הלכה ומנהג: מלאכות האסורות בחול המועד

בסקירה שלפנינו, נתייחס רק לעניינים רגילים הנוגעים לפרט (להבדיל מצרכי רבים ו/או צרכי מצווה). ישנם פרטים נוספים שמפאת קוצר היריעה גם כן לא הובאו כאן.

באופן כללי, צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל "כל המבזה את המועדות, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעוה"ב".

חול המועד שווה ליום-טוב, ולכן, מלבד מלאכות שהותרו בחול-המועד, שאר המלאכות האסורות ביום-טוב, אסורות גם בחול-המועד. חז"ל אמרו ש"המחלל את חוה"מ כאילו עובד עבודה זרה" (פסחים קיח).

המלאכות שהותרו:

חז"ל התירו מלאכות שונות לצורך המועד ולרווחת חול המועד; מלאכות לצרכי הגוף ורפואתו. כן הותרה "מלאכת הדיוט" (=מלאכות הנעשות על ידי סתם אנשים, להבדיל ממעשה אומן שאסור לעשותו בחול המועד, אם אינו בבחינת "דבר האבד" כפי שנפרט בהמשך). לפיכך, מותר להכשיר אוכל ולבשלו, לרבות הצתת אש, ומותר לרחוץ ולשחות, לנסוע (גם למרחקים) ולטייל. אף במלאכת הדיוט, ההיתר הוא לצורך המועד ויש להימנע מעשיית מלאכות שלא לצורכו.

מותר לעשות מלאכה שהיא בגדר "דבר האבד" (בתנאי שאין בכך טירחה מרובה), דהיינו שאם לא יעשנה בחול המועד יבוא לידי הפסד. חשוב להדגיש שהגדרת "הפסד" אינה מניעת רווח, אלא הפסד של דבר קיים. עם זאת, הותר לסחור בחול המועד לצורך ביצוע עיסקה הטומנת בחובה רווח גדול שאינו שכיח ואשר דחייתה לאחר המועד עלולה להחמיץ עיסקה זו, וכך גם ללוות כסף בחול המועד ולכתוב שטרות, אם קיים חשש שאלחר המועד לא יהיה ניתן להשיג את ההלוואה.

המלאכות שנאסרו:

כתיבה והדפסה: מאחר ו"מלאכת אומן" אסורה, אסור לכתוב כתיבה אומנותית בחול המועד. כתיבה אומנותית נחשבת כתיבת אותיות עבריות מרובעות (להבדיל מאותיות כתב-יד) וכן כתיבה בעלת עיצוב מיוחד הנעשית על ידי אנשי מקצוע (גרפיקאי). אותיות כתב-יד וספרות (מספרים), הנכתבות בדרך רגילה, (ולא בעיצוב מיוחד) אינן נחשבות כתיבה אומנותית וכתיבה כזו מותרת אם היא לצורך המועד, אך מאחר וגם כתב-יד נחשב כתב, מהדרים לכתוב בשינוי. כאמור, הכתיבה שהותרה הינה לצורך המועד, כיתר מלאכת-הדיוט שהותרה לצורך המועד.

מותר לכתוב חשבונות ולחשב הוצאות (שאינם רשומים עדיין), כיון שהדבר נחשב כ"דבר האבד", היות ועלולים לשכוח אותם. אך אסור להשאיר זאת מלכתחילה לביצוע בחול המועד, ומי שעשה כן, אסור לו לעשות זאת בחול המועד.

הקלדה במחשב מותרת, אך עדיף להדר לעשות זאת רק כשיש חשש שהדבר ישכח.

הדפסה במדפסת (לייזר או הזרקת דיו) - אסורה (אך מותרת ב"דבר האבד"). לפיכך, עדיף להימנע מהנפקת  תדפיסים בנקאיים, אם לא יגרם הפסד באי הוצאתם בחול המועד. מותר להדפיס תדפיסי קופות רושמות בחנויות, שכן מותר להנפיק חשבון או קבלה בגין קנייה המותרת בחול המועד (כפי שיפורט בהמשך).

כתיבת חידושי תורה - מותרת, שמא ישכחם (ואפילו אם אינו חושש שישכח).

כתיבת המחאות - אם הן לצורך המועד, או "דבר האבד", או שלא יוכל להשיג הלוואה לאחר המועד אם לא יכתוב המחאת-ביטחון (והוא הדין בשטר חוב) - מותר.

תספורת וצפורניים: בחול המועד אסור להסתפר ואסור להתגלח, אפילו אם הסתפר או התגלח בערב יום-טוב. כמו-כן אסור לקצוץ ציפורניים אם לא קצצן בערב יום-טוב, אבל (בשונה מתגלחת) אם קצצן בערב יום-טוב, מותר לקצצן שוב בחול המועד.

כביסה: איסור הכביסה במועד חמור מסתם עשיית מלאכה. חז"ל חששו שמא לא יכבס אדם את בגדיו לפני החג, בהסתמכו על כך שיעשה זאת בחול-המועד בהיותו פנוי, ונמצא שייכנס ליום טוב כשבגדיו מלוכלכים. לפיכך אסרו לכבס בחול-המועד.

