אלו ההוכחות לקיומו של המשיח ובוא הגאולה

אחד משלושה-עשר עיקרי האמונה של היהדות הוא האמונה בביאת המשיח. ועד שהרמב"ם מציין כי כל מי שאינו מאמין בגאולה - כופר בתורה.

מפורש בתורה

הרמב"ם מציין על הגאולה "כל הספרים מלאים בדבר זה". במקומות רבים בתורה, בנביאים ובכתובים בנוסף למדרשי חז"ל ומפרשי המקרא, נכתב על הגאולה והמשיח בצורות כאלו ואחרות. כשבספרי הנביאים הגאולה כתובה ביותר פירוש ואנו לא נזקקים לחז"ל ולפרשני המקרא על מנת להבין את משמעות הפסוקים הגאולתית. אך מתוך כל אלו ישנם שלוש פעמים, בהם מבטיחה לנו התורה באופן ברור ומפורש את ביאת המשיח.

הרמב"ם - כפוסק ההלכתי היחידי שפוסק בהלכות הגאולה ומלך המשיח, מונה את שלושת המקומות האלו ומביא אותם כראיה ברורה מן התורה על כך שחובה עלינו להאמין בביאת המשיח.

ההוכחה הראשונה היא בחומש דברים, בפרשת נצבים, שם אומרת התורה: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה . . וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹוקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ". כאן כתובה הבטחה מפורשת בתורה על קיבוץ הגלויות בזמן הגאולה, אז יקבץ הקב"ה את עם ישראל חזרה מן הגלות לארץ ישראל.

נבואה כפולה

ההוכחה השניה על הגאולה - קצת מפתיעה. היא לא נאמרה מפי הקב"ה בעצמו, ואפילו לא על ידי משה רבינו, שמענו אותה דווקא מפיו של: בלעם הרשע.

בלק מלך מואב כעס מאוד על עם ישראל המתקרבים לגבולו, וחש את סכנת הכלייה מאיימת מעל ראשו ועמו, הוא ביקש מבלעם לבוא ולקלל את עם ישראל. שלוש פעמים הוא בא לקלל את עם ישראל - אך בכל הפעמים לא נתן בפיו הבורא לקלל, וחרף זאת הוא דווקא בירך את עם ישראל.

לאחר שבלעם בירך את עם ישראל בברכות נפלאות, נשמעה מפי בלק הזועם הקריאה "בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ" והוא גירשו מעל פניו, אך ברגע האחרון בטרם החזיר פניו אל הכיוון ממנו הוא בא, היה לו משהו אחרון לומר. 

הוא פתח בדברי נבואה נוספים: "לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים", בלעם מתחיל לנבא מה יהיה עם בני ישראל באחרית הימים.

הרמב"ם מסביר באריכות את נבואתו של בלעם. בלעם מספר לבלק עתודות, כי בני ישראל עומדים לנצח את עמו ולהכרית את הגויים, וזאת על ידי מלך שימלוך על עם ישראל ויוביל אותם לנצחונות ולשלטון עולמי.

מה שמעניין שהרבה פסוקים בנבואה זו נכתבו בצורה כפולה. הנה דוגמאות: כשבלעם אומר כי הוא רואה בעתיד הרחוק את גדולת עם ישראל, הוא אומר: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" (אשורנו זה מילה נרדפת לאראנו), וכשהוא מספר על המלך שיעמוד להם הוא אומר: "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל".

גם כשהוא מתאר מה יעשה המלך לאומות העולם, שוב אנו מוצאים כפילות: "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" ('קרקר' פירושו השמדה). "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל".

מה פשר כפילות הפסוקים? מסביר הרמב"ם שבלעם התכוון לשני מלכים שיקומו לעם היהודי ויילחמו באויביהם. המלך הראשון הוא דוד המלך, שעסק הרבה במלחמות עם אויבי ישראל, והמלך השני - הוא מלך המשיח, שמושיע את היהודים מכל הצרות ומכל האויבים. 

אם נרצה לסכם עד כה, הרי שהפסוק הראשון הוא הבטחה כללית על בוא הגאולה, ואילו הפסוק השני הוא הבטחה והוכחה על המשיח, האישיות שתוביל את מהלך הגאולה.

היכן עוד שלושה?

