חדש: פג תוקפו של האיסור החמור

במאות מוקדים ברחבי הארץ מתקיימות חגיגות פורים מרכזיות. עיריות מארגנות מסיבות מרכזיות, ואין יהודי שלא חוגג את החג השמח כל-כך - היום בו ניצל עם ישראל מסכנת השמדה חס ושלום, והפך ליום של שמחה גדולה. דומה כי אין מילה טובה יותר לפורים מאשר - שמחה.

אך כל מי שמכיר את האיסור היהודי הקדום, עשוי למצוא קושי מסוים בחגיגה הגדולה. במזמור התהילים המפורסם, "שיר המעלות", המוכר גם בלחן עממי ידוע, אנו אומרים "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה".

מילים אלו, כמו המזמור כולו, נאמרות על ידי דוד המלך מתוך כמיהה לגאולה השלימה. זהו פסוק המדבר על התקופה העתידית, ביאת המשיח, אז - בעידן החלומי הזה - ימלא שחוק פינו.

מפסוק זה למדו חכמים, כי אסור לאדם למלא את פיו שחוק ושמחה כעת, אלא רק לעתיד לבוא - בגאולה השלימה. כיצד מסתדר הדבר עם השמחה הגדולה אותה אנו חוגגים בימים אלו?

לגבי חג הפורים באופן ספציפי, ניתן להסביר כי מצוות השמחה בפורים היא מצווה זמנית, ובה אנו מצווים מפורשות - חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע. ואילו האיסור מדבר על שמחה כשיגרה, וכמובן על שמחה מלאה ומושלמת. שכן לשון הפסוק הוא "ימלא" - רק אז נוכל לשמוח שמחה אמיתית, במלואה.

אך אפשר להירגע, ולשמוח… השמחה מותרת, ונצרכת, הן כשיגרה והן כשמחה מלאה ומקסימלית. מלך המשיח, הרבי שליט"א מליובאוויטש - הודיע כי כעת אנחנו עומדים ממש על התפר שבין תקופת הגלות לתחילת הגאולה.

המקום בו אנו מצויים כעת, כמוהו כסף הדלת - המבדיל בין הרחוב הלוהט לבין הבית הממוזג. לכן, הסביר הרבי מלך המשיח שליט"א, בזמן משמח כזה, כאשר הגאולה ממש בפתח - לא רק שמותר לנו לשמוח, אלא חובה עלינו לנהוג כך - בהתאם לזמן המיוחד בו אנו נמצאים!

לחיים! לחיים ולברכה! פורים שמח!