• ב"ה ימות המשיח!
  • ז' תמוז התשפ"ד (13.07.2024) פרשת חוקת

המקור ההלכתי להכרזת הקודש "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"

מאמר הגות מיוחד מאת הרב אורי ליפש, על הרקע והיסודות התורניים לחשיבות הכרזת הקודש "יחי אדוננו". סקירה החל מדברי הגמרא בנושא, דרך המפרשים הרבים ועד לדברי ספרי החסידות העוסקים בכך. הדברים בנוסף ל"מעשה רב" - עידוד השירה וההכרזה לעין כל
המקור ההלכתי להכרזת הקודש "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"
הרבי שליט״א מלך המשיח מעודד את שירת ה'יחי' - תחילת תשנ"ד
הישארו מעודכנים בסטטוסים של אתר הגאולה

הרב אורי ליפש

ברצוני לבוא בשורות אלה, בעניין שלצערנו הרב הננו עסוקים בו משך ריבוי זמן, ואף מי שלא יסבור כמוני, הרי "תורה היא ללמוד אני צריך".

והוא בעניין אמירת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד (ולא אתבסס רק על שיחות ומעשה רב כו', שהרי היו כו"כ שניסו לומר בזה דברים בכל מיני אופנים. ואכ"מ).

לפני שאפתח בעניין, אקדים בזה ג' הקדמות:

א. עיון בדברי הרמב"ם – אין אדם יודע איך יהיו הדברים

האמנם גם כשיארע הדבר בפועל גם אז לא ידעו?

דברי הרמב"ם בסיום ס' היד החזקה (פי"ב ה"ב) "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הן אצל הנביאים...".

והשאלה הפשוטה היא: האם כשיגיע הזמן, ידעו או לא?

הנה בודאי כשיגיע זמן בו יקויים "והיה ה' למלך על כל הארץ גו'", ונכון יהיה הר בית ה'... ונהרו אליו כל הגויים גו'", ומוכח שבודאי יהיה זמן שבו כל ישראל ואפי' אומות העולם יכירו (עד לבע"ח ש"לא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה הארץ דעה").

אמנם נראה מכו"כ מקומות שיהיה משך זמן, אירועים הקשורים באופן ישיר עם הגאולה האמיתית והשלימה, ואעפ"כ יהיו אנשים גדולים וטובים שלא ידעו לקשר אותם לגאולה.

ואביא בזה כמה מקורות בודדים.

1. דברי הרמב"ם עצמן בהלכה שלאחרי זה: "בימי המלך המשיח כשתתיישב מלכותו ויתקבצו אליו כל ישראל".

היינו שיש זמן בימות המשיח שהוא עדיין לפני שתתיישב מלכותו, ולפני שיתקבצו אליו כל ישראל.

2. הדבר מפורש במפרשי דניאל (בסופו) על הפסוקים "ואני שמעתי ולא אבין ואומרה אדוני מה אחרית אלה.. ויאמר לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ.. ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו" (שלכאורה מכאן הוא מקורו של הרמב"ם (שכתב "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" הנה גם דניאל, שהמלאך עצמו אמר לו

מה יהיה – שואל שהוא לא הבין את הדברים. והמלאך אינו מפרש, רק אומר לו בפירוש דע לך ש"סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ").

ומה יקרה בבוא "עת קץ", האם אז יבינו את מה שנאמר מקודם או לא? הנה רש"י פירש והמשכילים יבינו אותה בבא עת קץ", ועד"ז פי' האבן עזרא "כי בעת הקץ יבינו המשכילים רמיזות המלאך", היינו שלדעות אלו הרי (לפחות בהתחלה) רק המשכילים יבינו (וכן משמע בפירוש בלשון הנביא).

ברם המצו"ד פי' "אבל בבא הקץ יתחכמו הכל להבין"! היינו שלדעתו כולם יבינו.

ובהכרח לומר א' מהב', או שיהיה זמן כדעת רש"י ויהיה זמן כדעת המצו"ד (וכנ"ל שמוכרח להיות זמן בו כולם ידעו). או שהכוונה בפי' המצו"ד ש"יתחכמו הכל להבין" היינו כל מי שיחפש לדעת בהתאם למקורות (ולא כולם ממש) (שאם לא תאמר כן יקשה על המצו"ד מהמפורש בכתוב שאומר "והמשכילים יבינו"). ואולי שני האפשרויות אמת.

ג. בפסיקתא רבתי דרב כהנא פרשה ל"ה שמחלק את מצב עם ישראל באופן כללי לג' קבוצות, והם:

א) "אבילים שחמדו את הישועה ערב ובוקר וצהרים מאמין במשנה ראשונה. . כל רואיהם יכירום אלו אבלי ציון" "אבלי ציון שהשפילו את רוחם ושמעו את חרפתם ושתקו ולא החזיקו טובה לעצמם. . אבלים זכוהו שהודו בו".

ב) "צדיקי הדור שמסלקים תפילתם ומניחים אותם על ידי הארץ ואומרים לפניו רבונו של עולם לא יפה עשינו כל השנים כצאן תעינו..."

ג) "צרה גדולה מישראל שמבזין אותן ומלעיגין עליהן "ושחקו עליו פושעי ישראל. . שמא משיח נגוע..."

