מרתק • סיפור שובן של ערי סדום ושומרון לעתיד לבוא

מהי הדרך הקלה והמהירה ביותר להבאת הגאולה?

בשיחה מיוחדת גילה הרבי מלך המשיח שליט"א כי הדרך הישרה, הקלה והמהירה ביותר להבאת הגאולה היא לימוד ענייני גאולה ומשיח שבתורה. באופן מעט נדיר, פירט הרבי מלך המשיח שליט"א היכן ניתן למצוא את עניינים אלו בספרי הלימוד: הן בעזרת מפתחות העניינים, והן במקומות הידועים המדברים על נושאי הגאולה ומלך המשיח - כמו במסכתות סוטה וסנהדרין. מקום נוסף אליו מציין הרבי מלך המשיח שליט"א הוא בספרי הנביאים, וכלשונו הקדושה: "כל הספרים מלאים בדבר זה".

לשון זו לקוחה מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים ומלך המשיח - שגם אותן חובה ללמוד במסגרת לימוד מיוחד זה - על המקורות בתורה לביאת המשיח במהרה בימינו. לאחרי שמבאר הרמב"ם את המקור לביאת המשיח בתורה (-מנבואת בלעם שבפרשת בלק), מוסיף שבדברי הנביא ישנם עוד ריבוי פעמים בהם מדובר על הגאולה והמשיח. לא סתם "הרבה", אלא "כל הספרים מלאים בדבר זה".

בואו ניקח לדוגמא שני פסוקים בודדים מנבואת (תוכחה!) הנביא יחזקאל, המתפרסת לכל אורכו של פרק טז בספרו. נעיין קצת לעומקם של הדברים ונגלה ייעוד גאולה מרתק ומיוחד, אפילו יוצא דופן, שזוכה גם לביאור מיוחד במינו בתורתו של הרבי מלך המשיח שליט"א. יוצאים לדרך.

קומה וחורבנה של ממלכה

הבה נתחיל בסיפור מרתק המופיע בספר מלכים א': בסוף ימי מלכותו של שלמה המלך, שנשא כידוע נשים רבות, "הטו נשיו את לבבו" - נשות שלמה, שהיו בנות מלכים גדולים שנתנו את בנותיהם לשלמה לנשים ולשפחות למען יכרות עמהם ברית שלום, נשארו כקדמותן עובדות עבודה זרה והעובדה כי שלמה לא מיחה בהן היתה לרע בעיני ה'. (בהקשר זה, אי אפשר שלא להזכיר את הביאור המיוחד בחסידות על סיפור "נשות שלמה", והוא ששלמה המלך רצה לברר את ניצוצות הקדושה שהיו חבויים בקרב העמים והממלכות עימם כרת ברית - על ידי שנשא את נשיו הרבות, בנות המלכים). באותה העת קם ירבעם בן נבט, שהיה שר בממלכת שלמה, והוכיח את המלך על כך (ועל מספר דברים נוספים שהיו נהוגים בימי דוד המלך אביו ובטלו על ידו).

אחיה השילוני הנביא קיבל את הציווי לנבא כי עתיד הקב"ה להעביר את מלכות בית שלמה על שבט יהודה בלבד, בעוד עשרת השבטים יהיו תחת ממלכה חדשה - ממלכת ישראל. את נבואה זו מסר אחיה לירבעם, ובעוד רחבעם בן שלמה ישאר המלך בירושלים על שבט אחד, ינהיג ירבעם את עשרת השבטים לאחר התפלגות הממלכה. מיד לאחר מכן ברח ירבעם למצרים מפחד שלמה המלך.

לאחר מיתת שלמה ביקשו העם מבנו יורש כסאו רחבעם שיקל עולו מעליהם, אך רחבעם לא הסכים לכך - דבר שהביא למרד במלכות רחבעם ולהקמת ממלכת ישראל: "וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה' לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט".

וכך קמה והיתה לה ממלכת ישראל בעיר בירתה שומרון, לצד יריבתה - ממלכת יהודה בעיר הבירה ירושלים.

לאורך שנות קיומה רבים ממלכי ישראל חטאו לאלוקיהם, כולל מלכה האחרון - הושע בן אלה אשר עשה הרע בעיני ה', אם כי פחות המלכים שקדמו לו.

ולאחרי שנים רבות בהם היתה קיימת ממלכת ישראל, בא קיצה לפני בוראה מפני חטאי בני ישראל שחטאו בחוקות הגויים ובע"ז, ואף לא שמעו לנביאי ה' לשוב מדרכם ולשמור מצוותיו אלא המשיכו בדרכם הרעה, עד כי נגזרה עליהם גלות כעונש על כך.

