ציר מצרים - ירושלים: קיצו של קיר הטיפוס

את סיפור יציאת מצרים כולם מכירים. מה שפחות מוכר בידע הציבורי בנושא זה, הוא פרט שייראה שולי ממבט ראשון, אך חשיבותו מכרעת על ליבת התהליך וגם על עצם קיומנו והתנהלות מהלך חיינו. אז כיצד בעצם אירוע - אמנם מכונן, אך התרחש לפני למעלה מ3300 שנה מעברם השני של הנילוס והים האדום, עדיין ממשיך לתת את אותותיו בחיי העם היהודי ברחבי הגלובוס?

ישנם שני רובדים למאורע שחרור העבדים הגדול והעתיק בהיסטוריה. ברגע בו רגליהם של אבותינו חצו את מפתן הממלכה המצרית הם קנו את חירותם ואת עצם היותם־היותנו העם היהודי הנבחר מכל העמים. אבל התהליך שהחל אז הוא מורכב ועמוק יותר מהפרטים הטכניים המוגבלים בזמן ומקום, ובעצם ממשיך להכות שורשים עד לרגעים אלו ממש.

גיאוגרפית אמנם הם יצאו את ארץ מצרים, אבל נפשית ומורלית מצרים עדיין נשארה בקרבם־בקרבנו. בתורת החסידות מוסבר כי בתוכנו יש מצרים קטנה, וזאת כיצד? לכינוי זה זוכים החסמים והגבולות הפנימיים הקיימים בתוכנו, ויוצרים 'מיצרים' והצרות על פריצת הרוחניות והקדושה הנדרשת על מנת להגיע לגאולה אישית מושלמת.

יציאה של אלפי שנים

בהיסטוריית הגאולות של העם היהודי, הראשונה הייתה הגאולה ממצרים, לאחר 210 שנות שיעבוד, והשנייה הייתה הגאולה מבבל לאחר 70 שנות גלות. כל אלו היו גאולות שלאחריהם היתה גלות נוספת, ולעומתם הגאולה האחרונה שתתרחש ברגעים אלו ממש בהם אתם קוראים שורות אלו, נקראת 'הגאולה האמיתית והשלימה', עקב כך שהיא תהיה המהלך המכריע והסופי ולא תהיה אחריה גלות נוספת.

אם כן על מנת להבין את תפקידם של הגאולות הקודמות - שכן לא לחינם יצאו אבותינו ממצרים, וודאי לא כדי שצאצאיהם ימצאו את עצמם לאחר מכן בגלויות נוספות. נחזור למצרים הקטנה ששוכנת בקרבו של כל אחד מאיתנו. ראשית היציאה והשבירה של אותם הצרות והגבלות היתה ביציאה ממצרים, ומאז ועד הגאולה האמיתית והשלימה תפקידנו הוא להמשיך ולמגר אותם, עד ליציאת מצרים הסופית והמושלמת בגאולה.

ויותר לעומק, זהו לא רק תהליך של אלפי שנים, אלא גם תהליך פרטי יום יומי. אנו מצווים "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים", ומצוות הנחת תפילין היא גם מיועדת כמפורש בפסוק לזכירת יציאת מצרים. שוב לפי תורת החסידות מדובר כאן לא רק על זכירה בלבד של אירוע עתיק. אלא על יציאה מחודשת בכל יום ועל תהליך יומי פרטני, בו כל יהודי נדרש באופן אישי לזכור את יציאת מצרים - על ידי היציאה מהגבולות היומיים שלו, לפרוץ למעלה ולעלות במעלות התורה והקדושה.

הפסגה שמתחת לאפנו

ההבדל הקונקרטי בין מה שהתרחש ביציאת מצרים, לחידוש הגובר עליו שיתרחש בגאולה, הוא כזה:

ביציאת מצרים עם השחרור מעבדות פרעה וההפיכה לבני חורין חופשיים לנפשם, השתחרר גם עצם קיומנו כעם היהודי ועצם הווייתו של כל יהודי באופן אישי, מענייני החולין והארציות. מה שפעלה יציאת מצרים במישור הרוחני של עבודת היהודי מול קונו הוא, שמאז ועד עולם כאשר היהודי ניגש לעניינים של תורה מצוות וקדושה, אף חסמים ומניעות גשמיים וארציים לא באמת יוכלו להפריע לו.

בסיס רעיון יציאת מצרים המתמשכת, ועצם העובדה שלמעלה משלושת אלפי שנים אחרי יציאת מצרים עדיין הגאולה השלימה טרם הגיעה. מלמד כי על גבולות הרע שנפרצו ביציאת מצרים בדרך בדרך אל הטוב, נדרש לפרוץ עוד ועוד גבולות, דקים ומורכבים יותר.

ההבדל המהותי בין הטוב לרע, הוא שלטוב אין גבול. תמיד ניתן להוסיף ולהמשיך ולעלות מעלה מעלה, כשההישג של אתמול מהווה את נקודת הזינוק של המחר.

מכך יוצאת מסקנה מאוד מעניינת, והיא שהעליות והוספת הטוב והקדושה הנדרשת בזמן הגלות, מדברת בעצם על מדרגות יותר נעלות אפילו מהזמנים בהם בתי המקדש הראשון והשני היו קיימים, זמנים הנחשבים עד לעצם היום הזה כפסגה שאין כמוה בהיסטוריית העם היהודי.

הפורץ המיוחל

דברים אלו מקבלים משנה תוקף ומשמעות, וודאי כאשר אנחנו מתקרבים לגאולה יותר ויותר, ולמרות נחיתות הדורות והנראות החיצונית - כביכול דורנו הוא נחות עשרת מונים מדורות נעלים רבים המפארים את היסטוריית העם היהודי. 

עובדה זו של יציאת מצרים היומית הנדרשת לנקודת פתיחה נעלית מההישג של האתמול, מלמדת כי אנחנו בעצם 'רוכבים' על הישגיהם של הדורות הקודמים, ככה שאנחנו יכולים להרגיש בנוח להתעלות מעליהם. הצלחתנו - הצלחתם.

בגאולה האמיתית והשלימה, יגיע קיצו של קיר הטיפוס בן אלפי השנים, והגבולות הנעלים ביותר שקיימים בקדושה ובטוב עצמם, ייפרצו על ידי מלך המשיח עליו נאמר "עלה הפורץ לפניהם". אז נגיע אל פסגת כל הפסגות, ו'פריצת כל הגבולות והגדרים' לא יישמע ביטוי מפחיד למעשים בלתי קונבנציונליים, אלא יהווה מציאות של פסגת הטוב הקדושה והשפע הגבוהים ביותר.

מבוסס על מאמר הרבי שליט"א מלך המשיח "כימי צאתך מארץ מצרים" ה'תשל"ט