והיינו, שמחלק לג' סוגים "אב לי ציון" המבקשים את הגאולה – והם אלה שזכוהו והודו בו. צדיקי הדור – שמקיימים מצוות וכו' (ובפסיקתא משמע יותר שענינם הוא לימוד התורה), ודרגה שלישית פושעי ישראל – ששחקו עליו.

4. ועד"ז בפרקי היכלות פל"ו "ואלה שאינם מאמינים בו קוראים למאמינים בו בשם משומדים ועוד דברים שאין האוזן יכולה לשמוע...",

המורם מכל הנ"ל שבודאי בביאת משיח יש כמה שלבים, ובודאי יהיו יהודים שיכירו בזה בתחילה, או עכ"פ בשלבים מוקדמים, ויהיו כאלה (צדיקים) שיכירו בזה רק בשלבים מאוחרים יותר. ויהיו כאלו שנמצאים במצב של "שחקו עליו", רח"ל, וקוראים למאמינים בו בשמות גנאי חמורים ביותר.

ב. היחס למי שאומר סתומים וחתומים הדברים (בזמן שאפשר לדעת)

ישעיה הנביא (פכ"ט פסוקים יא, יב) אומר בנבואה שנאמרה ונצרכה לדורות "ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל היודע ספר לאמור קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר".

ופי' במצו"ד "ותהיה לכם חזות הכל. לכם היו כל נביאות של דברי ה', כמו דברי הספר החתום, אשר אם יתנהו אל היודע לקרות, ויאמרו לו קרא נא זה, וישיבו הוא לאמור לא יכול לקרות – כי חתום הוא, והנה מוצא עילה ותואנה לפי שאין רצונו לקרות, כי אם יהיה רצונו לקרות היה משיב פתח החותם ואקראנה. וכן החכמים שבכם אומרים הלא יש בדבר ה' דברים חתומים, ולזה לא יתנו לב עליהם, ואם היו חפצים בהם היו אומרים להנביא פרש לנו הדבר החתום". עכ"ל.

(ומה סתום יותר מהקץ? שגם אותו פירש לנו הנביא, ובפרט כשהרבי מלך המשיח שליט"א השמיע בפירוש "ענווים הגיע זמן גאולתכם").

ובהמשך מצו"ד: "וניתן הספר. וכאשר ניתן הספר אל אשר לא ידע לקרות ספר, ישוב לומר לא ידעתי לקרות אף אם היה פתוח – וכן הכסילים שבכם אומרים אין אנו מבינים, אף הדברים המפורשים לנו ואמרו לחכמים".

ועד"ז פי' ברד"ק. [ורש"י פי' באופן אחר].

ומ"מ מתלונן הנביא על החכמים שבמקום לפתוח עניינים הסתומים ולבדוק האם הדבר מתאים לדברי הנביאים וחז"ל, אומרים החכמים שהדברים סתומים, והמון העם טוען "לא ידעתי ספר" לכו לחכמים. [והוא מלבד הנז' לעיל בדברי הפסיקתא כיצד ירגישו אותם צדיקים אח"כ, שברוב צער יהיו במצב של "מסלקים תפילתם, ומנחים אותם על ידי הארץ, ואומרים לפניו רבונו של עולם לא יפה עשינו כל השנים, כצאן תעינו..."].

ג. למי הדברים אמורים

דברים אלו נכתבים למי שרוצה כמוני (או יותר ממני) לראות משיח כאן למטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.

ושאלתו היא רק האם נכונה היא דרך זו או לא [ולא לליצני הדור שמוזכרים בפסיקתא (הובא לעיל) בשם "פושעי ישראל ששחקו עליו" כו'].

לאחר כל הנ"ל אפתח בדברי.

***

א. יחס למדרשים סותרים

הרי אין ספק שעל כל עניין ומדרש שאביא, יהיה מי שיוכל להביא גם מדרשים חלוקים והפכיים וכו' ובכל זאת על יסוד המבואר ב"היום יום" (ו' שבט) שכל המחברים עד הט"ז והש"ך, והם בכלל, עשו החיבורים שלהם ברוה"ק. א"כ הרי בוודאי גם על מדרשים אלו ישנו החיוב דלימוד כל התורה כולה עד ליגעת ומצאת כו', ליישב סתירתם. או שנאמר שתלוי בזכו לא זכו. או שחלק היה וחלק יהיה בעתיד, או שמר אמר חדא ומר אמר חדר ולא פליגי אבל ודאי שאינה מחלוקת במציאות, שהרי אצל כולם היה "רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני".

והן אמת שא"א לדעת (בבירור בצורה מדויקת מה יהיה הסדר לעתיד – בדברים שטרם אירעו - ) וכמו שפסק הרמב"ם "וכל אלו הדברים וכיוצא בזה אין האדם יודע איך יהיו עד שיהיו", אבל על העבר דברים שכבר ארעו, הרי וודאי שצריך ללמוד בהתאם לכללים שהתורה נדרשת בהן.

ב. מקור אמירת דוד מלך ישראל חיי וקיים

בסנהדרין דף לח עמוד א' מובא ששני בני ר' חייא, יהודה וחזקיה, אכלו אצל רבי ולא אמרו דבר, רצה רבי שהם יאמרו דברי תורה וציוה "אגברו חמרא אדרדקי" (- שישקו אותם יין). כיוון ששתו, אמרו שיש שתי משפחות בעם ישראל שהן אלו שמעכבות את הגאולה. ובלשונם: "אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל ואלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל שנאמר "והיה (מושיען של ישראל למקדש, רש"י) למקדש, ולאבן נגף ולצור מכשול (סלה מכשלה יהיה לשני בתי ישראל, רש"י) לשני בתי ישראל", אמר להם רבי (שהיה משיח שבדור) קוצין אתם מטילין לי בעיני (שאתם אומרים שבגללי מתעכבת הגאולה), אמר לו ר' חייא: אל ירע בעינך.. יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד".