מלך אשור שלמנאסר עלה על שומרון ושם את הושע בן אלה המלך לעבד, עד כי גילה שהושע ניסה למרוד בו והשליכו לבית הכלא. או אז עלה שלמנאסר, החריב את שומרון בשנה התשיעית למלכות הושע והגלה את עשרת השבטים תושבי מלכות ישראל לארץ אשור, שם הושיבם בערים חלח, חבור, נהר גוזן וערי מדי. וכסיום כואב, הושיב מלך אשור בערי שומרון החרבות עמים אחרים אותם הגלה לשם.

גאולה בלב התוכחה

לפני שנחזור אל הנביא יחזקאל, נזכיר בקצרה ממש את הסיפור היותר מוכר של עיר דומה - סדום: בני העיר חטאו בחטאי עבודה זרה וגם בחטאים שבין אדם לחבירו, ועל כן גזר ה' על ערי סדום ועמורה (סך הכל ארבע ערים - סדום, עמורה, אדמה, צבויים) שיהפכו ויחרבו.

את שני ערים אלו - סדום ושומרון - מביא הנביא יחזקאל בנבואתו כתוכחה לירושלים, כדימוי לעם ישראל שישבו בה והרבו חטאיהם לפני ה'. את סדום מביא הנביא גם כמטבע לשון - שכאשר הרבתה ירושלים את חטאותיה לפני ה' היתה מוזהרת "אל תהי כסדום, שהרבתה חטאיה וחרבה לבסוף".

אך למרות גודל עוונה של ירושלים והפרת הברית שכרתה עם הקב"ה - לא יפר עימה ה' את בריתו, וישוב לרוממה. שובה למצבה הקודם בו תכבוש ירושלים את הערים האחרות יהיה מתוך בושה וחרטה עמוקה על שכה התרחקה מה'.

וכאן, בשיא תוכחת העוונות, מבשר הנביא כי כחלק מבושתה של ירושלים על עוונותיה, עתיד הקב"ה לבנות את ערי סדום וערי שומרון יחד עם בנייתה מחדש של ירושלים - כהשוואה להם. ובלשון הנבואה המקורית: "ושבתי את שביתהן את שבית סדם ובנותיה ואת שבית שמרון ובנותיה ושבית שביתיך בתוכהנה. למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אותן. ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן".

לכאורה, זוהי השוואה כואבת ותוכחה קשה. אך בהתבוננות קלה נגלה כי הנביא בעצם מבשר על שובם לעתיד של הערים החרבות בישראל ועוד לפני בניין ירושלים עצמה - בגאולה העתידה לבוא.

אין מקום חרב!

על שובן של ערי סדום מבואר במפרשים כי יתאפשר על ידי שירפא הקב"ה את אדמתן מהגפרית והמלח שניתכו עליהן בהפיכת סדום ועמורה, ישיב אליהן את אנשיהם ויושיבם בהן.

בספר הקדוש "שני לוחות הברית" מבואר כי מאמציו של אברהם אבינו להצלת לוט במלחמת המלכים המסופרת בפרשת וירא, וכן תפילתו ובקשתו של אברהם מהקב"ה להציל את ערי סדום מהפיכתן בזכות הצדיקים שאולי יש בהם - הוא כיון שעניינים אלו קשורים למלך המשיח: מצאצאיו של לוט יצא מלך המשיח, וערי סדום עתידות לשוב לעתיד לבוא!

גם במדרש מדובר על ייעוד מיוחד זה, ומכך עולה כי רעיונה של נבואה זו הוא כללי ונוגע לכל המקומות החרבים בכלל. וכך נאמר במדרש שמות רבה: "עתיד הקב"ה לחדש עשרה דברים לעתיד לבוא . . בונין כל ערים החרבות ואין מקום חרב לעולם. ואפילו סדום ועמורה נבנית לעתיד לבוא שנאמר "ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן"".

כך עולה גם מדברי מפרשי המדרש, המציינים לפסוק דומה המופיע בישעיהו - "ובנו ממך חרבות עולם" שמשמעו כי על ידי המעשים הטובים הבאים לאחר התשובה מהחטאים והעוונות, יבנו חורבות העולם שנחרבו בדורות הקודמים.