האיסור חל גם על כיבוס במכונה, ואף על השריה במים או שימוש בחומרי ניקוי לצורך ניקוי הבגד. הברשה יבשה - מותרת. מי שאין לו בגד אחר, רשאי להסיר אבק גם באמצעות מים.

מי שיש לו רק בגד אחד (מפריט זה), יש מתירים (גם לאנשים אחרים בעבורו) לכבסו במכונה, אף אם לא כיבסו מערב החג.

מתירים לכבס בגדי ילדים קטנים, המתלכלכים בתדירות גבוהה; מגבות המיועדות לניגוב הידיים בשעת הסעודה; מגבות ציבוריות; ממחטות וגרביים, לנוהגים להחליפם מדי יום וכבר אזלו הנקיים; וכן אם כבר אין לילד בגד חגיגי נקי המתאים למועד (אולם בבגדי מבוגרים, אם יכול היה לכבס מסוג זה מערב החג כמות שתספיק לו לכל החג - יש אוסרים).

כשמכבסים במכונה, מתירים כמה מהפוסקים בזמננו לכבס בבת-אחת את כל הכמות הדרושה מהם למועד (אך אין להוסיף לכביסה זו בגדים מסוג שלא הותר לכבסו במועד).

מי שנוסע מביתו להתארח אצל אחרים בחול-המועד, ייקח עמו כמות שרגילים לקחת בדרך-כלל, ואינו חייב לקחת את כל המלאי. ואם יצטרך - מותר לכבס. כמו-כן מותר לכבס בגד שהוכתם ועלול להיפגם, ככל 'דבר האבד'. ואם אפשר להסתפק בהסרת הכתם - יש לעשות כן.

את הכביסה והייבוש יש לעשות בצנעה ככל האפשר. בגד המותר בכביסה, שאי-אפשר לנקותו או לכבסו בבית, מותר למוסרו למכבסה.

תיקון מכונת כביסה: תיקון פשוט שכל אדם יכול לבצע - מותר, אבל תיקון שמחייב אומן (איש מקצוע) - אסור.

גיהוץ וקיפול בגדים: מותר לגהץ בגדים לצורך לבישתם בחול המועד או במועד הסמוך לחול המועד, אך אסור לגהץ קמט שאינו ניכר, וכמו כן אסור ליצור קמט חדש. כמו-כן מותר לקפל בגדים, אלא גיהוץ ו/או קיפול אומנתי, או המחייבים טירחה מרובה.

ניקיון הבית: מותר לעשות את כל עבודות הניקוי השגרתיות, הנעשות יותר מאשר פעם אחת בשבוע (שטיפת רצפות, ניקוי חלונות, הסרת אבק מרהיטים ושאיבת אבק משטיחים באמצעות שואב אבק). אבל אסור לעשות עבודות נדירות יותר.

שטיפת המכונית: הפוסקים בדורות האחרונים פסקו שאסור לשטוף את המכונית בחול המועד, אבל יש לשאול רב אם יותר הדבר במקום בו מקובל לשטוף את המכונית בתדירות גבוהה יותר מאשר אחת לשבוע.

קניות:

קניית מוצרים לצורך החג: מותר לקנות מוצרים לצורך חול המועד ו/או המועד הסמוך לו, אך אסור לבצע קנייה גדולה למלא את ביתו.

קניית בגדים ומתנות: ב'שולחן ערוך' נפסק שאסור לקנות (וכן למכור) בגדים בחול המועד. הדברים אמורים כאשר הקנייה איננה מוכרחת לצורך המועד. קניה לצורך המועד, כגון שאין לו מה לנעול וכן כשבגדו נקרע מותרת. אך מותר לקנות בגדים ונעלים כדי לתתם מתנה לאשתו ולילדיו כמתנה, כדי לשמחם לרגל החג.

מלכתחילה יש לקנות מתנות קודם המועד, אך בדיעבד מותר בחול המועד משום שמחת המועד, גם שכשהמתנה איננה מיועדת לשימוש במועד עצמו (חול המועד כהלכתו פרק י' הערה קמ"ז).

עבודת האדמה: עבודת האדמה אסורה בחול המועד, ולכן אסור לזבל את הקרקע ולעבדה, אסור לזרוע, לנטוע, לנכש , לגזום וכיו"ב, אך מותר להשקות בחול המועד כשהדבר הכרחי כדי שלא יגרם נזק.

עבודה בחול המועד: באופן כללי, אסור לעבוד בחול המועד עבודת שכיר, אך אם אין לאדם מה לאכול, מותר לו לעבוד על מנת להשתכר שיהיה לו כסף לקנות אוכל. בכל אופן, יש להשתדל, אם אפשר, שהעבודה בחול המועד תהיה "מלאכת הדיוט" (שאינה אומנותית) ואם אפשר בצינעה. קיימות אבחנות רבות בסוגי העבודה האסורה והמותרת בחול המועד וראוי לשאול רב בכל ענין לגופו.

הנחת תפילין: הפוסקים בדורות האאשונים נחלקו לענין הנחת תפילין בחול המועד, אך כיום נוהגים רוב עדות ישראל שלא להניח תפילין בחול המועד.