ובחדא"ג והלכות על אתר "...ומבואר בסוד עיבור החודש וע"פ מ"ש בפ"ב דר"ה רבי חייא חזיא לסיהרא דהוה קאים בצפרה דכ"ט שקל קלא פתק בה ואמר כו' זיל אכסי, א"ל רבי לר' חיי אזיל לעין טב וקדשיה ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים והכוונה בסוד העיבור שדומה לו מלכות בית דוד כמ"ש במדרשות, שכמו שהלבנה אחר שנתמלא.. תתחיל לחסר.. עד שתתחסר לגמרי ואחר כך מחדשת באורה, כן אחר שתכלה מלכות בית דוד לגמרי.. שוב יתחדש מלכותו, ולזה כיוון שכיסוי הלבנה הוא סימן לרבי שהיה נשיא .. לא רצה לומר כן זיל איכסי [כלומר , רבי לא רצה לדבר על מצב של "איכסי", המעתיק] ... ועל כן אמר לרבי חייא דלקדשיה אז ע"פ אותו הכיסוי ... ולזה אמר ליה שלח לי סימנה דוד מלך ישראל וכו' ר"ל דאף שהכיסוי הוא סימן רע לנשיאות .. הנה מצד אחר הוא סימנא טבה דדוד מלך ישראל חי וקיים שאחר שיכלה הנשיאות יתחדש מלכותו ויצמח קרן דוד וע"כ אמר זיל לעין טב [ואולי רמז בזה, שיצטרכו לעיין ולהסתכל היטב, המעתיק] וקדשיה ... דאחר שיכלה ממשלתו לגמרי, אז יתחדש מלכותו .. והיה רבי מיצר ע"ז". עכ"ל.

ג. הנפק"מ מהנ"ל

המורם מהנ"ל הוא כמה חידושי הלכות:

1. שעיקר אמירת "דוד מלך ישראל חי וקיים" –בכל הדורות קאי דווקא על הזמן בו יהיה הכיסוי!

ז.א שאינו מדבר בדוד המלך עצמו, אלא דווקא במלך המשיח, עליו אומר הפייט "איש צמח שמו – הוא דוד בעצמו" [וכן מפורש במאמרי אדה"ז נביאים, ד"ה למרבה המשרה שאומר (בתחילת ד"ה הנ"ל) "משמע שכסא דוד ומלכותו הוא עד עולם, וגם אנו אומרים בקידוש לבנה דמ"י חי וקיים, והלא מבואר בכתובים ובמארז"ל שדוד לא חי כ"א שבעים שנה והן שבעין שנין דשאילין מא"ק שהוא אדם הראשון.. אך העניין הוא דמה שאומרים דוד מ"י חי וקיים קאי על משיח בן דוד].

2. "אחר שתכלה מלכות בית דוד לגמרי... שוב יתחדש מלכותו". (וא"כ הרי א'. תתחדש מלכותו שלו. ב' שדווקא זהו הזמן!).

3. "הוא סימן לרבי" (!)

4. "לקדשיה אז ע"פ אותו הכיסוי".

5. (אמת נכון הדבר ש"היה רבי מיצר על זה").

ד. מעט מענייני קידוש לבנה (המקור לענין זה בשו"ע)

בדרכי משה לטור או"ח סי' תכ"ו מביא בשם הבחיי "שנוהגין לומר אחר קידוש לבנה דוד מלך ישראל חי וקיים משום שמלכות בית דוד – נמשל לירח ועוד יש לו טעם ע"פ הקבלה .. ודע כי כל עניינים שצריכין להיות בשמחה בקידוש החודש ועניין הריקודים יש לו סוד גדול בדבר הקבלה .. שכולם הם עניינים שמחת נישואין שהאשה חוזרת ומתקדשת לבעלה כמ"ש לעיל סימן תי"ז .. והוא סוד קידוש החודש והמשכיל יבין".

וכן הביא בשו"ע סי' תכ"ו סעיף ג' בהגה"ה (ומזכיר שהוא מהבחיי ודעת עצמו. ודבר פלא שלמרות שהוא דעת הרמ"א ולא נזכר בטו"ר ובב"י ובמחבר ושאר נושאי כלי הטו"ר מ"מ הוא מנהג פשוט גם בין אחינו בנ"י הספרדים שאומרים בקידוש לבנה ג"פ "דוד מלך ישראל חי וקיים"). ובביאור הלכה מציין עיין בפר"ח שכתב שיש לזה סמך מפר' ב' דר"ה דא"ל ר' לר"ח זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים וע"ש בפרש"י (שהביא שמלכות ב"ד נמשלה לירח מהפסוק כירח יכון עולם).

