מחקר בינלאומי בהשתתפות בית הרפואה הישראלי רמב"ם בחיפה, בדק ומצא כי מעל עשרה אחוזים מצעירים שעברו ניתוח בהרדמה מלאה, בעצם לא ממש נרדמו לגמרי. והם הצליחו לזכור ולתאר התרחשויות מהניתוח, ואף זכרו משפטים שנאמרו בסביבתם במהלך הניתוח, וחלקם אף בזמן אמת הגיב למשפטים שנאמרו בלחיצת יד וכדומה.
המחקר נערך על מנותחים בהרדמה מלאה שכללה אינטובציה (צִנְרוּר) של קנה הנשימה, והשתתפו בו עשרה בתי רפואה מהארץ ומהעולם. גיל הנבדקים במחקר היה בין 18-40, היות ובגילאים אלו הנבדקים עדיין נחשבים צעירים. המחקר עתיד להתפרסם בכתב העת "British Journal of Anaesthesia".
חידושו של מחקר זה, הוא על גבי השערתם של מחקרים קודמים, בהם הוערך שהיקף תופעת ההכרה במהלך ניתוח הוא כ5% מהמנותחים. וכאן הנתונים מבהירים כי היקף התופעה רחב יותר, לפחות בקרב צעירים.
11% מהנבדקים במחקר הגיבו או זכרו דברים ממהלך ההרדמה ה'מלאה', ונשים הגיבו פי שניים מגברים - 13% לעומת 6%. מצב כזה נקרא 'הכרה מחוברת', שהוא מצב האמצע בין הכרה מלאה בה האדם ער לחלוטין ומודע לנעשה סביבו, להכרה מנותקת בה האדם נמצא בשינה עמוקה והוא אינו שם לב לגירויים סביבו.
בניתוח בו המטופל אמור להיות בהרדמה מלאה, מצב ביניים זה של 'הכרה מחוברת', עלול להשפיע לרעה באופן בלתי מודע על מדד שביעות הרצון מהניתוח, ואף ליצור הפרעת דחק פוסט טראומטית, ובאופן כללי ברור כי זהו אינו מצב רצוי בעת הניתוח.
מטרת המחקר הייתה אם כן בנוסף לזיהוי היקף התופעה, גם לזהות את הסיבות הסביבתיות הגורמות לה להתרחש, ומשתנים ונסיבות שונות שמפחיתים את הסיכוי לכך. לדעת כיצד להימנע מכך כמה שיותר, וכך הניתוח יוכל להביא לתוצאות הרצויות לשמחת כל הצדדים.
דימויים רבים ישנם בחז"ל על העם היהודי ועל תהליכיו השונים וארוכי השנים. התיאור שדומה כי מתאר במדויק את הגלות הארוכה, נמצא בספר שיר השירים שם אומר הפסוק "אני ישנה וליבי ער", ומבאר ספר הזוהר הקדוש כי מדובר כאן על תקופת הגלות.
גם דוד המלך בספר תהילים, לא מקמץ בדימויים ומתאר "היינו כחולמים", ובעל התניא מפרש כי בפסוק זה שוב הכוונה לתקופת הגלות.
מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח (במאמר חסידות מי"ט כסלו ה'תשי"ג) את פשר הדימויים, ומבאר ראשית את עיקרי ההבדלים בין אדם ער, לאדם ישן. הרי בעצם מדובר באותו אדם בדיוק, ובשני הסיטואציות הוא נראה דומה למדי, ואיברי גופו נראים שלמים וללא שום הבדל, מדוע אם כן הוא אינו זז?
מכך אנו מבינים כי בזמן השינה כוחות נפשו של האדם בהחלט נמצאים - אך בהעלם כלשהו. ואם נרד מעט לרזולוציות ההבדלים בין הכוחות השונים, נגלה כי הכוחות הלא פעילים בזמן השינה הם הכוחות הנעלים והרוחניים יותר שבאדם, בדוגמת כח הראייה. כידוע שאחת הדרכים העיקריות לזהות האם האדם ישן או לא (מלבד הנחירות כמובן..) היא האם עיניו עצומות. השבתתו של כח הראייה הוא אחד ממאפייני השינה המובהקים.
דווקא הכוחות היותר נחותים באדם - כדוגמת כח השמיעה, נשארים פועלים. הראייה לכך היא שאם תשמיעו רעש קולני כלשהו באוזניו של האדם הישן, הוא יתעורר מיידית כמובן (לא מומלץ), על אף שהרעש הושמע בזמן היותו ישן. מכך מובן כי גם בזמן השינה כוח השמיעה פועל כמעט כרגיל.
מדוע שמיעה נחשבת נחותה מראייה? מספיק לחשוב על המשפטים הידועים כדוגמת "אינה דומה ראייה לשמיעה", ו"תמונה אחת שווה אלף מילים מילים", כדי להבין את יחסי הכוחות בין החושים היריבים הנמצאים לא רחוק האחד מהשני ברומו של האדם.
לא נתעמק יותר על המידה במשל, הנמשל הוא כזכור הגלות הארוכה. בשנים בהם היה קיים בית המקדש בהר הבית, כל יהודי היה יכול לעלות ירושלימה, ופשוט לראות שם אלוקות בצורה מוחשית ופיזית.
בזמן הגלות הישנונית והמעייפת לעומת זאת, ההעלם וההסתר גוברים. וההשגחה הפרטית ובורא העולם המנהל את חיינו עד לפרט הכי קטן, לא תמיד ניכרים ומורגשים במבט ראשון. עיניים עצומות = סימן שינה מובהק, כבר אמרנו?
בגאולה לעומת זאת יתגלה הטוב והחיות האלוקית הנמצאים בשלל חלקי הבריאה, כמו שאומר הפסוק "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".
אם נחזור למחקר איתו פתחנו, יוצא כי גם במצב שינה - לאו דווקא שהשינה היא אכן מלאה לגמרי. הנשמה היהודית רואה את הבורא הנמצא בכל פרט גם בזמן הגלות, וכוספת ומשתוקקת להיחלץ ממאסר הגלות, ולמשוך את הגוף אל תוך הגאולה בה גם הוא יוכל להשתתף בראייה מופלאה אלוקית זו.
כשהרבי שליט"א מלך המשיח אמר לנו, כי מה שנותר על מנת למצוא את עצמנו בגאולה הוא רק לפתוח את העיניים. אנו מבינים כי מבין שלושת רמות ההכרה, מלאה מחוברת ומנותקת, אנו נמצאים ודאי כבר לפחות בשלב ההכרה המודעת. קלטנו שאנחנו בגלות עמוקה וישנונית, אנחנו מרגישים ומודעים בצורה חלקית לגאולה המתחילה לקרום עור וגידים סביבנו, ומה שנותר הוא רק להתעורר על עצמנו בצורה סופית, ופשוט להיכנס אל תוככי הגאולה.
אז איך עושים את זה? דבר ראשון מקבלים את מלכותו של הרבי מליובאוויטש שליט"א כמלך המשיח, ומכינים את עצמנו ואת הסביבה מבחינה רוחנית כמתאים וכיאה לקבלת פניו של אורח כה חשוב שעתיד להגיע ממש בכל רגע נתון.
מוסיפים עוד מצוות ומעשים טובים, ומשפיעים על הסביבה גם כן ליטול חלק במאמצי פקיחת העיניים הללו. פשוט להתעורר - ונמצא את עצמנו בעולם אחר.
תגובות