בחזרה מאשור

בואו וניכנס קצת לעומק הדברים: בני ממלכת ישראל שגלו לאשור, הלוא הם בני עשרת השבטים, נאבדו ומקומם לא נודע עד עתה. חוקרים רבים ניסו במהלך הדורות להתחקות אחר מקומם של השבטים האבודים - שהינה רוב רובו של עם ישראל! - אך לבד מציאת חלק מבני המנשה המפורסמים (פעולה שזכתה, אגב, לעידודו ואישורו של הרבי מלך המשיח שליט"א באופן מיוחד), מקומם לא נודע עד עצם היום הזה.

במקורותינו מופיע כי עשרת השבטים ישובו לעתיד לבוא, בקיבוץ הגלויות לארץ ישראל בגאולה האמיתית והשלימה. מקורו של ייעוד זה מוזכר במספר מקומות, בהם גם בפסוקים המוכרים: "ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים מארץ מצרים", "והיה ביום ההוא יוסיף אדוני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור". ניתן לראות כי מקום גלות השבטים לממלכת אשור מוזכר באופן מיוחד בנבואות על קיבוץ הגלויות.

ומדברי הנביא יחזקאל מצינו אם כן מקור נוסף ומורחב יותר ל"ייעוד קיבוץ הגלויות" - עתיד הקב"ה להשיב את ערי השומרון בירת ממלכת ישראל לבניינן, ולהשיב אליהן את בניהן השבויים, הלוא הם עשרת השבטים האבודים!

ערי סדום בתורת החסידות

עונשם של הערים סדום ועמורה לא היה בדומה לעונשם של הערים אדמה וצבוים: סדום ועמורה נחרבו בהפיכתן וגם בשריפה, בעוד אדמה וצבויים רק נהפכו ללא שריפה. בטעם הדבר מסביר הרבי מלך המשיח שליט"א כי חטאתם של סדום ועמורה היתה לא רק ב"חטאים שבין אדם למקום" - עבודה זרה וגילוי עריות - אלא גם ובעיקר בחטאים שבין אדם לחברו, עונשים שחומרתם גדולה יותר.

בתורת החסידות מבואר על פי פנימיות כי הנהגת הערים סדום ועמורה היתה היפך השלום והאחדות, על דרך "עולם התוהו" - כינוי לעולם רוחני בו שורר פירוד והתחלקות, וה"ספירות" בו נבראו באופן ש"אורות" ההארה האלוקית היו מרובים וה"כלים" לקבלת האור מועטים, כתוצאה מכך נגרמה "שבירת הכלים" וניצוצות האור נפלו למקום הרוע והקליפות. לאחר שבירת הכלים של עולם התוהו, נברא "עולם התיקון" בו ה"אורות" הם מועטים וה"כלים" מרובים. השלימות של עולמות אלה הוא בחיבורם יחד - חיבור האורות המרובים של עולם התוהו בכלים המרובים של עולם התיקון [-רצוי לעיין במושגים אלו בעומק יותר ובבהירות במקומות המתאימים].

הערים אדמה וצבויים לעומת זאת עניינם הוא "עולם התיקון", שכן בחטאיהם לא היה כל כך את עוון הגזל והמריבה - הפירוד וההתחלקות, ולכן גם לא נענשו בשריפה אלא רק נהפכו.

הרבי מלך המשיח שליט"א מסביר כי כאשר יקויים לעתיד לבוא הייעוד המדובר של בניינם המחודש של כל ארבעת ערי סדום, יהיה זה בעצם חיבורםהמושלם והמאוזן של האורות המרובים של "עולם התוהו" (-עניינם של סדום ועמורה) בכלים המרובים של "עולם התיקון" (-עניינם של אדמה וצבויים), כחלק מכללות השלימות של העולם בגאולה.

***

יש עוד מה להרחיב בייעוד מיוחד וייחודי זה, אך כבר בנאמר עד כאן מספיק בכדי להבין כי עלינו להשקיע מעט יותר בלימוד ענייני הגאולה והמשיח, ובפרט בספרי הנביאים - ש"כולם מלאים בדבר זה". לימוד מהנה ומוצלח!

מקורות:

מלכים ב' פרק יז, פסוק א ואילך. רש"י, רד"ק ומצודות על הפרק. בראשית פרק יט, פסוקים כד-כה. מדרש רבה פרשת בא טו, כא. פירוש מהרז"ו שם. ישעיהו פרק נח, פסוק יב. רד"ק ומצודות על הפסוק. שני לוחות הברית, חלק תושב"כ פ' לך-לך דף רעט, א. ישעיהו פרק כז, פסוק יג. פרק יא, פסוק יא. ליקוטי שיחות חלק ל"ה, שיחת וירא ב'.