והמעיין בשיחות המוגהות מש"פ נח תשנ"ב וש"פ תולדות תשנ"ב יוכח בודאי שכ"ק אדמו"ר שליט"א למד פשט בהרמ"א כדברי המהרש"א הנ"ל (אף שכדברי החדא"ג הנ"ל "לא רצה הוא לומר כן...") אלא שהאריך ביותר במשל אודות כיסוי לבנה וקיצר בהנמשל ד"מלכות בית דוד" שנמשל ללבנה . ומ"מ הדגיש [ביחס למשל הלבנה] ש"נראה כמו שאינו במציאות" והרי תורה אמרה שתפקיד הלבנה הוא "להאיר על הארץ" וא"כ כשאינה מאירה הרי נראה כמו שאינו במציאות, ואח"כ דיבר שכן הוא במלכות ב"ד שנמשלו ללבנה, אלא שקיצר בהנמשל. (הובא לקמן בפנים).

וכן כתב המהר"ץ חיות (ר"ה דף כה עמוד א') שזה שאומרים בקידוש לבנה דוד מלך ישראל חי וקיים הוא על פי הגמרא הנ"ל שמלכות בית דוד נמשלה ללבנה ומטעם מעשה הנ"ל דרבי ור' חייא שאמר על זמן כיסוי הלבנה שיקדש החודש וישלח הסימן דדוד מלך ישראל חי וקיים.

וע"פ כל הנ"ל שחידוש מלכות ב"ד וחידוש הירח הוא אותו העניין ממש, הרי נוכל מקידוש לבנה ללמוד כמה עניינים בנוגע לחידוש מלכות בית דוד:

1. שהם עתידים להתחדש כמותה, זאת אומרת שכמו שאצל הירח לא יתחיל החודש הבא לפני שיעלם הירח הנראה מהחודש הקודם, כן אצל משיח צדקנו לא תהיה הגאולה כל זמן שלא יהיה הכיסוי דמלכות בית דוד (כנ"ל מדובר בדברי בני ר' חייא והמהרש"א ועד"ז משמעות דברי הדרכי משה בסי' תכ"ו ומפרש שמדבר על הגאולה, וראה גם רש"י קרוב לסוף ס' דניאל).

2. ההכרזה ג"פ דוד מלך ישראל חי וקיים.

3. "ודע כי כל עניינים שצריכין להיות בשמחה .. ועניין הריקודים יש לו סוד גדול..".

4. יש נוסחאות שמוזכר גם הפסוקים הבאים (וכן הוא נוסח גם רבינו הזקן בסידורו): קול דודי הנה זה בא .. הנה זה עומד אחר כתלנו .. [והרי פשוט שאם עומד אחר כתלנו הרי גם אם משגיח בין החלונות ומציץ מהחרכים עדיין אי אפשר לראותו..]

5. ולהעיר גם מהפסוק הנמצא בסדר קידוש לבנה (בסידור אדמו"ר הזקן): "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם. אמן". שפסוק זה הוא מהושע ג, ה, ופי' המצו"ד "וגם בקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בהם"(וראה גם פירוש רש"י ורד"ק גודל האחריות שבזה), וכן פי' בתרגום עה"פ מי ינתך כאח לי (שה"ש ח, א') שמשיח יתגלה לבני ישראל והם יבקשו ממנו שיבוא עימהם לירושלים.

ה. שיחת ב' ניסן ה'תשמ"ח ("ואמרתם יחי המלך")

בב' ניסן ה'תשמ"ח דיבר הרבי נשיא דורנו מלך משיח שליט"א שיחה שיש לה שייכות ישירה למבואר עד כה (והשיחה יצאה לאור מוגהת ע"י הרבי עצמו), ואלה דבריו (סעיפים ד' ה' ו' וי"ב):

מציאותו של המלך תלויה בעם.. פועלים הם המלכת המלך.

"וכמודגש גם בהכתרת המלך שהעם מכריזים "יחי המלך"(כפי שמצינו גם במלכות בית דוד) שבזה מודגש גם שפעולת העם היא בחיי המלך, חיים של מלך.

"עפ"ז מובן גם בנדו"ד .. אנשי הדור פועלים הוספה בעניין החיים אצל נשיא הדור. כאמור לעיל בענין הכרזת "יחי המלך".

"ובאותיות פשוטות:

"לאחרי שישנה השלימות ד"חיים" שנה לנשיאות של נשיא הדור צריך להיות הוספה עיקרית בעניין החיים (גם) עפ"י פעולת העם שמכריזים "יחי המלך" שתוכנה של הכרזה זו – שכבר הגיע הזמן דהקיצו ורננו דוד מלכא משיחא!

"וזהו גם מה שמרעישים בעקבתא דמשיחא על דבר הצורך להכריז "עד מתי" שעי"ז מקרבים ומזרזים את הגאולה – די"ל שנוסף על הצפייה הבקשה והדרישה על הגאולה.. יש בהכרזה זו גם התוכן דעניין ההכתרה – "יחי המלך" שעי"ז פועלים ביאת דוד מלכא משיחא.

"ויש להוסיף שאצל מלך המשיח שייכותו לכאו"א מישראל – לכן בכוחו ויכולתו דכאו"א מישראל לפעול העניין ד"יחי המלך"

".. והמעשה הוא העיקר: יש לסיים ולהשלים מעשינו ועבודתנו – כולל גם הבקשה והדרישה "עד מתי?", וההכרזה "יחי המלך" דוד מלכא משיחא בזריזות הכי גדולה.

".. שעי"ז פועלים כביכול ה"אחישנה" הזריזות אצל הקב"ה".

