מכלל אזרחי המדינה - וכך גם הביטוי 'גיס חמישי' מקבל משמעות כפולה...

מספרם המדויק של ערביי יהודה ושומרון (בעלי תעודת זהות פלסטינית) לעומת זאת שנוי במחלוקת, הלמ"ס הפלסטיני מפריז במספר של 3,120,000 כשמתוכם קרוב לחצי מיליון מתגוררים במזרח ירושלים והעוטף. לפי גורמים אמינים יותר המספרים נמוכים בהרבה, ויש הטוענים כי הוא אף לא חוצה את רף השני מיליון. לכל הדעות, קיימים בשטחי מדינת ארץ ישראל לכל הפחות כ3.5 מיליון ערבים. ואם נוסיף גם את תושבי חבל עזה שמספרם גם הוא נושק לשני מיליון, עולה תמונה של קרוב לחמישים אחוז ערבים מכלל התושבים בין הים לירדן. נתון מטריד שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו.

כבר מעת שבירך יעקב אבינו את עשיו בנו - אבי האומה הישמעלית־ערבית "על חרבך תחיה", לקחו להם צאצאיו את 'תרבות' החרב וההרג כשיטה ודרך חיים (או מוות, תלוי למי..). כשמבינים רקע זה ולומדים מעט את ההיסטוריה של העם הערבי ומסעי הרציחות ומלחמות הכל-בכל ארוכי השנים, מבינים כי לא משנה מה נעשה וכיצד נתייחס לאוכלוסייה זו ולדרישותיה, מעשי הפשע והפיגועים יימשכו.

אז היכן הפתרון? האם משטר צבאי הרמטי וקפדני על הערים הערביות הוא הפתרון, או שאין מנוס מלסייע לאורחים הלא קרואים לשוב חזרה על עקבותיהם לארצות ערב - מהן באו אל ארץ ישראל שלנו?

מה שמשיח יעשה להם

כמובן כשמדברים על המשיח, ועל פעולותיו שיעלימו אחת ולתמיד את הערבים מהנוף - למותר לציין כי אין בכך גזענות כלפי ערבים חלילה. אם נתבונן ממרומי 1900 שנות הגלות, נגלה כי המחבלים הערבים בעצם לא המציאו את השיטה. היכן שהעם היהודי הלך ומה שהוא לא עשה - תמיד היו צוררי ישראל בסביבתם שדאגו למרר את חייהם, ולהזכיר להם את היותם כבשה בין שבעים זאבים.

אך טבעי כי בעת בה גאולת העם היהודי תגיע, וצדק פואטי ישרור בעולם, יבוא יום הנקם בו כל אותם רשעים שהתאכזרו לעמנו במשך הדורות, יקבלו מנה אחת אפיים כגמולם. לא כנקמה ילדותית וקטנונית באמצעותה חפץ הנוקם להוכיח את עליונותו, היות ובימות המשיח בהם 'אבן מקיר תזעק' ו'והלכו גויים לאורך', לא יהיה עוד ספק בעיני הגוי המתבונן על מציאותו ועליונותו של העם הנבחר.

הדבר דומה יותר לפריעת חוב. היושב במרומים רואה ורושם את כל מעשיהם של הברואים, ועת פריעת העונש לרשעים הגויים על מעשיהם - זמנה הוא בגאולה. בעת בה יתבטל הרע, כל מה שלא מוגדר כטוב וקדושה יפוג התוקף למציאותו, והוא יתפוגג ויתמוסס כלא היה.

ואם בערבים עסקינן, שאלת הטרנספר או משטר צבאי נוקשה הופכת למיותרת. עם בוא המשיח וביטול מציאות הרע והגויים - כבר לא יישאר את מי לטרנספר.

נבואת בלעם הכתובה בחומש במדבר בפרשת בלק, מתארת את טיפולו של מלך המשיח בגויים במשפט הבא: "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת". פירוש המשפט הוא, שההחרבה וההשמדה של מלך המשיח את הגויים תהיה כמו הריסת קיר.

ואם חשבתם שמדובר בתרחיש קיצוני, אז הנביא ישעיה מתאר זאת ביתר חריפות: "אֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי . . כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה".

פסוקים מפורשים אלו, מצביעים במוצהר על שלטונו של מלך המשיח, ככזה בו לא יהיו לגויים הרבה ברירות. בין אם הם יושמדו כקיר, ובין אם מלך המשיח ירמוס את קיומם - מציאותם תהפוך להיסטוריה גלותית.

רגע, ומה עם הגויים הטובים? גם בין הערבים גופא, ניתן להבחין כי לא כולם עשויים מאותו רוע מוחלט החפץ בהשמדתנו, יש מהם הנראים נחמדים, וישנו מיעוט שאף מכריז בגלוי על אהדתו והערצתו לעם היהודי.

תמיהה נוספת צצה, והיא: כיצד בזמן הגאולה, המסמלת את נצחון הטוב בעולם וכיבוש הרע, דווקא אז תתרחש השמדה כללית וקולקטיבית, של גויים - רעים ככל שיהיו? איך משתלבים הרס, חורבן והריגה, בתקופה הזו של ימות המשיח, שמהותה היא רק טוב, שפע וקדושה?

גלגל ההצלה שלהם

"וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה'". במילים אלו מתאר הנביא ישעיה את תפקיד מלכי ושרות אומות העולם בגאולה, והוא לסייע לעם היהודי - כן, בעבודות פשוטות ופיזיות כטיפול בפעוטות.

