נשות ברזל

מחבת ברזל על קיר ברזל

י״ז בתמוז. היום בו נבקעה חומת ירושלים. תאריך בו החל שלב נוסף ומחריד בחורבן הבית ועיר הקודש ירושלים.

לפני בקיעתה של החומה היה מצור ממושך של הצבא הבבלי העצום שהחל כשנה וחצי קודם לכן, בעשרה לחודש טבת.

המצור הזה לא נחת בהפתעה, קדמה לו התרעה אלוקית. הא-ל מתגלה לנביא יחזקאל ומורה לו לבצע אקט סמלי: לקחת מחבת ברזל ולהניח אותה על קיר ברזל כאות למצור העומד להתרחש סביב חומת העיר הבצורה אם העם לא ישוב מדרכו הנלוזה.

בשיחת העשירי בטבת ה׳תשנ״ב מציין הרבי שליט״א מלך המשיח שהמוצג הסמלי למצור הוא ברזל הרומז לחורבן הבית, כי זהו חומר שלא נעשה בו שימוש בבניין הבית עד כדי שנשללה אפילו שמיעת קולות כלי ברזל בבניין המקדש! מכיוון שהוא סמל לאומה האדומית החיה על חרבה, סמל לרצח והרג - הרי זו מתכת ממנה יוצרים כלי מלחמה...

כך נתקן את הברזל השלילי

אומר הרבי שליט"א מלך המשיח, שהתיקון מגיע דווקא באמצעות ברזל של קדושה:

תלמידי החכמים נמשלו לברזל כפי שכתוב ״ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרי אבניה אלא בוניה", אלו המגלים את חוזק ותוקף עוצמות ה"ברזל" של עצם נשמתם שבאמצעותו מבטלים הם את הברזל הלעומתי שהוא קשיות עורפו של היצר הרע.

בעבודת ה' הדבר מתבטא גם בשמירה ללא פשרות על שלימות התורה, "אני חומה זו תורה" באופן של תקיפות - "ברזל" של קדושה.

שפחות עוקפות גבירות

תחזיקו ראש, ונצלול יחד לעומק מעיינות הקבלה והחסידות:

העם שלנו מתחיל בעצם מארבע אמהות - נשות יעקב אבינו שילדו לו את שנים עשר שבטי העם הישראלי.

המילה "ברזל" טומנת בחובה את ראשי התיבות של בלהה רחל זלפה לאה, נשי יעקב - האמהות של י"ב השבטים. כנגדן יש ארבע מהויות בצד ה׳נשי׳ של כוחות ה'קליפה' המנגדות לקדושה, המרומזות בפסוק "ערשו ערש ברזל", שהן הצד הלעומתי של ארבע האמהות הקדושות.

גם סדר האמהות במילה "ברזל" (בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאה), כשהשפחה מופיעה בעזותה לפני גבירתה נראה כמופע בסטייל של הצד הלעומתי – "שפחה כי תירש גבירתה".

מפני שגם בקדושה יש את הסדר של "ברזל" – בו השפחה ניצבת לפני הגבירה אך כמעלה!

כהקדמה לכך נציין את מעלת אמהות האומה על האבות, כמו שנאמר לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות" – מצב כמו זה שיתרחש בגאולה בה תתגלה מעלת האישה על האיש - "נקבה תסובב גבר" ו"אשת חיל עטרת בעלה״, כי ספירת המלכות - הספירה המסמלת אישה, תתעלה למעלה מכל הספירות.

והאבות? הם זכו לטעימה מהגאולה.

כך גם לגבי מעלת השפחות לגבי הגבירות (בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאה), כמו רחל שנתנה את שפחתה (בלהה) ליעקב ואמרה: "ואיבנה גם אנכי ממנה" – כי האמהות מקבילות רוחנית לספירת המלכות כפי שהיא בעולם הנעלה ביותר המכונה ׳אצילות׳ (הקרוב והמאוחד ביותר עם הבורא). בניגוד להן, השפחות מקבילות לספירת המלכות כפי שהיא יורדת לעולמות הנמוכים יותר - בריאה, יצירה ועשייה (בהן הנברא חש יותר את מציאותו ופחות נרגש האין סוף האלוקי).

על כך נאמר "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה", שהאבות, אלו הבונים את המלכות באמצעות הנישואים שלהם עם האמהות, לא רצו מצידם לשאת את השפחות כי מאסו בירידה לעולמות הנחותים יותר (עניין השפחות), ולמרות זאת, דווקא על ידי נישואיהם עם השפחות נעשה בניין ועליית המלכות בשיא השלמות! ("שפחה כי תירש גבירתה" במובנו החיובי).