ו. על איזה זמן מדובר? (כשנמצאים בצער הכי גדול)

שם בשיחה בסעיף ח' מדגיש שמדבר בזמן של הנשיא דנתנאל בן צוער, "צוער הוא גם מלשון צער, אשר הצער הכי גדול הוא צער הגלות".

היינו שמדבר במצב בו קשורים לצער הכי גדול (וכדומה שהוא די פשוט שאצל כל תלמיד הקשור לרבו אין צער יותר גדול מאשר המצב שלאחרי כ"ז אדר ה'תשנ"ב ועוד יותר מאז ג' תמוז [וכפי שנמצא בהלכה שתלמיד שגלה מגלים רבו עמו – "לפי שחיי בעלי החכמה ומבקשיה" אינם חיים בלעדיה ונגזר עליו עונש גלות ולא עונש מיתה. ואכ"מ] והאם פלא הוא שמנסה כל מה שביכולתו כדי לזכות לשנות את המצב?)

ז. הדמיון למולד הלבנה (וכמה דיוקים ושאלות בסיבת הדמיון למולד ממש)

בשיחת ש"פ תולדות ה'תשנ"ב (מוגה) יש בזה עוד כמה פרטים שלכאורה יש מה ללמוד מהם בנוגע להלכה בשייכות להנ"ל , אלא שמפני גודל האריכות עד עתה לא אאריך בזה, והרוצה לעיין יוכל לעיין בהשאלות ומהם יראה ענייני פלא בהנוגע להמדובר לעיל.

(בסעיף ב' ואילך) "עניינו הכללי של ראש חודש מודגש בשמו – "ראש חודש": חודש מלשון חידוש על שם החידוש דמולד הלבנה, שלאחרי שהולכת ומתמעטת עד שמתעלמת ומתכסה לגמרי נעשית ההולדה שלה באופן של התחדשות. ובלשון הכתוב "ונפקדת כי יפקד מושבך" שעל ידי החסרון ד"יפקד מושבך", בדוגמת העלם וכיסוי הלבנה, נעשה הזכרון ד"ונפקדת", בדוגמת מולד הלבנה מחדש.

".. ועניינו בעבודתם של ישראל שדומין ללבנה ומונין ללבנה (ראה סוכה כט, א. בראשית רבה פרשה ו, ג. אור התורה בראשית ד, סוף עמוד ב' ואילך. ועוד) ועתידים להתחדש כמותה (נוסח קידוש לבנה [סנהדרין מב, א]) – החידוש שנעשה בעולם ע"י עבודתם של ישראל, ועד להחידוש שנעשה בישראל עצמם , שע"י עבודתם בעולם מתעלים לדרגא נעלית יותר מכמו לפני ירידתם למטה – כפי שיתגלה בפועל בגאולה האמתית והשלמה" ("דוד מלך ישראל חי וקיים" [נוסח קידוש לבנה, ראש השנה כה, א] שדוד ומלכתו נמשלו ללבנה [פירוש רש"י ראה השנה שם. רמ"א אורח חיים סימן תכ"ו סעיף ב].

וממשיך באות ד': "ויש להוסיף בביאור השייכות דגאולתם של ישראל לחידוש (מולד) הלבנה ("שהם עתידים להתחדש כמותה") דלכאורה אינו מובן:

"מצינו במדרשי חז"ל ששלימותם של בני ישראל בזמן (דוד ו) שלמה היא, על דרך ובדוגמת מילוי ושלימות הלבנה – "הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר וכל שהיא הולכת מאירה עד ט"ו ימים ודיסקוס שלה מתמלא ... כך ישראל ט"ו דור מן אברהם ועד שלמה אברהם התחיל להאיר... כיוון שבא שלמה נתמלאה דיסקוס של לבנה שנאמר "וישב שלמה על כס ה' למלך" [שמות רבה פרשה טו, כו] "קיימא סיהרא באשלמותא".

"וכיוון שבגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו "מבית דוד ומזרע שלמה" יהיה מעמדם ומצבם של בני ישראל בתכלית השלימות (עוד יותר מהשלימות שהייתה בזמן דוד ושלמה) – שייך ומתאים יותר הדמיון למילוי ושלימות הלבנה, ולא למולד הלבנה (בראש חודש) שזה עתה נתחדש אור ומציאות הלבנה [דכיון שתכלית בריאתה "להאיר על הארץ" (בראשית א, טו – יז) הרי כשאינה מאירה על הארץ (ברגע שלפני המולד), הרי זה כמו שאינה במציאות (שם הע' 49)] באופן של נקודה בלבד (לאחרי ההעלם והכיסוי לגמרי – ברגע שלפני המולד) שלא בערך למילוי ושלימות הלבנה באמצע החודש .. ועכו"כ שלא בערך למילוי ושלימות אור הלבנה לעתיד לבוא כשיהיה "אור הלבנה כאור החמה ... כמו שהיתה קודם מיעוטה"?!

"וע"כ צריך לומר, שבהדמיון של הגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא למולד וחידוש הלבנה, מודגשת מעלה יתרה שיש במולד וחידוש גם לגבי מילוי ושלימות, ובגאולה העתידה לבוא ע"י דוד מלכא משיחא "שהם עתידים להתחדש כמותה", כדלקמן.