ההוכחה השלישית מופיעה בפרשת שופטים, כאשר נכנסו בני ישראל לארץ ישראל, מורה להם התורה להקים שש ערי מקלט עבור אלו שרצחו בשגגה, ועליהם להימלט אל מקום מקלט מאת קרובי הנרצח. שלוש ערים הוכנו בארץ ישראל, ושלוש ערים בעבר הירדן.

מיד לאחר הציווי על הקמת ערי המקלט בארץ ישראל מוסיפה התורה ואומרת: "וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹוקֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ . . וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה". כלומר כאשר ירחיב הקב"ה את גבולות הארץ ויתן לנו את ארצותיהם של גויים נוספים, עלינו להוסיף שלוש ערי מקלט נוספות בארצות החדשות אותם נקבל. 

מאז הציווי הזה, בני ישראל נכנסו לארץ והכינו את שש הערים המדוברות והשתמשו בהם, אולם עדיין לא קיבלנו את הארצות הנוספות כדי שנוכל לקיים את המצווה להקים את שלושת הערים האחרונות בתשיעיית המקלט.

והרי לנו הוכחה נוספת לכך שעם ישראל עתיד לשוב לארץ ישראל, ולא עוד אלא שאנחנו עתידים לקבל שטחים נוספים מלבד ארץ ישראל המקורית - וכל זה יתקיים בגאולה השלמה, בקרוב ממש.

גאולה ומשיח

לאחר שראינו את שלושת ההוכחות שמביא הרמב"ם מהתורה על ביאת המשיח, צצה השאלה מדוע אנו זקוקים לשלושה הוכחות? האם לא היה מספיק עבור הרמב"ם להביא רק הוכחה אחת? הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר, שבכל אחת מההוכחות ישנה מעלה שאין בהוכחות האחרות, ולכן התורה חוזרת על כך שלוש פעמים. הרמב"ם מביא זאת כך שההסבר על הבטחת התורה יכלול את כל המרכיבים הנצרכים על ידי שלושת ההוכחות המשלימות בעצם את הפאזל האחת לשניה.

המעלה בהוכחה הראשונה, מהפסוק "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ" - ברורה. זהו המקום היחיד שבו הבטחת הגאולה נאמרה במפורש. שתי ההוכחות הבאות נאמרו ברמז ובדרך משל, בלעם דיבר על מלך שישמיד את מואב, אך לא אמר בפירוש מי יהיה מלך זה, ומתי יבוא. אנו מבינים זאת רק מכך שכפל את הפסוקים.

בהוכחה זו מנבואת בלעם, יש מעלה חשובה: בלעם אינו מסתפק בהבטחה כללית על כך שהגאולה תבוא, אלא הוא מוסיף ומדגיש שיבוא מלך המשיח ויגאל אותנו.

כפי הידוע, מלך המשיח - אדם גשמי בשר ודם שיוביל את תהליך הגאולה העולמי, הוא חלק עיקרי ובלתי נפרד מהגאולה, ולא יכולה להיות גאולה בלי מלך המשיח. לכן לא מספיק להביא את ההוכחה הראשונה, ומוכרחים גם את ההוכחה השניה, כדי שנדע שהתורה מבטיחה מלבד הגאולה - גם את מלך המשיח.

אז עדיין נשאר לנו להבין - מהי המעלה והחידוש בהוכחה השלישית ממצוות ערי מקלט על שתי ההוכחות הקודמות? הבנו כבר שהגאולה תבוא, ראינו גם שיבוא המלך המשיח, ומה מוסיפה אם כן ההוכחה השלישית?

הגאולה חייבת להתקיים בגשמיות

כדי להבין זאת עלינו להקדים להסביר מהו עניינם של מצווה התורה, ומהי מעלתם על שאר חלקי התורה.

הקדוש-ברוך-הוא מינה בעם ישראל נביאים, שיקבלו בנבואה את דברי ה' ויהיו אחראים על מסירתם והעברתם לעם. חלק גדול ועיקרי מדברים אלו הם דברי עתידות - הבטחות שונות על התרחשויות ומאורעות שהקב"ה מבטיח.

הכלל הוא שההבטחות שהנביא אומר מפי הקב"ה חייבות להתקיים - כי כך אמר הקב"ה, אך יש גם יוצאים מן הכלל: למשל אם הנביא מנבא על התרחשות שלילית - לא טובה, שעתידה לקרות לעם ישראל או לאיש מסוים, הדבר יכול להשתנות. זאת במקרים בהם העם או האדם יחזרו בתשובה כמו שצריך, ואזי הקב"ה יקבל את תשובתם ויבטל את הגזירה הרעה - והיא לא תתקיים.