בגאולה כידוע לא יהיה רעב ללחם או צמא למים, וכל יהודי באשר הוא יעסוק בדבר אחר בלבד: לדעת את ה'. או אז אכן מלכי ושרי אומות העולם שיחפצו להיות גם הם חלק מהתמונה, יסייעו לעם ישראל בצרכי משק הבית ושאר הזוטות הגשמיות, וכך יותירו לנו לעסוק אך ורק ברוחניות ובקדושה.

אין מדובר רק בעבדים זמינים ומשועממים שמשרד התעסוקה הגאולתי ימצא להם ג'ובים, אלא הגויים שישרתו בגאולה יעשו זאת עקב כך שהם יראו בכך זכות עצומה, והזדמנות פז עבורם לעבור ממצב של צפייה פסיבית, להשתתפות אקטיבית בפסגת הטוב עלי אדמות.

מובא בגמרא, כי יהודי שנזהר ומקיים כראוי את מצוות ציצית בזמן הגלות, יזכה בגאולה בשכר זאת לאלפיים ושמונה מאות עבדים. מספר כזה של משרתים לאדם אחד נשמע חסר תוחלת לכאורה, לאדם שעד לא מזמן בטרם הגיעה הגאולה, לא עמד לרשותו ולו עבד אחד לרפואה. 

תמיהה זו נצטרך להשאיר לפתרונו של מלך המשיח, ובינתיים נזכיר כי למחבלים ולרשעים אין זכות קיום בעולם הגאולתי, ומלך המשיח ישיב להם כגמולם ויכריתם מן העולם. לשאר הגויים הטובים שנהגו בהגינות בזמן הגלות בשכניהם היהודים, מזומנים בגאולה תפקידים ייחודיים, שייתכן ובחשיבה גלותית הם ייחשבו בזויים עבור מלכים ושרות, אך בעולם הגאולתי אותם מלכים דווקא יראו בכך כבוד גדול.

אם כן לכאורה נראה כי ישנה מחלוקת תורנית על קיום הגויים בגאולה. מעבר אחד ניצבים הפסוקים ומאמרי חז"ל המדברים על השמדה קולקטיבית של כל אשר בשם גוי ייקרא. ומהעבר השני אנו רואים תיאורים מדוייקים על תפקידים מיוחדים שנכונו לגויים בגאולה, מהם ניתן להסיק כי ישנם שיטות הדוגלות בקיום הגויים בגאולה. 

במקום להסתבך, מסביר לנו הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח כי אין כאן מחלוקת אמיתית האם אכן יהיו גויים בגאולה או שהם יושמדו. הבורא יתברך "רחמיו על כל מעשיו", ואחרי הכל הגויים הם יצירי כפיו, אם כך ברור כי תרחיש של השמדה המונית קולקטיבית לא בא בחשבון.

הדיון התורני הוא אם כן, האם בגאולה הגויים יהיו כניצבים בלבד המסייעים למטרת עולם גאולת העם היהודי, ובהם לכשעצמם אין צורך מיוחד אלא רק עבור סיוע ליהודים בעבודות משק הבית. מצב זה הוא השמדה מטפורית ואיבוד המציאות המהותית, שכן מציאותם לכשעצמה בטלה, ומשמשת אך רק לצורך חיצוני ונפרד מהם.

לשיטה זו התגלות האמת האלוקית בגויים בגאולה, תהיה בצורה חיצונית בלבד. הם אכן יעבדו את הבורא ויסייעו לעם היהודי בידיעת השם, אך כל זה לא יחדור במהותם הפנימית, ואדרבה מציאותם תישלל והם ירגישו די מיותרים, כשכל מטרתם היא אך ורק עבור גאולה של עם אחר.

לעומת זאת לשיטה השניה הדוגלת בקיום הגויים (הטובים) בימות המשיח, הם כן ישמשו שחקנים בעולם הגאולתי. אומנם שוליים ובעלי חשיבות משנית, אך עם מטרה מיוחדת ומשבצות ייעודיות עבורם. כך שחשיבותם העצמית תישמר במידה מסוימת, היות וישנה מטרה אלוקית בהם לכשעצמם, וכך גם יחדור האור והגילוי האלוקי בפנימיות מהותם.

תכל'ס

הפסיקה ההלכתית היא כמו השיטה השניה, הדוגלת בקיום הגויים הטובים גם בגאולה, ורואה בהם מטרה ייחודית לכשעצמם, כיצירי כפיו של הבורא.

הרבי שליט"א מלך המשיח מודיע ומבהיר, כי כשם שהגאולה אינה עבור העם היהודי בלבד, וגם לגויים נכונו משבצות ייחודיות שם. כך גם בהכנת העולם לגאולה - בה אנו עוסקים במרץ מאז ההכרזה כי דורנו הוא דור הגאולה, עלינו לכלול בכך גם הגויים, ולא לשמור את הבשורה וההכנה כנחלת העם היהודי בלבד.

הכנת העולם הגויי לגאולה נעשית באמצעות תחילת ההכרה במצבם הגאולתי, בו יתנערו שלל העמים והגויים מעבודותיהם הזרות, וממאפייניהם המיסטיים לסוגיהם השונים והמשונים, ויתאחדו כולם לקרוא בשם ה', ולעבדו כולם יחד בלב שלם.

האמצעי והדרך הפשוטה ביותר לפעול זאת, היא על ידי יידוע והפצת 'שבע מצוות בני נח' אצל הגויים, ואמצעי הסברה מתאימים. זו הדרך והמטרה בעולם מתוקן וגאולתי, וכך ייראה העולם כאשר כלל היצורים האנושיים יתאחדו "לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".