• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ד סיון התשפ"ד (20.06.2024) פרשת בהעלותך

הרב שלא פחד

לדמותו של רבי לוי יצחק שניאורסון זצ"ל, אביו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א. גאון לא שגרתי מקטנות יוצא לאחר חתונתו לכהן כרב באחת מהערים הגדולות ברוסיה הלבנה, ומנהל מלחמת חורמה של מסירות נפש כנגד מלחמות הדת של הממשל הרוסי הרודן של סטאלין. מלחמה שבסופה נשלח לגלות ובה חלה את מחלתו האחרונה. לרגל יום הסתלקותו ה-80 בכ' מנחם-אב
הרב שלא פחד
רבי לוי יצחק שניאורסון על רקע ביתו ממנו נלקח למעצר
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

אחד מסימניו של מלך המשיח, אותם כותב הרמב"ם בספרו משנה-תורה כדרך לזיהויו, הוא הסימן "מלך מבית דוד". פירושו של הסימן הוא שמלך המשיח צריך להיות אחד כזה שהינו צאצא של דוד המלך וגם הוא בעצמו מתנהג במלכותיות.

סימן זה הינו מסימניו הבולטים של מלך המשיח, הרבי מליובאוויטש שליט"א. למשפחת אדמו"רי חב"ד ישנה שלשלת יוחסין מפוארת עד לאבי השלשלת האגדי – דוד המלך, ובה מפורטים ברצף של בן אחר בן צדיקים רבים וגדולי עולם בכל הדורות.

החוליה האחת-לפני-האחרונה, הלוא היא אביו של הרבי שליט"א מלך המשיח – רבי לוי יצחק שניאורסון זצ"ל, ראויה ללא ספק לפרק בפני עצמו. כעת, כאשר יום השנה ה-77 מתקרב, ראוי ביותר לגולל את סיפורו המרתק ומעורר ההשראה של רבי לוי יצחק, המקובל ולוחם האמת.

חוליה בשלשלת זהב

בשנת ה'תרל"ח (1878), בבית הזוג שניאורסון בעירה פודוברנקה שברוסיה הלבנה נולד לרבי ברוך שניאור ולזוגתו זלדה רחל בנם הבכור, ונקרא שמו לוי יצחק על שם סבו – נכדו של האדמו"ר השלישי בשלשלת חב"ד, רבי מנחם מענדל, המכונה הרבי ה"צמח צדק" על שם ספרו.

סיפור מעניין סובב סביב הדורות בשלשלת הזו. סביב הסבא רבי ברוך שניאור ולידת הנכד לוי יצחק, ומתחיל עוד בדורו של הסבא-רבא ה"צמח צדק".

קצת סדר לפני שנתחיל בסיפור: רבי לוי יצחק הוא בנו של רבי ברוך שניאור, שהוא בנו של רבי לוי יצחק, בן רבי ברוך שלום (לא להתבלבל בינו לבין הנכד ברוך שניאור) שהוא בנו בכורו של הרבי ה"צמח צדק".

לרבי ה"צמח צדק" היו שבעה בנים, כולם היו צדיקים ותלמידי חכמים. לאחר שהלך אביהם הגדול לעולמו נטלו ששה מהם את כס האדמו"רות והמשיכו את דרך אביהם, כאשר כל אחד צועד בדרכו שלו.

אך דווקא בכור הבנים, רבי ברוך שלום, לא נהיה לאדמו"ר או מנהיג. הוא נשאר חסיד פשוט והיה נאמן לאחיו הצעיר ביותר, רבי שמואל, שלימים הוכר בתואר "אדמו"ר המהר"ש" – הרביעי בשלשלת חב"ד.

חסידים מספרים שהרבי ה"צמח צדק" הבטיח לבנו בכורו כי בשכר כך שלא ינהג באדמו"רות יזכה שאחד מצאצאיו יהיה למנהיג.

רבי לוי יצחק, נשוא סיפורנו, הוא לא פחות מאשר אביו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א, שכאחד כזה שתפקידו להביא את העולם לשלימות מטרתו - הינו המנהיג, בה"א הידיעה, של כל הדורות כולם ושל כל ההיסטוריה כולה.

