תחייה עכשיו

היום הכל קורה בקלות ובמהירות. גם דברים שבעבר הלא רחוק נראו כמדע בדיוני מובהק, קמים והופכים למציאות ונהיים חלק בלתי נפרד משגרת החיים. גם הייעוד הנכסף של שיבת המתים לחיים, או במושג התורני "תחיית המתים" - הולכת להתממש בכל רגע, וחשוב שנדע מה בדיוק הולך להיות.

בתחילה נזכה לבניין בית המקדש, אחר כך יתקבצו כל היהודים לארץ ישראל ולאחר מכן תתרחש תחיית המתים. גם אלו שנפטרו בחו"ל יקומו לתחיה בישראל.

נשמה שירדה לעולם יותר מפעם אחת והייתה בגופים שונים, תתחלק בין שניהם בהתאם למה שכל גוף תיקן. לדוגמה, הגוף שהידר במיוחד בשמירת שבת יקבל את חלק הנשמה השייך לשבת, והגוף ששמר בעיקר על כשרות המאכלים יקבל את חלק הנשמה השייך לכשרות. אין חיסרון בכך שהנפש 'מתחלקת', כי היא מושלמת, וגם חלק ממנה כולל את כולה.

האנשים יקומו באותו אופן בו נפטרו ואחר כך יבואו לשלמות. לדוגמה, העיוורים יקומו עיוורים, החרשים יקומו חרשים, ואחר כך השם ירפא אותם ממחלותיהם והגבלותיהם השונות. 

במקורות נכתב גם שהמתים יקומו עם הלבוש שלהם. נאמרו על כך דעות שונות. יש אומרים שהכוונה שיקומו עם בגדים רגילים שאיתם הלכו בחייהם. ויש אומרים (לא להיבהל) שהכוונה לתכריכים איתם נקברו. לפי דעה זו, כאשר נרוץ בשמחה לבית הקברות על מנת לפגוש את צדיקי הדורות וקרובי המשפחה - עלינו להצטייד בביגוד עבורם.

בנוגע לסדר הקימה נאמרו דברים מעניינים. אלו שמתו בארץ ישראל יקומו לפני אלו שמתו בחו"ל. יש דעה שאבות האומה, אברהם, יצחק ויעקב יקומו ראשונים על מנת שיוכלו ליהנות מכל החגיגה ולראות במו עיניהם את הליך התחייה של בניהם. באופן כללי צדיקים יקומו ראשונים, וגדולי תורה יקדמו לעוסקים במצוות. המצוינים בענווה יהיו ראשונים.

מבחינה טכנית, בניית הגוף מחדש תיעשה על ידי העצם הפלאית הנקראת "לוז". בדבר מיקומה כמה דעות. יש סוברים שהיא ממוקמת בשדרה, אחרים סוברים שהיא העצם התחתונה ביותר בעמוד השדרה, ויש דעות שהיא מאחורי הראש, היכן שמניחים את הקשר של התפילין.

בטבעה, עצם הלוז קשה מאוד ולכן יש לה כוח לשרוד את ריקבון הגוף. אולם בתחייה הקדוש ברוך הוא ירכך אותה על ידי "טל תחיה", והעצם תהיה כמו שאור ששמים בעיסה, ומזה ייבנה הגוף כולו מחדש.

בחיים שלאחר התחייה, מציאות הבורא תמלא את חיינו באופן מוחלט. הגוף יחיה מעצמו ללא צורך באכילה ושתיה, גם ההתעסקות במשא ומתן תהיה מיותרת לגמרי, וכמובן שלא יהיו אז יותר קנאה שנאה ותחרות. רק נשב ונלמד את תורת השם הקדושה, ללא דאגות וללא טרדות, ונהנה מהחיים הכי טובים שיש, כאשר אנו מרגישים את אור השם השורה בעולם, ונחיה לנצח!

אחת הסוגיות המסקרנות בקשר לתחיית המתים היא "מי יקום?". התשובה בקצרה היא: כולם יקומו! מה שנאמר שיש כאלו שלא יזכו לתחיה, ההסבר בזה הוא שגופם כלה ואבד, אולם הנשמה היהודית שלהם נשארת לנצח והיא תקום בגוף אחר. הסבר נוסף מתרץ את דברי המאמר "אין להם חלק" שפירושו אין להם חלק משלהם, אמנם הם יקבלו זכויות בחסד - ויקומו.

כיוון שנושא זה מעסיק אנשים רבים, נרחיב עליו מעט: גם רשעים גמורים ומפורסמים שלא ראויים לזכות הנפלא של התחייה, לא נתפלא אם נראה אותם פתאום מסתובבים בינינו עם חיוך על הפנים. כיון שמספיק "תשובה בסתר", ומי יודע, ייתכן שהם עשו תשובה מבלי שמישהו ידע על כך.

אלו שלא עשו תשובה עד הרגע האחרון, גם להם יש סיכוי. כי התנהגותו הטובה של הבן, יש בה כדי להעלות את האב ולזכותו בזכויות רבות, עד כדי שיהיה ראוי לתחיה. יש גם מצבים בהם אנשים אחרים שאינם קרובי משפחה מזכים את הנפטר ומסייעים לו על ידי זה לקום בתחיה, למרות שיצא מן העולם ללא תשובה.

דרגה נמוכה עוד יותר הם אלו שבנוסף לכך שאין להם זכויות מעצמם והתנהגו כל חייהם ברשעות - אף אחד לא התפלל עליהם, ולא נתנו צדקה עבורם. אבל גם הם יקומו עם כל אחיהם היהודים. הסיבה לזה היא כי נפרעו מהם לאחר המיתה, וכמסופר על רשעים גדולים שנענשו בייסורים קשים אחר המיתה וייסורים אלו היו להם לכפרה על מעשיהם.

מבואר בספרים הקדושים שכל יהודי הוא חלק מהשם, וכמו שהשם נצחי, כך מוכרח להיות שיהודי הוא נצחי. יהודי הוא מעשה ידיו של השם שהם חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים, ואי אפשר שיתבטלו. עובדה זו מכריחה אותנו לומר שאיך שלא יהיה, בסוף כולם מגיעים לתיקון, וממילא - זכאים לתחייה. 

לסיכום: התחייה תתחיל מעצם הלוז. היא תתרחש אחרי בנין בית המקדש. גם מתי חו"ל יקומו בארץ אולם הנפטרים בארץ יקומו לפניהם, והצדיקים ראשונים. נשמה שהייתה בעולם מספר פעמים תתחלק לשניהם. אלו שנפטרו כחולים יקומו כך ויתרפאו. יקומו עם תכריכים או עם בגדיהם. כולם יקומו בלי יוצא מהכלל. החיים שאחרי התחייה יהיו לנצח!

מלך המשיח יקבל כל יהודי ב"שלום עליכם" לבבי, בשמחה ובחיוך גדול. ובוודאי כולנו נצא בריקוד גדול שלא היה כמוהו בעולם, ואת השמחה שתהיה אז אי אפשר לתאר. האבות הקדושים ויחד איתם כל צדיקי הדורות, וכל היהודים מכלל הדורות, כולם יחד כאיש אחד בלב אחד, מגלים את נקודת היהדות הפנימית שבהם, רואים את השם וצועקים "הנה אלוקינו זה! זה השם קיווינו לו!". ומיד פורצים בריקוד גדול בשירת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

ומלך המשיח, הרבי שליט"א מליובאוויטש מניף בידו הקדושה לכל עובר ומעודד את השירה והריקודים עד בלי די... בכוחנו הדבר. מיד ממש!