ט"ו בשבט: מקבץ הוראות בעבודת ה'

החלטות טובות

ראש השנה לאילן הוא זמן מסוגל ביותר לקבלת החלטות טובות על כל השנה כולה להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני העבודה הן בנוגע לעצמו והן לפעולה על הזולת.

יש בכל אחד ואחת מישראל (האנשים והנשים והטף) כל פרטי הענינים של "ארץ חטה ושעורה וגפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" , ו"בראש השנה לאילן" צריך להיות חידוש והוספה [ולהתחזק] בכל עניני העבודה הנ"ל אצל כל אחד ואחת מישראל, כל חד לפום שיעורא דילי'ה (=כל אחד, בשיעור ובמידה הראויה לו).

(המעשה הוא העיקר)

החלטה שמצמיחה גאולה

ויהי רצון שההחלטה להוסיף חידוש בכל עניני צמיחה תביא תיכף את השכר הצמיחה העיקרית כתוצאה מהזריעה ונטיעה ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, "צמח שמו" עליו נאמר "וקם שבט מישראל", ש"שבט" הוא גם מלשון ענף, וכמו שכתוב "ויצא חוטר (שבט מלוכה) מגזע ישי ונצר (לשון יונק אילן) משרשיו יפרה".

(שבת פרשת בשלח, חמשה עשר בשבט, ה'תש"נ)

צמיחה מתוך תענוג

מ"ראש השנה לאילן" - צריך כל אחד ואחת מישראל להוסיף באופן מחודש בכל הענינים השייכים ל"האדם עץ השדה".

א) עבודה באופן של תענוג, שהוא מוסיף בעבודתו יותר מכפי המוכרח, ועד באופן של תענוג.

ב) עבודה תמידית באופן של צמיחה דנטיעה, שניתוסף לא רק בריבוי הכמות, אלא גם באיכות, ועד לאיכות חדשה [שלא בערך גם לגבי שלימות העבודה די' שבט].

ענין עיקרי בנוגע לצמיחה - שבזה נכללת גם הפעולה על הזולת (מתחיל מבני ביתו והנמצאים בסביבתו), על ידי זה שנעשה "עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו" שממנו יצמח עוד אילן ועד שיצמחו הרבה אילנות.

לקיים התוועדויות

יש לעורר אודות עריכת התוועדויות בכל מקום ומקום גם בחמשה עשר בשבט, נוסף על המשך ההתוועדויות דיום ההילולא (י' שבט).

וכן בימים שלאחריו, עד ליום השבת קודש, השבת דמתן-תורה ומה טוב - בכל אחד מזמנים הנ"ל, במקומות שונים וכו' .

כמובן שבהזדמנות זו ידברו וילמדו דברי תורה ובפרט בהתאם לדברי חז"ל שה"אדם עץ השדה" קאי (=נאמר) על תלמיד חכם, ושבעת המינים שבהן נשתבחו ארץ ישראל נמשלים בחז"ל לתורה.

גם להוסיף קבלת החלטות טובות בכל עניני תורה ומצוות, ובכלל - שאצל כל אחד ואחד יראו בגלוי כמו שהוא "האדם עץ השדה", עץ שצומח וגדל בכל הענינים של תורה ויהדות, ואילן עושה פרי - "מאי פירי מצוות", פירותיהם של צדיקים מעשים טובים".

ובמיוחד לעורר התשוקה והגעגועים ועד לרגש השמחה בגלל הידיעה שתיכף ומיד נכנסים לארץ ישראל, לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ולקיים כל המצוות התלויות בה בתכלית השלימות.

התוועדויות וכינוסי גם לילדים: 

לנצל את התוועדויות של "ראש השנה לאילן" כדי לבאר ולעורר על דבר ההוספה והחידוש בעניני העבודה הנ"ל (דשבעת המינים) גם לטף ועל אחד כמה וכמה בני ה' ד' ג' שנים וכיו"ב.

כינוסי צבאות ה'

וכדי להוסיף עוד יותר בענין האחדות - הנה מזמן לזמן צריכים להתכנס ולהתאסף יחדיו. כדי ללמוד יחד ענין בתורתו של בעל ההילולא, ולהחליט ביחד החלטות טובות בנוגע למילוי שליחותו של בעל ההילולא בהפצת התורה והיהדות בכל מקום שידם מגעתי וכאופן ד"איש את רעהו יעזורו" - בכל ענינים אלו,

בהתאם לכך - יש להשתדל בעריכת "כנסים" בהקדם האפשרי... כדי לקצר את משך זמן הפרידה הגשמית (עד מועד ה"כנס") ככל האפשרי. ומה טוב - ש"כנסים" אלו ייערכן במשך השבוע שמתברך מיום השבת של יום ההילולא, ש"מיני' מתברכין כולהו יומין" (=ממנו, מהשבת מתברכים ימי השבוע).

ובנוגע לשבוע זה גופא - מתאים ביותר ש"כנסים" אלו ייערכו ביום החמישי בשבוע, חמשה עשר בשבט, "ראש השנה לאילן": כל יהודי נמשל לאילן עושה פירות - כמו שכתוב "כי האדם עץ השדה". ומזה מובן, ש"ראש השנה לאילן" הוא גם "ראש השנה" ביחס לבני ישראל.

זאת ועוד : "ראש השנה (לאילן)" קשור גם עם שאר ראשי השנה, כולל "ראש השנה" דא' בתשרי, שכן, כולם נקראים בשם אחד - "ראש השנה" . ועל פי זה - בודאי שייך הוא גם לבני ישראל. ומכיון שההתאחדות של כל האברים היא ע"י ה"ראש", הן בנוגע להתאחדות דכל בני ישראל ע"י הנשיא וה"ראש" (כנ"ל ס"ז). והן בנוגע להתאחדות דכל ימי השנה ב"ראש השנה" (כולל "ראש השנה לאילן") - הרי מובן, ש"ראש השנה (לאילן)" הוא הזמן המתאים ביותר לעריכת "כנסים", ענין האחדות.

(אור לי"ג שבט תשד"מ, התוועדויות ע' 891-2)