לעומת זאת התורה - היא רצונו וחכמתו של הקב"ה. רצונו של ה' הוא נצחי וקבוע ואינו נתון לשינויים באף קונסטלציה. לכן 'לא מספיקה' נבואתו של בלעם על הגאולה, כי נבואה אינה כל כך נצחית וחפה משינויים ונסיבות בסדר גודל ענק כמו מצוות התורה. ולכן דווקא ההוכחה השלישית היא זו שמשלימה את סך חלקי הפאזל, ואו אז נראית התמונה השלמה, כי אנו מבינים שהגאולה היא דבר ודאי שיקרה ללא ספק!

ויש בכך גם פרט נוסף ועמוק יותר: אמנם כל חלקי התורה הם רצונו של הקב"ה, ולכן הם נצחיים ויתקיימו בוודאי, אך עדיין יש הבדל בין דברי תורה לבין מצווה בתורה.

מהו ההבדל? כאמור, כל התורה היא נצחית, אך נצחיותה יכולה להתקיים לאו דווקא בגשמיות הפיזית והמוחשית. למשל הסיפורים שהתורה מספרת - הם התרחשו לפני אלפי שנים ואנו לא רואים אותם עכשיו לנגד עינינו.

הסיבה לכך היא שסיפורים אלו נצחיים ומתקיימים תמיד ברוחניות, ואינם מתרחשים כפשוטם בכל רגע, אלא על ידי הלימוד וההוראה מהם שקיימים תמיד. אך מצוות התורה שונות בכך שלא די בזה שהם קיימות תמיד ברוחניות - אלא נצחיותם תמידית גם בגשמיות העולם. בכל רגע שעבר ושיעבור ממתן תורה ולנצח - ציוויי התורה קיימים מוחשית בעולם הזה הגשמי, ואנו חייבים לקיים אותם פיזית.

כשהתורה אומרת שהגאולה היא חלק ופרט במצוות ערי מקלט, זה אומר לנו שני דברים: א) לא שייך בזה שום שינוי וזה יתקיים בוודאות. ב) זה יתקיים מוחשית ופיזית בגשמיות העולם.

למה ערי מקלט?

נשאר לנו להבין עוד דבר קטן. כפי שהסברנו, התורה מצווה עלינו שכשתבוא הגאולה ונקבל את שלושת הארצות הנוספות שהובטחו לנו, עלינו להפריש ולהכין עוד שלושה ערי מקלט בחלק החדש שנקבל לארץ ישראל.

וכאן מזדעקת התמיהה: הרי ייעודם של ערי המקלט הוא למי שהרג אדם בשגגה, ושיוכל לברוח לעיר המקלט שם קרובי משפחת ההרוג לא יוכלו לרדוף אחריו ולהורגו כנקמה על מה שעשה לבן משפחתם.

בגאולה יש סיכוי שמישהו יהרוג מישהו אפילו בשוגג? ברור שלא! בגאולה כולם יעשו טוב גם ברמות העמוקות ביותר של תת המודע והרפלקסים האנושיים. וזאת מלבד עצם העובדה שלא תהיה קיימת כלל מציאות של מוות בעולם "בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים". אז למי מיועדות שלושה ערי המקלט החדשות?

מסביר זאת הרבי שליט"א מלך המשיח: לערי המקלט ישנה מטרה פנימית ועמוקה, מלבד ההצלה הטכנית והגיאוגרפית של הרוצח השוגג מגואל הדם. עצם הבריחה והגלות לעיר מקלט זרה ומנוכרת, נועדו לכפר על הרוצח ולנקות את נפשו מהחטא החמור של ההריגה.

ישנם אנשים שרצחו בשוגג בזמן הגלות. אנשים אלו לא ברחו לעיר מקלט, כיון שערי מקלט לא קיימות בגלות. ועל פי ההסבר הפנימי למהותם של ערי המקלט, אנשים אלו בעצם טרם זכו לכפרה מלאה על חטאם. וכאשר יבוא המלך המשיח - הם יוכלו ללכת לעיר המקלט ולכפר בכך על נשמתם - שתהיה שוב זכה ומאירה.