תעלומת הברזל בחומרי המקדש

תורת החסידות מסבירה מדוע בית המקדש נבנה מאבנים דווקא (שלא כמו המשכן שנבנה מעצים) – כיון שהיתה בו מעין השלימות העתידית שאז ספירת המלכות, הספירה הנמוכה ביותר תהיה למעלה משאר הספירות ("אשת חיל עטרת בעלה"). לכן המקדש נבנה מאבנים, דומם, שמורה על ספירת המלכות, ולא מעצים, צומח, שמורה על הספירות שמעליה (גם לא מברזל המצוי פיזית למטה מאבנים, ומסמל את ספירת המלכות בירידתה לעולמות התחתונים).

אולם, במקדש העתידי תתגלה מעלת המלכות בירידתה לעולמות הנמוכים יותר, שתתבטא בחוזק ועוצמה של ברזל שהוא חזק יותר מאבנים, "ארץ (ספירת המלכות) אשר אבני' ברזל", כמעלת השפחות לגבי האימהות המרומזת בראשי התיבות "ברזל".

ואולי ניתן לומר, ששלימות ברזל הקדושה שבבית השלישי תתבטא (לא רק בעוצמתו הנצחית, אלא) גם בעובדה שהבניין יהיה פיזית עשוי לא רק מאבנים אלא גם מברזלים, שיהפכו לחלק אינטגרלי מהבניין עצמו:

ברזל לא בא לשימוש בבניין המשכן ובמקדש כי הוא סמל ההחרבה; לעומתם, המקדש העתידי, הנצחי לא יחרב – ואין בו חשש מהשליליות שבברזל כי לעתיד לבוא תתבטל מציאות ותוצאות הברזל השלילי, לא יהיה רוע או מוות וממילא יכולה וצריכה להיות בניית המקדש גם בברזל, כדי להדגיש את המעלה והשלימות בהפיכת הברזל שהחריב בתי מקדש לברזל שנעשה חלק מבניין הבית עצמו.

זהו ההסבר לתעלומה המופיעה בספר דברי הימים בנוגע לפעילות דוד בהכנת הדרוש לבניין המקדש כולל כמות עצומה של ברזל למרות שהבית הראשון והשני לא נבנו ממנו: "הכינותי לבית אלקי הזהב לזהב והכסף לכסף והנחושת לנחושת הברזל לברזל גו'", "וברזל מאה אלף ככרים" – כי עיקר השימוש ושלימות הברזל הזה יהיה במקדש העתיד להיבנות על ידי דוד מלכא משיחא, שבניינו יהיה גם מברזל.

פינוי בינוי: חורבן לצורך בניין

מסכם הרבי שליט״א מלך המשיח כי חורבן המקדש באמצעות ברזל של הצד הלעומתי אמנם נראה כחורבן אך הינו הפתיח להקמתו בברזל של המקדש העתידי.

עמנו המושלם נוצר משנים-עשר השבטים בני ארבע האמהות - "ברזל" דקדושה ומכונה "אבניה ברזל": "אבניה" גם מלשון "בן״, הבנים של "ברזל" – שעל ידי החוזק והתוקף שלנו בכל ענייני קדושה, אנו הופכים את הברזל הלעומתי שהחריב את המקדש לברזל של קדושה בבניין המקדש העתידי.

המטרה האמיתית של החורבן הייתה בניית בית שלישי, יציב ונצחי ששלימותו כשיבוא הברזל על תיקונו והמוות והרוע יעקרו מן העולם. אז יישאר רק הטוב שבברזל, העוצמה והחוזקה שלו ולכן בבית השלישי יהיה שימוש נרחב ב"ברזל" והוא יהיה בית חזק ונצחי.

ליידיס פרסט לגאולה

למלחמה הנוכחית קוראים ״חרבות ברזל״ לא סתם. אולי זה בא לאותת לנו שעלינו כנשים לגרום לניצחון המלחמה באמצעות פעולות רוחניות עוצמתיות?

במאמר זה הבנו מה המשמעות המיוחדת שיש לברזל וכמה זה קשור אלינו הנשים כצאצאיות של אמהות הברזל.

עלינו לנצל את ״חרבות״ - עוצמות הברזל שלנו על מנת לבצר את ביתנו כך שחומות התורה והיהדות שלו יהיו חזקות ועוצמתיות. לחזק את סביבתינו בקיום המצוות המיוחדות לנשים: הפרשת חלה - כשרות, הדלקת נרות שבת וטהרה. נשמור על צניעותנו ולא נפקיר שטחים אישיים לעיניים זרות ונזכה לגאולה שהובטחנו שתגיע (לא בזכות הגברים) אלא בזכות נשים!

אז תתבטא השלמות גם אצלנו, כשיקומו לתחייה שלושת האבות, ויחד עמם האמהות כולן (כולל שרה ורבקה) ועימם יהודי כל הדורות, ונבוא יחד עם הרבי שליט"א מלך המשיח בראשנו, לארץ הקודש, "ארץ אשר אבניה ברזל״, ושם – לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי, שבו תהיה השלמות המקסימלית של "ברזל" בקדושה והלוואי שזה יקרה בקרוב ממש בזכותנו הנשים!