• ב"ה ימות המשיח!
  • כ' כסלו התשפ"ד (03.12.2023) פרשת וישלח

הילדה שחשבה אחרת

אי שם במצרים העתיקה חייתה ילדה אחת שהתעקשה לראות את המציאות באור שונה. מול רדיפות ופחד, עמדה ואמרה: האור הגדול כבר כאן. מול ניסיונות וקושי, היא ציפתה למהלך הבא שישנה את העתיד. ההיסטוריה חוזרת ובגדול, האם את מצטרפת?
הילדה שחשבה אחרת
ים סוף. צילום: עדית מיארה, ויקיפדיה
הישארו מעודכנים בסטטוסים של אתר הגאולה

המצב קשה. קשה מאוד. אווירה קודרנית של דיכאון, מרמור, תסכול וחוסר אונים. קול בכי קורע לב של אמהות צעירות נשמע מכל פינה, מתערב בבכיים של התינוקות שנולדו זה עתה לעולם מנוכר ואכזר. 

הגזירות הולכות ומתחדשות. תינוקות חפים מפשע נזרקים למים ונשחטים בשם החוק. המבוגרים מאבדים טעם בחיים. בסוף הם מקבלים החלטה להסתכן עבור דור ההמשך. מה הם יעשו? ולאן ילכו? לא ידוע. בין כה המצב נראה אבוד.

מדובר על תקופת גלות מצרים ההזויה בכל קנה מידה. ההיגיון אינו יכול לתפוס וספק אם הדמיון מסוגל  לתאר. לילדה הקטנה הזאת קוראים מרים. השם שלה אומר הכול על המצב. מרים מלשון מירור. ההורים קראו לה כך כיון שלא מצאו שם שיבטא טוב יותר את המצב העגום. היא נושאת בשמה את התחושה הכללית של הקושי והמרירות. 

אבל מרים הקטנה חושבת אחרת. מפעמת בתוכה רוח תקווה וגאולה. יש לה בשורה. באומץ רב ותושיה היא פונה לאביה, ומעבירה לו ברוב חשיבות את המסר הנבואי שלה: "אבא, הגאולה בפתח!". 

יתכן ודבריה של מרים נסכו באביה זיק של תקווה, יתכן והוא פקפק, ואולי רק ציפה לבאות בסקרנות. כך או כך, ההתפתחויות לא היו לטובת הנביאה הקטנה. יחידת החיפושים של הקומנדו המצרי מרחיבה את פעולתה והטבעת הולכת ומתהדקת. אין ברירה, חייבים להחביא את התינוק.

מארגנים בזריזות תיבה חסינה למים, אוטמים היטב שלא יהיו חלילה חדירות, וזורקים את התיבה למי היאור. אל הבלתי מודע.

שוב מרים נמצאת במרכז העניינים. היא והתקוות שלה. בנחישות האופיינית לה מרים מסתתרת בין הקנים ומחכה. אין לה חששות, גם לא התלבטות, כלום. היא רגועה ובטוחה, רק מחכה לראות איך זה יקרה בדיוק. 

האב המודאג רואה אחרת את התמונה. הוא מטפח על ראשה של מרים, וסונט בה "בתי, היכן נבואתך?!".

מרים האמיצה לא נכנעת. היא אינה מתכחשת למציאות המרה המונצחת בשמה. לא רק שאינה מתכחשת, היא חווה את המרמור יותר מכולם. אבל היא רואה הרבה קדימה, במקום לשקוע בעצבות ומצב רוח קודרני היא מתעמקת בסוד התהליך.

בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור ומאמצת את התינוק המסתתר בתיבה. נס. אבל מה הלאה? משה נלקח לארמון פרעה. מן הפח אל הפחת. גואל ישראל בגוב האריות. מי ערב שישאר חי, וגם אם כן, איזה חינוך יקבל שם. תגידי מרים, זאת הגאולה עליה דיברת? עזוב, לך תבין שיגעונות של נערה בשיא הטיפש-עשרה.

עם שלם יוצא ביד רמה, מבית עבדים אל החופש והדרור. המרדף המצרי מסתיים בטביעה המונית של הצוררים, ובכך תם ונשלם באופן סופי הסיוט המתמשך

השנים עוברות והגאולה לא באופק. מרים כבר מזמן לא ילדה. משה בורח מחרב פרעה וחוזר בגדול עם שליחות אלוקית. הוא מספר לעם שהשם שלח אותו. כן, אני הגואל המיוחל. מרים מקבלת אור ירוק והטירוף צובר תאוצה. "בנות תכינו תופים!", קוראת מרים לחברותיה בלהט סוחף. 