ח. השייכות כפי שהיא עדיין למעלה מגילויים

ובביאור הדבר מאריך בסעיפים ה – ח שכאשר תינוק פונה לקב"ה הרי כוונתו היא לעצמותו ומהותו של הקב"ה כפי שהוא למעלה מדרגות ותוארים. מהותו ועצמותו יתברך ממש. עד שגם גדולי ישראל הדגישו "אני מתפלל לדעת זה התינוק", ואינו יודע מהי מציאותו, כי אם שישנה מציאות. ולאמיתו של דבר, אי אפשר לומר עליו "מציאות", "ענין", או "דבר", כיוון שגם בתיבות אלו יש תוכן וגד מסויים , ורק מפני שמוכרחים להשתמש בביטוי מסויים (כיוון שרוצים לדבר אודותם) משתמשים בלשון "מצוי".

כתוצאה מכך, גם הקשר שבין התינוק להקב"ה הוא מצד עצם הנשמה, ולא רק מהבנה והשגה (או מהכוחות הנעלים).

וכך צריך להיות אצל כל יהודי שתיכף ומיד כשניעור משנתו אומר "מודה אני" שהוא מתקשר עם הקב"ה למעלה מההבנה וההשגה, ורק אחר כך מתחיל גם ההתבוננות, אריכות התפילה, עד ל"הנהג בהם מנהג דרך ארץ" לעשות לו יתברך דירה זו בתחתונים.

[וממשיך בסעיף ט' ואילך] "ע"פ האמור לעיל יש לבאר גם תוכן החידוש שבגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא – "שהם עתידים להתחדש כמותה, בדוגמת החידוש דמולד הלבנה דווקא, ולא בדוגמת מילוי ושלימות הלבנה:

"העילוי דמולד הלבנה לגבי מילוי ושלימות הלבנה – שמילוי ושלימות הלבנה הוא בנוגע להאור (בחינת הגילויים), מה שאין כן המעלה דמולד הלבנה היא (לא בנוגע לאור, כיוון שזה עתה מתחילה להאיר, אלא) בנוגע למציאותה (עצם שלמעלה מגילוים), שלאחרי ההעלם בתכלית ברגע שלפני המולד, מתחדשת ומתגלה מציאותה של הלבנה: אלא שמציאות זו (העצם שלמעלה מגילויים) נמשכת ובא בפועל ובגילוי בהתגלות אור הלבנה מיום ליום עד למלוי ושלימות הלבנה.

"..ודוגמתו בישראל התגלות עצם המציאות דישראל .. עצם הנשמה שהיא חד עם עצמותו ומהותו יתברך, ודבר זה חודר בכל כוחות הנפש".

ומאריך שכאשר מדובר על הכנה לגאולה האמיתית והשלימה הרי כל אחד צריך לעורר את עצם נפשו [על דרך הלשון "מיד כשניעור משנתו יאמר מודה אני"] ולדאוג שזה יחדור בכל פרט של קיום המצוות ועשיית טובה ליהודי וכו'.

ומסיים את השיחה: "ויהי רצון והוא העיקר – ש .. תבוא בפועל ובגילוי הגאולה האמיתית והשלימה, התחלת הגאולה ושלימותה, ע"י משיח צדקנו – "יעמוד מלך מבית דוד כו'" ..

"וכמרומז גם בסיום וחותם ההפטרה דשבוע שעבר [פרשת חיי שרה]:

"ההפטרה דשבוע שעבר מסתיימת בהכרזה "יחי אדוני המלך דוד לעולם – נצחיות מלכות דוד שנמשכה במלכות שלמה, ששלימותה ע"י המלך המשיח שהוא "מבית דוד ומזרע שלמה, שתוכנה של הכרזה זו הוא התגלות מציאותו דמלך המשיח.

"וע"י זה ולאחרי זה באה התגלותו לעין כל ע"י פעולותיו כו'.. עד ש"כל השומע יצחק לי", ולא עוד אלא שבפועל גם על העולם הבא . "עד אשר אבוא אל אדני שעירה", "בימי המשיח" שנאמר ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה – תיכף ומיד ממש".

ט. קיצור מכל הנ"ל

1. המעיין בגמ' סנהדרין (לח, א) ובראש השנה (כה, א) ובמהרש"א (לסנהדרין) וברש"י (ר"ה שם) וברמ"א או"ח סי תכ"ו, מוכח שמדמים מלכות בית דוד (כולל מלכות המשיח) ללבנה, עד לדוגמת הכיסוי והעלם שלפני המולד והתחדשות שאחרי זה.

2. מטעם זה הנהיגו לומר בזמן קידוש לבנה דוד מלך ישראל חי וקיים (ויש שהייתה הוראה - ע"י רבי לר' חייא – לומר כך בזמן קידוש החודש ע"י הבי"ד, ועכ"פ בתור סי' שנעשה קידוש החודש בזמן דכיסוי הלבנה).

3. הכיסוי עצמו אם כי יש בו עניין רע, יש בו מעלה שאחר שיכלה הנשיאות יתחדש מלכותו ויצמח קרן דוד (מהרש"א).

4. אמירת "יחי אדוני המלך דוד לעולם" פועלת התגלות מציאות המשיח בעולם, ורק אחרי זה מתחילים פעולותיו (שיחת פ' תולדות ה'תשנ"ב על יסוד הרמ"א וכו' וגודל הדמיון למולד כמוכח מגמ' ופוסקים). ובדומה לאמירת דוד מלך ישראל חי וקיים.