אם כך, אפשר לומר שההבטחה הזו קוימה במלואה...

גאון נדיר

כבר בילדותו ראו על לוי יצחק שמדובר בילד מופלא. הוא הפגין גאונות אדירה והצטיין בחוש זכרון לא רגיל. לא פלא שבגיל צעיר מאוד כבר קיבל סמיכה לרבנות משנים עשר (!) רבנים.

מעניין שלא רק בפן התורני הוא הצטיין. רבי לוי יצחק היה ידען ענק גם בגאוגרפיה ומתמטיקה ברמה שלא הייתה מביישת את הגדולים בתחום. כרב ופוסק הלכה הוא ידע להשתמש במקצועות הללו לתורה וקדושה, ובתשובותיו הרבות לשואלים ניכר מעט מבקיאותו הרבה בנושאים הכלליים האלו בחכמות העולם.

בין גדולי התורה בדורו הוא התפרסם כהחריף והגאון שבהם, ואפילו רבנים מבוגרים ונכבדים ממנו הריצו אליו מכל רחבי רוסיה שאלות בכל מקצועות התורה – בהלכה, תלמוד, חסידות ו... בקבלה.

בהיותו מגזע חסידי חב"ד, יוצא-דופן היה רבי לוי יצחק בהיותו בקי עצום בתורת הקבלה, כיוון שלא מצוי כל כך בין החסידים לימוד הקבלה. לימוד פנימיות התורה אצל החסידים הינו על ידי לימוד תורת החסידות כפי שנלמדת מדברי רבותיהם אשר מלמדים אותם בשיחות ומאמרים הנקראים בפי החסידים "דברי אלוקים חיים".

תורת הקבלה לעומת תורת החסידות – אינה נלמדת כל כך. ואף על פי כן שלט בה רבי לוי יצחק והיה נוהג כמנהגי המקובלים.

כדת משה וישראל

בהגיע לפרקו, נשא רבי לוי יצחק את הרבנית חנה, בתו של רב העיר ניקולייב רבי מאיר שלמה ינובסקי זצ"ל.

את השידוך הציע לא פחות מאשר רבי שלום דובער, המכונה "הרבי הרש"ב" - האדמו"ר החמישי מאדמו"רי חב"ד. מעורבותו של הרבי הרש"ב בשידוכו של רבי לוי יצחק היתה כה עמוקה עד כדי כך שלאחר שקבעו את התאריך לחתונה, חלתה לפתע הכלה הצעירה ואביה, שחשש לבריאות בתו, רצה לדחות את מועד החתונה עד שתוכל הכלה לעמוד תחת החופה במיטבה.

הרבי לא הסכים לדחייה החתונה, והעניק את ברכתו שכל ענייני החתונה יתבצעו על הצד הטוב ביותר וללא עיכובים. כברכתו כן היה, כמובן, והחתונה המכובדת נערכה בי"א בסיוון תר"ס (יוני 1900) כשהרב המקדש הוא לא פחות מאשר - איך לא, רבי שלום דובער, הרש"ב.

לאחר חתונתם של רבי לוי יצחק וחנה נשארו הזוג להתגורר לצד הורי הכלה בעיר ניקולייב במשך תקופה של שבע שנים, בהם ישב רבי לוי יצחק והגה בתורה במשך שמונה עשרה (!) שעות ביממה. שעות על גבי שעות הוא ישב בחדר עבודתו, רכון על ספרים וגליונות ניר, וכותב במרץ עשרות רבות של דפים צפופי כתב של חידושי תורה וביאורים. שנים אלו היו לרבי לוי יצחק כמו לוחם שמצטייד לפני גיוסו לקרב - הקרב על התורה והיהדות ברחבי רוסיה אותו ינהיג כעבור מספר שנים ביד רמה.