פרעה קולט הייטב את ההתארגנות המשיחית ומקשיח תנאים. מה שגורם למרים וחברותיה להעביר הילוך. "תבינו, זה קרוב מתמיד".

בסוף הכול התרחש בהתאם לתחזיות ולמעלה מכל הציפיות. עם שלם יוצא ביד רמה, מבית עבדים אל החופש והדרור. המרדף המצרי מסתיים בטביעה המונית של הצוררים, ובכך תם ונשלם באופן סופי הסיוט המתמשך. נחתמה לה התקופה ארוכת הסבל ועינויים. 

עכשיו הגיע הזמן לומר תודה. משה רבינו, האיש שמחובר לאלוקים באופן מושלם ובאחריותו להוביל את כל התהליך - פוצח בשירת תודה להשם הטוב. הגברים מצטרפים אליו והשירה נשמעת למרחקים. מתח מצטבר במשך למעלה ממאתיים שנה מתפרק ברגע אחד והאנרגיות הופכות לשמחה עצומה והודאה.

מה קורה בעזרת נשים? השמחה והריקודים ברמה אחרת לגמרי. התופים המוכנים מראש מורמים אל-על ונשות הגאולה פורצות בריקודים סוחפים. "שירו בנות, שירו" קוראת מרים בקול גדול והשמחה מרקיעה שחקים.

***

המקובל הגדול האריז"ל, גילה סודות רבים אודות גלגולי נשמות. אחד מהסודות הינם אודות נשות דורנו. נשמות אלו, כותב האריז"ל - הינם אותם נשמות של דור גאולת מצרים!

כל אישה בדורנו זה, היא אחת מאותם נשים שחוו את הסבל המצרי. כל אישה בדורנו זה, הכינה תוף עוד לפני היציאה ממצרים, מתוך אמונה גדולה וביטחון שהנה הנה זה קורה.

לנשות הגאולה של דורנו יש עמוק בנפש את היכולת ללכת בדרכה של מרים ולהכיל את השילוב המושלם של מרירות ושמחה. הן כבר הוכיחו את עצמן בעבר, והם עושות זאת עכשיו בשידור חוזר.

גם משה רבינו בעצמו נמצא כאן שוב. הפעם הוא בא להביא את הגאולה השלימה. הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח הוא המשה ובשורתו שהגאולה כבר כאן ועלינו לפתוח את העיניים ולראות את המציאות הזו המתרחשת בפועל מול העיניים שלנו.

 top

המציאות הנוכחית דורשת מאיתנו אחיזה בקצוות מנוגדים. מצד אחד קושי ותחושה מרה וכל יום שעדיין לא נמצאים בגאולה השלימה מקשה את החיים. מצד שני עלינו לחיות כבר את הגאולה שישנה. 

המרים שבתוך כל אישה צועקת בתוכה "כן! את יכולה!". אנו חיים במציאות של גאולה. עלינו לפתוח את היום בשמחה ולהמשיך את השמחה על כל היום וכל השבוע וכל השנה. להכין את התופים זה לא רק סיסמה. הבטחון שהנה זה קורה דוחף אותנו למוכנות שיא. החיבור למשה שבדורנו, המשיח, נותן את הכוחות לשלב הפכים ויחד עם המרמור על הגלות, לחוש את הגאולה.

הרגש העיקרי שמלווה אותנו כל רגע הוא רגש של שמחה מהגאולה שכבר נמצאת, ורגש המרמור הינו הרגש השולי. אל תסתכלו לצדדים, אל תקשיבו לקול האומר "איך אפשר לשמוח?!". אל תקשיבו לקול המצביע לעבר המציאות שנראית עגומה וקשה ומנסה להסיט אותנו מהנקודה האמיתית. 

קחו את התופים וצאו בריקודים עם הילדים והשכנות. הקשיבו לילדה הקטנה שבתוככם. הקשיבו לילדה שחושבת אחרת.

היכונו לירידת בית המקדש בברוקלין

אלו ההוכחות לקיומו של המשיח ובוא הגאולה

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...