הירח מחפש את עצמו

כאשר מתבוננים במהלכי הירח רואים תופעה מעניינת. בתחילת כל חודש לא רואים אותו בכלל, הוא מסתתר ונעלם לגמרי. אחר כך הירח מופיע ומבצבץ כמו בננה קטנה. מאז ואילך הוא הולך וגדל מיום ליום. השיא שלו מגיע ביום ה-15 בחודש, הירח נראה אז שלם במלוא הודו והדרו.

ומה קורה בחציו השני של החודש? הירח 'משנה כיוון'. אורו מתחיל להיחלש והוא בתנועת נסיגה. בדיוק כפי שבתחילת החודש הוא הלך והתקדם, כך בחצי השני הוא צועד לאחור עד שבסוף החודש לא נשאר ממנו מאומה. הירח שוב נעלם.

למחרת יתחיל התהליך מחדש. הירח שוב יופיע ויתגלה וישלים את עצמו בהדרגה עד חציו של החודש. משם יצעד שוב לעבר היעלמותו.

התנהגות זו של הירח חוזרת על עצמה במשך אלפי שנים. נראה כאילו הירח נקלע לספירלה אינסופית. הצופה מהצד מתרשם שהירח 'מתעקש' להשיג משהו, כביכול חותר להשלים איזשהו חסרון אך ללא הצלחה. 

ואכן, במקורות מובא שבתחילת הבריאה היה הירח במצב אחר לגמרי. גודלו היה בדומה לשמש וגם האור הבוקע ממנו היה עצמאי לחלוטין. בהמשך באה הלבנה לפני הבורא בתלונה "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד", כלומר, אי-אפשר שגם אני וגם השמש נהיה שווים בגודלנו. בתגובה לכך אמר לה הקדוש ברוך הוא "לכי ומעטי את עצמך" - תהיי קטנה יותר וגם האור שלך לא יהיה מעצמך אלא רק מה שתקבלי מהשמש.

מבחינה אסטרונומית, תופעה זו של גדילת האור ומיעוטו מתרחשת על ידי התקרבות והתרחקות הירח מהשמש. כאשר הירח קרוב אל השמש אורו מתמעט, וכאשר הוא מתרחק אורו גדל.

נתונים אלו מגלים לנו שהירח אכן שואף לחזור לשלימותו. במסלולו החודשי הוא מנסה לחזור אל שלימותו המקורית. אך כיוון שעדיין לא הגיעה הגאולה השלימה, הירח לא מצליח. הוא שואף לשלימות ואורו גדל, וכאשר מגיע לאמצע החודש, נראה כאילו השלים את עצמו. אך למעשה, זה עדיין לא אור שלו. עדיין השמש משפיעה והוא המקבל. בלית ברירה הירח חוזר למקומו על מנת להתחיל את המסלול מחדש.

התבוננות מעמיקה יותר מגלה, כי מיעוט האור בחציו השני של החודש אינו רק בשביל להתחיל את המסלול מחדש, אלא גם במטרה להגיע למעמדה של השמש עצמה. כי האור מורה על כך שהוא מקבל מהשמש, ומיעוט האור מורה על כך שהוא הולך ונעשה מאיר בעצמו.

משל לכך מתלמיד היושב בכיתה ומקשיב למורה, הרי כל זמן שהוא בכיתה בוודאי שישתוק בשביל לקבל מהמורה. אך כאשר הוא יוצא מהכיתה הוא מתחיל לדבר ולחזור על הדברים. שתיקתו של התלמיד אינה רק בשביל לקבל עוד מהמורה אלא גם בשביל להפוך להיות מורה בעצמו.

כך הירח, כאשר הוא מתקרב אל השמש ו"מרבה בשתיקה" - אין זה רק בשביל לקבל שוב, אלא גם ובעיקר להפוך להיות כמוה.

תורת החסידות מגלה שהירח משקף את מצב נפש היהודי. כל מה שאנחנו מכירים - רצונות, שכל, רגשות, מחשבות, דיבורים, מעשים, ועוד - הכול בגדר "אור" הנפש. למעלה מזה יש את הנפש עצמה שאינה בגילוי.

הנפש עצמה היא הדבר הנעלה ביותר, שם שוכן הבורא עצמו ממש, נקודה זאת נקראת "עצם הנשמה" וגם "ניצוץ משיח". המשיח הפרטי שבכל יהודי ויהודיה, הרי הוא אחד ממש עם המשיח הכללי - הרבי שליט"א מליובאוויטש.

כעת נחזור לירח ונערוך את ההקבלה. בתחילת החודש, כאשר הוא 'מתחבא', זהו המצב הנפשי הנקרא "ניצוץ משיח". כמו הירח שלא רואים אותו, כך המשיח שבכל אחד מסתתר בפנים עמוק. ימי החודש הראשונים בהם הירח הולך ומתגלה זו למעשה התגלות המשיח הפנימי כלפי חוץ, בכל כוחות הנפש המוכרים לנו.

אמצע החודש בו הירח מלא, מסמל את השלימות. המשיח התגלה בשלימות בכל הכוחות כולם וכעת הוא מאיר בשלימות.

אבל רגע, התהליך לא הסתיים! הירח חוזר למקומו ואורו הולך ויורד. מהי המשמעות הנפשית? גם כאן אנחנו כמו הירח: נכון שהמשיח הפנימי מאיר בכל חלקי הנפש, אבל עדיין לא הגענו לשלימות (כמו הירח שמגלה שהוא עדיין תלותי בשמש, והאור אינו שלו באמת). אור השם מאיר בכל חלקי הנפש, אבל הם עצמם עדיין בעלי מציאות נפרדת. הם 'השתכנעו' אך טרם התהפכו במהותם. המטרה היא שהירח יהפוך לשמש. שהנפש כולה תאיר ותזרח כמו המשיח הפנימי. שכל מחשבה דיבור ומעשה יהיו להשם לבדו, ולא רק ברגע התפרצות המשיח המסתתר!

ובכן, מה עושה הירח? הוא ממעיט מהאור בכוונה (להתחיל סיבוב חדש, ובעיקר בשביל) להתאחד עם המקור, להיות שמש! כאשר יהודי מגלה שכוחותיו הגלויים עדיין אינם מאוחדים בתכלית עם המשיח שבתוכו - הוא מכוון את כוחותיו באופן שיכירו את מהותם האמיתית!

השלימות היא שנגיע להתאחדות שלימה עם המשיח הפנימי. התאחדות זאת תביא אותנו להתאחדות מושלמת עם המשיח הכללי, וממילא עם השם. כאשר כל אחד יעשה את עבודתו, נזכה כולנו יחד לגאולה האמיתית "והיה אור הלבנה כאור החמה". הירח יפסיק 'לחפש את עצמו', "והיה השם למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד"!

משאת הנפש של יהודי הייתה תמיד להתחבר להשם ולעשות את רצונו. אבל ב"דור הגאולה" הדגש הינו על התאחדות. בגאולה השלימה נקיים כולנו את רצון השם ובאופן ממילא נחוש את הכיף האלוקי. היום כבר אפשר לחיות ככה. הירח עוד מחפש את עצמו, אנחנו כבר יכולים למצוא.