תורה וגדולה

בשנים הבאות לאחר מכן, נטל רבי לוי יצחק חלק מכובד ומשמעותי בראש מערכת הרבצת התורה והיהדות בכל רחבי רוסיה. כחסיד נאמן לרבו, הרבי הרש"ב, נהל רבי לוי יצחק בהדרכתו ובהוראתו עניינים ציבוריים רבים. כמו לדוגמא ניהול מערך שליחת מצות-שמורות לחיילים היהודיים במלחמת רוסיה-יפן לחגי הפסח 1904-1905, או בליקוט והסברת המקורות ההלכתיים הרבים שנדרשו לסנגוריה בפרשיית עלילת הדם ב-1911 שהסעירה את העולם היהודי אז, וכיום מוכרת כ"משפט בייליס".

בין לבין, בשנת 1902, נולד לרבי לוי יצחק בנו הבכור, הרבי מלך המשיח שליט"א. שלוש שנים אחר כך נולד בן נוסף, דובער, ושנה לאחריו נולד האח השלישי ישראל אריה לייב.

שלושת האחים, ממש כמו אביהם בקטנותו, התגלו כגאונים של ממש. בהיות הבן הבכור, לימים הרבי השביעי של חב"ד, לומד בתלמוד תורה - היה הרב המלמד לומד עימו בנפרד משאר הילדים, שכן רמת הלימוד הגבוהה לא הגיעה לרמתם, ורק לאחר מכן פנה ללמד את השאר. בזמן הזה חזר הילד הגאון על לימודו עם הרב לבדו. סדר זה הפסיק כאשר הגיע ה"מלמד" אל האבא רבי לוי יצחק והתנצל שאינו יכול ללמד יותר את בנו, כי כבר "אין לי עוד מה להוסיף ללמד אותו"…

הבנים - ממש כאביהם - היו יושבים מבוקר עד ליל לצד ספרי הלימוד כמעט ללא הפסקה, מלבד התפילות ואכילה הכרחית בלבד. למותר לציין ששמעם של בני רבי לוי יצחק פשט למרחוק כגאוני הדור הבאים ורבים תלו בהם את עיניהם בהערצה גלויה.

רב ומנהיג

בשנת תרס"ח (1908) הלך לעולמו רבה של העיר יקטרינוסלב שברוסיה, רבי דוב זאב קוז'בניקוב. הרב הגדול, הותיר את העיר גדולה ללא רועה ומנהיג רוחני והמשרה הפנויה קראה לרבים אל הדגל. אם כי היה נדרש אחד כזה שיוכל להיכנס לנעליו הגדולות של רבי דוב זאב המנוח.

אך עוד בטרם החל תהליך בחירת הרב כמקובל, שיגר הרבי הרש"ב את הצעתו ובחירתו ברבי לוי יצחק שניאורסון לרב העיר הבא. רבי שלום דובער, בהיותו דמות בעלת השפעה מכובדת, הפעיל את כל כובד במשקל למען בחירתו של רבי לוי יצחק לרבה של יקטרינוסלב. במכתב ששיגר הרבי למכובדי העיר המבוקשת כתב על רבי לוי יצחק כי הוא "למדן גדול, ירא אלוקים, בעל מידות טובות, זך הרעיון ורך המזג".

בסופו של דבר, נבחר רבי לוי יצחק כרבה של העיר הגדולה יקטרינוסלב ברוב קולות, חרף התנגדותם של מעטים - אשר לא מצא חן בעיניהם שרב מקהילת החסידים יהיה לרב בעירם. אך כרגיל בסיפורי חסידים, "יד החסידים על העליונה".

רבנותו בעיר, שהחלה בשנת תרס"ט (1909) - כשנה לאחר פטירת רבה הקודם, נמשכה ביד רמה כשלושים שנה. כל עת כהונתו פעל יחד עם זוגתו הרבנית חנה לחיזוק ולביסוס היהדות בעיר בתוקף ובמסירות הראויה על אף כל הקשיים.

מתנגדים רבים היו לרבי לוי יצחק, מבית ומחוץ, שראו את פעילותו בעין רעה. אך הוא - בתוקפו ובנחישותו המיוחדים במינם - המשיך ופעל להגדיל תורה ולהאדירה בעירו ובכל מקום שידו הגיעה בכל רחבי רוסיה.

