קץ כל הקיצים

בכל הדורות היו גדולי ישראל שהכריזו על שנים מסוימות כשנות קץ. אז האם זה אומר שמותר לחשב את הקיצים? ומה עם מאמר חז"ל "תיפח עצמן של מחשבי קיצים"? והיכן עומד הגבול הדק בין האיסור החמור לחשב קיצים, לבין הציפייה והתפילה לגאולה?

ראשית נזכיר כי אחת מהמצוות העיקריות ביהדות היא להתפלל למשיח ולצפות לבואו בכל רגע. לא זו בלבד שביום הדין בית דין של מעלה שואלים את האדם האם הוא ציפה לישועה, אלא גם הציפייה לגאולה היא סגולה להקלה בצרות הגלות, ולזירוז הגאולה.

חשיבותה הרבה של הציפייה לגאולה ביהדות, היא גם הסיבה למאמר חז"ל שהזכרנו בגנות מחשבי הקיצים. שם מדובר על אנשים שעושים חשבון לעצמם שהרי זמני הקיצים עברו, והיות ומשיח לא הגיע בזמני הקיצים הוא גם לא יבוא חלילה. ולכן נאמר עליהם הביטוי החריף הנ"ל, כי כוונתם היא להחליש את לב העם מהציפייה לגאולה.

גדולי ישראל במשך הדורות שהזכירו שנים כזמנים מסוגלים לקץ הגלות וביאת הגאולה. לא זו בלבד שלא היה במעשיהם בדל של איסור הלכתי, אלא הם ברוח הקודש ראו כי זמנים אלו הינם מסוגלים וזכאים לבוא הגאולה. ולכן עוררו את העם כדי שלא לפספס את ההזדמנות.

קיצים קדומים ועת רצון

הקץ הראשון והמפורסם המוזכר הוא בספר דניאל, וגדולי ישראל נחלקו בפירוש שנת הקץ המוזכרת שם. קבלו סקופ: כל הקיצים לפי כל הפירושים המוזכרים שם עברו כבר. זה מתווסף לדברים שנאמרו כבר בגמרא "כלו כל הקיצין". יוצא כי בזמננו הגיע זמנה של הגאולה לכל הדעות. וכל רגע נוסף שהיא מתעכבת הוא בלתי מובן.

אבל האמת שכבר שנים קודם כתיבת ספר דניאל, היה אחד שרצה לגלות את הקץ. יעקב אבינו בטרם פטירתו ביקש לזמן את צאצאיו אל מיטתו, ורצה לגלות בפניהם את זמן הקץ. אך הנה רגע לפני שהוציא את המילים מפיו, נסתלקה ממנו רוח הקודש ושוב לא היה יכול לגלות את אשר ביקש. מן השמים מנעו ממנו.

וכאן דרוש הסבר, אם גילוי הקץ הוא אכן לא רצוי, מדוע רצה יעקב אבינו לגלות אותו בכל זאת?

אלא מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח, כי יעקב ביקש לגלות לצאצאיו עניין מסויים מאוד. והוא שלמרות שזמן הקץ נקבע לעוד כך וכך שנים, בכל זאת על ידי הוספה בעבודת השם בתורה ובמצוות הם יכולים להקדים את זמן הגאולה.

הסבר זה ישמש לנו כאבן יסוד, על מנת להבין גם את שאר דברי גדולי ישראל שבישרו לנו על שנים מסוימות כשנות הקץ. ישנם זמנים מיוחדים שהם 'עת רצון' לבוא הגאולה. ועל ידי פרסום הזמן, לבבות עם ישראל יתעוררו להוסיף מצוות ומעשים טובים על מנת להחיש את הגאולה.

בנק המטרות של הקיצים

כעת ישאל השואל, אם כבר עברו אותם הזמנים שהוכרזו כמסוגלים לבוא הגאולה. מה יצא לנו מזה? 

אלא שאותם עיתות רצון לא רק היו הזדמנויות שפוספסו ועברו, ואכן ברבים מהם אכן החלו שלבים ואירועים מיוחדים ומשמעותיים לבואה של הגאולה. וממרחק השנים נוכל להביט על התמונה במלואה, ולראות איך כל חלקיקיו הקטנים של הפאזל, מוליכים אותנו לקראת הגאולה השלימה, שתבוא ברגע בו אתם קוראים שורות אלו.

לדוגמה רבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר, מחשב כי הקץ יתרחש בשנת ה'ת"ח לבריאת העולם (1647 למניינם). בשנה זו החלו פוגרומים איומים ביהודי אוקראינה ופולין (גזרות ת"ח ות"ט). ואלו היו מחבלי משיח.

קץ נוסף שמזכיר רבי שמעון בספר הזוהר הוא שנת הת"ר לבריאת העולם (1839 למניינם). בשנה זו ארעו ברוך השם אירועים מעט יותר משמחים כציונים בדרך אל הגאולה. אז 'נפתחו מעיינות החכמה' כהכנת העולם לגאולה. גם בקדושה בהתגלות והפצת תורת החסידות, וגם ההתפחות הגדולה בתעשייה וטכנולוגיה החלה באותם שנים.

קיצים נוספים שצויינו בידי גדולי ישראל דורות קודם. היו גם הם אירועים עולמיים כהכנה לגאולה. והיו בהם מלחמות עולמיות, כמו גם הולדתו של האריז"ל מחלוצי פרסום תורת הסוד, או אירועים משמעותיים בהתגלות והפצת תורת החסידות - תורת הגאולה, וכן הלאה.

קיצים - הסוף

כל זה היה כאמור בדורות הקודמים. בדרונו הרבי שליט"א מלך המשיח חזר והדגיש פעמים רבות מספור כי כבר 'כלו כל הקיצין', וכבר עשו תשובה, ודורנו הוא הדור בו תבוא הגאולה.

אם כן לא נותר לנו אלא להעיף מבט קל לאחור, ולהתבונן מעט בשלבים הארוכים והמפרכים שעשו הדורות הקודמים, הכל בשביל הגאולה שתבוא דווקא בדורנו. לא נותר לנו כי אם לעשות מאמץ נוסף אחרון, להוסיף עוד מצווה ועוד מעשה טוב. ולדאוג שהשכנים ובני המשפחה ידעו וישתתפו גם הם במאמץ.

אם רק נעשה זאת, ונתחיל להתכונן בפועל לקראת הגאולה, אז יקיץ הקץ (הסופי!) על הגלות. ו'אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה'. תיכף ומיד ממש יתגלה הרבי שליט"א מלך המשיח ויגאלנו גאולת עולמים.

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!