5. ישנה האפשרות לבחור בדרך של לעג וקלס מהנ"ל או להפסיק לאחוז בזה לבין להיות מאמינים משנה ראשונה .. (פסיקתא דרב כהנא וגם ברש"י דסוף דניאל משמע שיהיה מי שייתכן שחיכה, ואחר הכיסוי, הרי .. "אשרי המחכה").

6. אין מקום להטענה שאין ממש בדברים אלו (כנ"ל בארוכה סעיף א').

7. עיקר אמירת יחי המלך הוא בזמן של צער הכי גדול על אורך הגלות (כנ"ל סעיף ח').

8. אמירת יחי המלך מזרזת הקיצו ורננו שוכני עפר של הרבי הריי"ץ עד להקיצו ורננו דדוד מלכא משיחא (שיחת ב' ניסן תשמ"ח. וכמשמעות דברי רבי לר' חייא לקדשיה ע"פ אותו כיסוי ושלח ליה סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים כמובא במהרש"א).

י. מקונטרס "הלכתא למשיחא"

בקונטרס "הלכתא למשיחא" של הרה"ג וכו' יושב על מדין הרב יוסף הלוי שליט"א הלר, האריך דלשיטת הרמב"ם הנה מלך המשיח אינו צריך לא משיחה, ולא מינוי ע"י סנהדרין (שהרי משמעות דברי הרמב"ם שיתכן שהוא יעמיד סנהדרין בחזרה), ומצוות מינוי מלך אצלו מתקיימת ע"י קבלת המלכות ע"י הציבור (סימנים ז –ח, שם. וכן בפכ"ב – שם – שבא בתור סיכום).

ועפי"ז הרי יתכן שבאמירת "יחי המלך" מקיימים את המצוה (שהיא אחת מתרי"ג המצוות) דמינוי מלך.

יא. האם הודיעו גם באיזה דור?

בדברי הימים א' (ג, יא) כותב רש"י: "משלמה עד יואש ח' דורות, ולפי שראה דוד שהיה זרעו כלה בימי יואש ע"י עתליהו כדכתיב .. ותקם ותדבר. על לשון דבר – ע"י סם המוות, עמד דוד בתפילה ואמר זה המזמור למנצח על השמינית .. – על דור שמיני – הושיע ה' כי גמר חסיד וגו', ונמלט יואש ומן יואש עד יאשיהו ח' דורות, שראה דוד שיאשיהו ובניו כולם הולכין לאבדון, זה נהרג וזה נקרו עיניו, והתפלל עוד על השמינית, על דור שמיני, ה' אל באפך תוכיחני, ובשביל תפילתו נשתיירו בני יהויקים, ובכל ספר תהלים אין יותר על השמינית אלא אלו שניים, ומיכנה (ס"א ומיהויקים) עד ענני שבעה שהוא מלך המשיח דכתיב וארו ענני שמיא" ..

הרי שרש"י כותב בפירוש שמשיח צריך להיות שביעי [ואם כי אינו ברור כ"כ שביעי למה (היינו איך מתחילים לספור?) הנה זה יתכן לומר שהכוונה בפשטות שבעה צדיקים שמחברים את העולם עם הקב"ה או את הקב"ה עם העולם כדי לתקן עולם במלכות ש-ד-י].

וביחד עם זה כותב רש"י בדניאל (יב, יב) "שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה, וכן מצינו במדרש רות וכן יסד ר' אליעזר הקליר (בסילוק יוצר פרשת החודש) ויתכסה מהם .."

הרי שמגלה בפירוש במקום א' שצריך להיות שביעי, ובמקום א' אומר שמשיח יתגלה ויתכסה וישוב ויתגלה.

וכן בפיוט הנ"ל אליו מציין רש"י ג"כ אומר ויצמיח צמח נקוב שבעה ואותו יהו רועים שבעה [ז.א. שמלבד שהוא שביעי באים אתו גם שבעת הרועים], ויתכסה מהם.. וישוב ויגלה לעם קדושים, אשר עמו יהו מקדושים, ולא לעדרי צאן קדשים, עד..

יב. שאלה מדברי הרמב"ם (ואם נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו התורה)

הערה: הדברים המובאים לקמן, נכתבו אך ורק כדי לתרץ את דברי המקשנים מהרמב"ם דלקמן, שראיתי כמה הקשו ממנו, אבל בוודאי שהמציאות האמיתית היא [למרות המובא בכו"כ מקומות] כפי שאומרת התורה שדווקא על זמן זה נמצא החיוב לומר על המשיח "דוד מלך ישראל חי וקיים".

שמעתי, יש שואלים, הרמב"ם בפי"א ה"ד (השמטת הצנזור) בהלכות מלכים כתב "ואם נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והריהו ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים ...", ואז טוענים שאין מקום לכל הנ"ל.

אבל הרמב"ם עצמו בפירוש המשניות לסנהדרין פרק עשירי (ד"ה ועתה) כותב "והמשיח ימות .. וכבר ביאר הנביא את מיתתו" הרי שלדעתו לא רק שיהיה דבר זה אלא שהוא מבואר בנביא (וכבר נודע מחלוקת הרמב"ן והראב"ד בזה ואכ"מ). ואיך יכתוב בספרו כ"כ להיפך ממש?

ובהכרח לומר שגם לדעת הרמב"ם אין זה בהסתירה להנ"ל אלא אם נהרג בטלה ממנו החזקה (שהיתה עליו מקודם).