משטרים מתחלפים

מספר שנים לאחר עלותו לכס הרבנות, ב-1917, התחוללה במדינה המהפכה הבולשביקית. המפלגה הקומוניסטית הדיחה את שלטון הצארים מלכי רוסיה הוותיק ושלחו את הצאר ובני משפחת המלוכה לגלות במקום נידח, שם מאוחר יותר גם נרצחו בנשק חם.

השלטון הקומוניסטי הציג אידיאל של שוויון, כביכול, בין כל בני האדם. אין עשירים ועניים, אין דת ולאום, כולם עובדים יחד באופן שיתופי ושווה ללא הבדלי מעמדות. האמת הייתה ההיפך הגמור מהרעיון אותו הציגו הקומוניסטים. אנשי השלטון ובעלי השררה נהפכו לבעלי ההון ואילו החקלאים ובני המעמד הפשוט סבלו מחרפת רעב, שכן כל המזון חולק בשווה בעמדות החלוקה הממשלתיות.

מתנגדי המשטר היו האויב מספר אחת של הקומוניזם. כהוגי הרעיון המטורף הזה, הבינו המנהיגים ששלטונם יכול להתבסס רק על האיכרים הפשוטים והעם הנבער מדעת. כסיוע לביסוס השלטון הקימו את השירותים החשאים, הק.ג.ב., שמטרתו היתה "להעלים" את כל האינטליגנטים (רופאים, פרופסורים, מדענים ודומיהם) ואת נציגי הדתות (רבנים, חסידים ושומרי מצוות, ולהבדיל גם אנשי דת נוצרים ומוסלמים).

בזכוכית מגדלת סומנו רבני הקהילות והערים ברוסיה. את אלו שיכלו, הפכו הקומוניסטים ל"בני המפלגה" ול"נאמני הרעיון הקומוניסטי" ובאלו שהתנגדו והמשיכו להפיץ תורה ומצוות במרדנות, נלחמו הקומוניסים בכל העוצמה.

קרוב לזמן פרוץ הקומוניזם, הסתלק לבית עולמו רבי שלום דובער ואת מקומו בהנהגה מילא מיידית בנו יחידו רבי יוסף יצחק, הריי"צ, הרבי הקודם והשישי בשלשלת האדמו"רים.

הרבי הריי"צ הנחה את החסידים להילחם עד טיפת דמם האחרונה על שמירת התורה והיהדות ולהמשיך להפיצם ביתר שאת וכוח, על אף שכרוכה בכך סכנת חיים מוחשית. הרבי זעק מעומק נשמתו שיש למסור את הנפש על לימוד ילדים יהודיים תורה, ללא כל פחד מהשלטונות. "שכן מהם חיי הגוף אל מול חיי הנשמה? סכנת הנשמה גדולה יותר מסכנת הגוף!" שינן הרבי באוזני חסידיו הנאמנים.

מאבקו של הרבי הריי"צ בקומוניזם לא היה חד צדדי, וכשקלטו אלו שלא יצליחו לגבור עליו - אסרו אותו בחקירות ועינויים, וכמעט הוצא להורג. בניסים שוחרר הרבי מבית הכלא ויצא חופשי מרוסיה, ביום י"ב תמוז תרפ"ז (1927) [כתבה נרחבת על סיפור נס הגאולה פורסמה בעיתון "הגאולה" בגיליון 41].

זוג אחד, שתי חתונות

בנו בכורו של רבי לוי יצחק, הלוא הוא הרבי מלך המשיח שליט"א, הגיע לפרקו. הוריו לא היו צריכים לחפש עבור בנם כליל המעלות שידוך במרחקים, שכן עוד שנים רבות קודם לכן דובר על כך שבנו הבכור של רבי לוי יצחק מיועד להיות חתנו של הרבי יוסף יצחק, הריי"צ. בין הצדדים לא היה ספק בטיבו של השידוך והוא אכן יצא לפועל, בשעה טובה ומוצלחת.

