• ב"ה ימות המשיח!
  • כ' אדר א' התשפ"ד (29.02.2024) פרשת כי תישא

הסוכה שאלוקים בונה לנו

בעידן של ערב הגאולה, אין דבר שלא מזכיר לנו את ביאת המשיח הקרובה. כל חג, אירוע או סיטואציה - מעלים עבורנו את ההקשר הגאולתי הטמון בו. מצוות הסוכה היא הזדמנות פשוטה יחסית עבור כך: בחג הסוכות אנו מתפללים שהקב"ה יושיב אותנו בסוכה הגדולה שיבנה עבורנו בגאולה השלימה. קצת על הסוכה והרבה על מה שיתרחש בתוכה
הסוכה שאלוקים בונה לנו
יין מששת ימי בראשית (צילום: Svetlana Gumerova)
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

חג הסוכות מגיע, כולנו עסוקים בחביבות במצווה היקרה והמיוחדת שקיבלנו פעם בשנה - כבר כמה ימים לפני חג הסוכות אנו עמלים במרץ על בניית הסוכה - הבית הזמני אליו נעבור למשך שבעה ימים כרצונו של הקדוש ברוך הוא.

אין זמן מתאים מזה להכיר קצת את הסוכה שבקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה, כולנו נשב בה. אחד מן האירועים המרכזיים והדרמטיים בפתיחתה של הגאולה, הוא בניית הסוכה המיוחדת לעם ישראל. סוכה הנבנית על ידי בורא העולם.

חכמי התלמוד מספרים לנו כי בבוא הגאולה יערוך הקב"ה סעודה גדולה עבור הצדיקים. בסעודה זו יוגשו שור-הבר, הלווייתן והיין המשומר. כאשר מעיינים במקורות התורה, ובפרט בספרי הקבלה והחסידות - מתברר כי בדברים אלו טמונה משמעות עמוקה הקשורה במהות הפנימית של הגאולה.

זוהי סעודה הנזכרת פעמים רבות בדברי חז"ל. בגמרא (בבא-בתרא עה, א) נאמר: "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לווייתן" (ובהמשך לכך נאמר: "עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לווייתן"). במדרש (ויקרא-רבה יג, ג) מתואר ה'קרב' שיתנהל לקראת אותה סעודה בין ה'בהמות' (שור-הבר) ללווייתן – "בהמות נותץ ללווייתן בקרניו וקורעו, ולווייתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו".

יין ישן נושן

הגמרא במקור נוסף (פסחים קיט, ב) אומרת, שבתום הסעודה, כשיגיעו הצדיקים לברכת-המזון, תועבר הכוס מצדיק לצדיק, וכל אחד ואחד מהם יטען שאין הוא ראוי לברך, עד שיגיעו לדוד המלך והוא יברך. מדוע יחששו האבות, משה רבנו וכו' לברך? פחדם נובע מכך שהיין שבכוס הוא "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" (ברכות לד, ב), והם מוצאים בעצמם פגם שמונע מהם לברך על היין הנעלה הזה.

רק כשיציע הקב"ה לדוד המלך לברך, יענה הוא: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר (תהילים קטז, יג) 'כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא׳.

במקום אחר בגמרא (יומא עו, א) אומרים חז"ל: "כסא דדוד לעלמא דאתי, מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק" (=כוסו של דוד לעולם הבא, מחזיקה מאתיים עשרים ואחד לוגין); ואת הראיה לכך מביאה הגמרא מהפסוק (תהילים כג, ה) "כוסי רויה" - "רויה" בגימטרייה מאתיים עשרים ואחד.

אגב, חשבון קל מעלה כי מדובר בכמות ענקית לכוס מיוחדת מאוד. כיום לפי המידות המקובלות בעולם, ניתן לחשב כל 'לוג' שווה ערך ל-344 מ"ל, חשבון פשוט שיכפיל מאתיים עשרים ואחד לוג לכמות המאימה לחישובי הליטרים, יוצא יותר מ־75 ליטר (!)