כלומר בהלכות אלו (דפי"א בהל' מלכים) רק בא לברר גדר "חזקת משיח" (היינו ע"פ מה נוכל לוודא שליהודי מסויים ישנו "חזקת משיח" ומתי נעשה ל"וודאי משיח") וע"כ מביא את הסימנים ע"פ תורה לחזקת משיח, ובאיזה אופן בטלה חזקתו.

אבל אינו נכנס להסוגיא דש"ס סנהדרין אם משיח יהיה מן הקמים או לא. ומה יהיה הסדר בזה, שעל זה כתב "אין אדם יודע איך יהיו הדברים עד שיהיו".

וי"ל זה גם מה שמדייק בלשונו כאן וכתב "ואם נהרג" ולא כתב ואם מת, שהוא לשון הרגיל ופשוט יותר (שהרי נהרג הוא מיתה דווקא באופן מסויים ואינו נמצא אצל רוב בני האדם , אבל מיתה הוא מצוי ביותר, שרק יחידים נכנסו חיים לג"ע). והטעם הוא פשוט, דמכיון שכתב קודם לזה שאצל משיח יהיה ילחם מלחמות ה' וינצח, הרי שאם לבסוף ראו שיהיה בדיוק להיפך, שאויביו ניצחו אותו ונהרג על ידם, הנה בזה מתבטלת חזקתו מאחר שזה היפך הנדרש על ידי פעולותיו (שיהיה "וינצח" ועל ידו יתרומם קרן ישראל ופעולה זו היא בסתירה ישירה לכל זה). ועל דרך המובא בהמשך ההלכה (שם) שמי שענינו ופועלותיו הם היפך לגמרי מהמובטח בעניני משיח, הרי בוודאי שאינו משיח, וק"ל.

אבל בהכרח שהרמב"ם בזה אינו מדבר על הסדר שיהיה, וכנ"ל שהיא גמרא ערוכה, ומהרש"א ושדי חמד (פאת השדה מערכת הא' אות ע') ואדרבה מדגיש שם שהוא על ידי זכות גדול. וראה גם באור החיים הקדוש (במדבר כד, יז) על פסוק דרך כוכב מיעקב. בנוסף לכל המצויין לעיל.

וכל זה היה אפילו אם היינו פוסקים בדבר זה כהרמב"ם. אבל כבר ידוע שהרמב"ן בשער הגמול נחלק על הרמב"ם [עד שכתב "ראה שהרב ז"ל גזר עליו עונש מות"] וכתב שלא יתכן כדבר הזה, שהרי משיח צריך להחיות מתים ולבטל החטא דעץ הדעת (שממנו החל מציאות של מות בעולם) וכיצד יתכן שימות בהכרח שיחיה בחיים נצחיים, וכן הובא בקונטרס תורת החסידות. וכנ"ל בארוכה שדווקא על זמן זה נאמר- ע"י כל ישראל­­ - דוד מלך ישראל חי וקיים!!!

יג. מתי משיח מתחיל פעולותיו? ומשיח שבאיזה דור יהיה הגואל בפועל?

על כרחך צריך לומר שאין דוד המלך בעצמו מלך המשיח שיהיה "נשיא להם לעולם", שהרי תחילת פעולת מלך המשיח תהיה קודם הגאולה, כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים פרק יא הלכה ד), ובודאי קודם תחיית המתים (גם דצדיקים הקמים מיד כמאמר חז"ל יומא ה, ב) משה ואהרון עמנו)".

ומכיון שכן, הרי בהכרח שאותו יהודי מבית דוד שיכין את העולם לגאולה (מלך המשיח), תחילת פעולתו היא עוד קודם הגאולה, כדי להכין את העולם לגאולה, הוא צריך להיות נשיא להם לעולם.

אבל ראה ירושלמי ברכות (פרק ב הלכה ד) ואיכ"ר (פרק א, נא) דמלכא משיחא "אי מן חייא הוא דוד שמיה, אי מן דמכייא הוא דוד שמיה" (אם מן החיים הוא- יהיה שמו דוד, ואם מן המתים הוא- יהיה דוד בעצמו. פני משה). ובפיוט אומץ ישעך (דהושענא רבא) "קול צמח כו' הוא דוד בעצמו". – וביפה ענף לאיכ"ר שם פירש דקאי להדיעה שביאת משיח [תהיה] אחרי תחיית המתים. ע"ש. וראה רד"ק יחזקאל (ועד"ז בירמיה) שם [יחזקאל לז,כד-כה] "או רמז לתחיית המתים".

ויש לומר הכוונה בזה שנשמת דוד המלך תתלבש במלך המשיח, ע"ד הענין ד"משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון" (ראה שמו"ר פרק ב, ו. זח"א רנג, ס' הפסוקים פרשת ויחי –אף דמשה לוי ומשיח משבט יהודה-שהכוונה שנשמת משה תתלבש בגואל אחרון (אוה"ח ויחי מט, יא)

ויתן השי"ת שתיכף ומיד נזכה לגאולה האמיתית והשלימה ע"י הרבי מלך המשיח שליט"א ונכריז לפניו מתוך שמחה עצומה "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!!!

***

הדברים מתוך גילון הערות התמימים ואנ"ש ישיבת תות״ל הקריות חג השבועות ה'תשס"ט (גיליון י"ב).

נביא דורנו: נבואתו של מלך המשיח

תפקידו של מלך המשיח

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...