אך מפני סיבות שונות ההפסקה בין השידוך לבין החתונה התארכה, ונערכה רק בשנת תרפ"ט (1929) בישיבת "תומכי תמימים" בוורשה - בה שהה באותה עת רבי יוסף יצחק, לאחר שיצא מברית המועצות.

אירועי החתונה התקיימו ברוב פאר והדר כמו חתונת מלכים. חשובי הרבנים מכל פולין וכן אישי ציבור מפורסמים הגיעו להשתתף בשמחתו של הרבי הריי"צ, מנהיגו של הדור כולו, והשמחה היתה רבה.

אך באותה העת ממש, נחגגה חתונה נוספת של אותו זוג בדיוק בעיר יקטרינוסלב. הורי החתן רבי לוי יצחק והרבנית חנה, שהיו מסורבי יציאה מרוסיה ולא יכלו להשתתף בגופם בחתונה בוורשה, חגגו בביתם את שמחת החתונה בצניעות ובפשטות, יחד עם עוד חסידים רבים שהגיעו לשמוח בשמחתו של הרבי וגם שם הרקיעה השמחה שחקים.

רבי לוי יצחק רקד ב"חתונה" בשמחה והתרגשות יוצאת מגדר הרגיל על הזכות הגדולה לה זכה, להיות מחותן עם רבו הגדול רבי יוסף יצחק. אך לא זכה האב לראות בעיניו את בנו ממלא את מקום חמיו כרבי, ומנהיג את עדת חסידי חב"ד. זוגתו הרבנית כן זכתה לכך. היא נמלטה מרוסיה למחנה פליטים בגרמניה ומשם לצרפת, לשם נסע בנה הרבי מלך המשיח שליט"א ודאג להביאה אל ארצות הברית שלחה, שם חיתה עוד מספר שנים בהם רוותה רוב נחת מבנה הגדול.

לוחם עיקש

בשיחה מיוחדת מסביר הרבי מלך המשיח שליט"א שלאחר שהרבי הריי"צ יצא מרוסיה והיהודים נותרו ללא רועה ומנהיג קרוב, המנהיג ברוסיה באותו הזמן היה רבי לוי יצחק. שאלות רבות בנושאים דחופים הגיעו לפתחו והוא השיב לפי הכוונתו של הרבי הריי"צ, איתו נשאר בקשר מכתבים מוצפנים.

רבי לוי יצחק ידע היטב שהק.ג.ב. אחריו, ולא חת מאיש. הוא המשיך להנהיג את רבנותו ביד רמה והוסיף עוד ועוד בחיזוק מצבם הרוחני של יהודי רוסיה. בפעילותו הנחושה יצר סביבו חוג של מקורבים מהשורה הראשונה בהם רופאים, משפטנים, מהנדסים, רואי חשבון ודומיהם.

"תיק פלילי" זה, בנוסף להיותו ממשיך ישיר של רבי יוסף יצחק ה"אנטי-רבולוציונר" (=מתנגד למהפכה) הגדול, היה עבור הקומוניסטים כבר מוגזם. קבוצת "אנטי-רבולוציונרים" סביב רבי לוי יצחק, לא תתקיים תחת עיני הבולשת, שהחלה להציב מעקב על ביתו ושלחה סוכני חרש שגם חדרו פנימה, ואף ישבו בשיעוריו ודרשותיו של הרב כאחד השומעים.

בשנים תרח"צ-תרצ"ט (1938-1939) היו גלי מעצרים ענקיים של מתנגדי המשטר הקומוניסטי שעמד תחת מרותו של יוזף סטאלין, שרצה לשים סוף לערעור על ממשלתו העריצית. בגלי המעצר הללו נעצרו עשרות ומאות חסידי חב"ד שנלקחו לחקירות או נשלחו למחנה עבודה בסיביר, ובודדים מהם שבו בחיים. עד היום ישנם חסידים שאין ידוע מה עלה בגורלם והיכן טמנו את גופתם, אם בכלל.