קצת יותר ממשל

מוכרח להבהיר שאי-אפשר לפרש עניינים אלה רק כמשל לסודות נעלים. בספרים המבארים את עניינה הרוחני של סעודה זו מודגש שאכן זו תהיה סעודה גשמית, עם בשר לווייתן, שור-הבר ויין המשומר. כך כותב המהרש"א (חידושי אגדות לב"ב עד, ב): "דע, כי יש לנו להאמין בכל הדברים האלו בפשטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם... אין הדברים יוצאין ממשמען".

אך עדיין, ברור עם זאת שאין מדובר בַלווייתן ובשור-הבר המוּכרים לנו. מדברי הגמרא (בבא-בתרא עד, ב) עולה שמלווייתן זה נבראו שני פרטים בלבד, זכר ונקבה, ואף הם לא נשארו חיים, אלא הקב"ה "סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחהּ לצדיקים לעתיד-לבוא". כך גם שור-הבר – "סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרהּ לצדיקים לעתיד-לבוא". גם על היין המשומר נאמר הפסוק – "עין לא ראתה" (ברכות שם). מדובר אפוא בדברים שאיננו מכירים את מהותם, והם יתגלו בבוא שעתם.

משמעות נוספת

ניתן להבין בקלות יותר את הענין כפי שהוא מבואר בתורת החסידות - שסעודת הלווייתן, שור-הבר ויין המשומר, מבטאת את עבודתו של עם-ישראל בתקופת הגלות. הלווייתן, שחי בים, מסמל את העולמות הרוחניים, הנסתרים, השרויים בתוך הגילוי האלוקי האין-סופי. שור-הבר, שחי על-פני היבשה, מסמל את העולם הזה התחתון, הגלוי לעינינו. השניים מייצגים אפוא את שתי הבחינות המרכזיות בעבודת-ה' – הפעולות הרוחניות הנעשות בעולמות העליונים על-ידי עבודת האדם, והקדושה והזיכוך שהאדם יוצר בתוך המציאות הגשמית בעולם הזה.

שני התחומים הללו בעבודת ה' בונים את הגאולה. כשתסתיים עבודה זו – כאשר יושלמו הפעולות הרוחניות וכשיושלם הזיכוך של העולם הגשמי – תבוא הגאולה. לכן הביטוי לכך יהיה בסעודת שור-הבר והלווייתן, שבתוכם יתלבשו כל האורות הרוחניים הנפלאים שנוצרו על-ידי שני סוגי העבודה הללו. אכילת שור-הבר והלווייתן על-ידי הצדיקים, תהיה שיאה ושלמותה של העבודה שעשו.

אחרי כל זאת יינתן גילוי חדש שכמותו "עין לא ראתה" – זה היין המשומר. יין זה רומז לסודות הכמוסים ביותר, שמעולם לא נתגלו, והם יינתנו רק לאחר השלמת כל העבודה, בזמן הגאולה.

בין גדולי המפרשים והפוסקים ניטש דיון ער האם סוכה זו, במובנה הפשוט, יכולה להוות סוכה כשרה גם בחג הסוכות. קיימת דעה כי אפשר להבין שעורו של הלוייתן כשר לסכך סוכה של חג הסוכות. דעה נוספת גורסת כי סוכה זו איננה כשרה למצוות סוכה.

הדעה שנתקבלה יותר היא שעור הלוייתן ישמש רק להגנה מהשמש באופן טכני, ובנוסף אליו יעמוד גם סכך טבעי וכשר שיאפשר אכילה בסוכה בחג הסוכות.

כל הדעות יתקבלו על-ידינו בשמחה, בחג הקרוב, בו תקוותנו חזקה מאי-פעם שנזכה לשבת בסוכה זו.

אלו ההוכחות לקיומו של המשיח ובוא הגאולה

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...