באחד מגלי המעצר הללו נעצר רבי לוי יצחק, ולאחר חקירות ועינויים קשים נשלח לגלות במקום נידח בקזחסטן. הרבנית הצדקת הצטרפה אליו לגלות אף שלא נכללה בעונש בעלה, ועמדה לצידו בכל העת.

ספרים בודדים הורשה רבי לוי יצחק לקחת עימו לגלות, בהם ספר הזוהר וספרי חסידות. את חידושיו הרבים כתב על שולי גליונות הספרים בעזרת דיו מיוחד שהכינה הרבנית חנה מתערובות צמחים. קשיי הגלות מוטטו את גופו החלש, ומחלה נוראה קיננה בגופו. כאביו הרבים הפילו אותו למשכב על מיטתו ולאחר חולי ממושך, בתאריך כ' מנחב-אב תש"ד, השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

העקשנות אצלנו

סיפורו מעורר ההשראה של רבי לוי יצחק אינו יכול להישאר כמעשיה נאה בארון הסיפורים היהודי והחסידי.

הסיפור הזה נוגע אלינו.

גם אנחנו, אף שאיננו תחת עול הקומוניזם ואיננו חיים בפחד מתמיד, עלינו להתעקש על חיי תורה ומצוות מלאים. היא הנותנת - דווקא בגלל שאנחנו, בשונה מזמנים עברו, חיים את חיינו בשלווה ומנוחה יחסית - דווקא עלינו מוטלת החובה והזכות הגדולה הזו של קיום התורה והמצוות בשלימות, כפי רצונו של השם יתברך.

ניקח אל עצמנו את המסר מסיפור החיים הסוער של רבי לוי יצחק, ונתעקש.

נתעקש לאלוקים שמגיע לנו משיח. נתעקש לבוא הגאולה האמיתית והשלמה. נתעקש ולא נפסיק עד אשר נזכה לראות את המלך המשיח בתפארתו, תיכף ומיד ממש.

6767676767

הבן לימין אביו

מי שעמד לימינו של רבי לוי יצחק בעבודתו במסירות נפש, היה בנו בכורו, הרבי שליט"א מלך המשיח. שלימים סיפר מעט על אותם ימים:

"נולדתי במדינה קומוניסטית, אבי היה הרב הראשי בעיר יקטרינוסלב, ועובדת היותי הבכור במשפחה ושליטתי בשפה הרוסית, גרמה לכך שהיו שולחים אותי אל ה"ייבסקציה" והם היו שואלים אותי על ענייני דת, והיו מחרפים ומגדפים וכו'". (שבת פרשת מקץ תשל"ב)

ובהזדמנות נוספת (בהתייחסו למאבקו כנגד החזרת השטחים) אמר: "הקב"ה עזרני (לא בבחירתי ורצוני) שנולדתי בכור לאבי, שהיה אחר כך הרב הראשי ביקטרינוסלב. כיוון שבימים ההם ובמדינה ההיא היו צריכים לנהל ויכוח או לענות על שאלה וגידוף, ולשם כך היה צורך בידיעת השפה הרוסית, וכיוון שהייתי בנו המבוגר של הרב הראשי ושלטתי בשפה האמורה – נפל הדבר בחלקי.

הורגלתי מאותם הזמנים שאין מה להמתין לתואר של כבוד. ואם יישבו וישתקו – אינני מחזיק מכך, אסור לי להחזיק מכך, ולא לכך חינכו וגידלו אותי. אני אוחז בשיטת החינוך שכאשר מדובר בעניין הקשור לפיקוח נפש אסור לשתוק, תהא תגובתו של 'פלוני בן פלוני' אשר תהיה!

אינני עומד לשנות את השיטה אותה סללו לי אבי [רבי לוי יצחק] ומורי וחמי [הרבי הריי"צ] שאין להתחשב בעניינים של היפך הכבוד, ואפילו עם גזרה של אומות העולם אין להתחשב!". (כ' מנחם אב תשל"ט)

בתמונה: הרבי שליט"א מלך המשיח בצעירותו.

כ' מנחם-אב לאורך השנים עם מלך המשיח

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...