הגביעים ההפוכים במנורת המקדש

הגביעים ההפוכים במנורת המקדש

בהרבה כתבי יד של גדולי ישראל מצויירים גביעי המנורה כגביע עומד ומתרחב כלפי מעלה, כפי שאמר יוסף לאחיו "גביעי גביע הכסף", דהיינו, שגביע זה כוס. הרמב"ם צייר את המנורה עם גביעים הפוכים, מתרחבים כלפי מטה, ואין לזה שום מקור. והרי, גם כשלוקחים ד' מינים, צריך לאחוז את הלולב "דרך גידולו", מלמטה למעלה? וכך העמידו גם את קרשי המשכן? ואי אפשר לומר שהרמב"ם טעה, ובפרט שהוא צייר בכתב ידו 22 גביעים הפוכים! קטע מתורגם משיחת ט' אלול תשמ"ב.

לאחרונה, התגלה עוד כתב יד תימני עתיק בו מצויירת המנורה בקנים ישרים.

בקשר לכך, מעניין לציין, שכאשר מפרש הרמב"ם הרב קאפח, צייר את מנורת המשכן עבור ל"מכון המקדש", הוא צייר את הגביעים הפוך מהרמב"ם, כלפי מעלה, אבל עם קנים אלכסוניים, ולא עגולים. כאשר ב"מכון המקדש" עשו את מנורת הזהב שלהם בדוגמת מנורת טיטוס ימח שמו, עם כל הטעויות האפשריות. (מוצגת ברובע היהודי העיר העתיקה, הכניסה בתשלום). גם קנים עגולים, גם גביעים כלפי מעלה, וגם בסיס רחב וכבד מועתק משער טיטוס, ולא חצי עיגול כבציורי הרמב"ם.

והרי כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, יוציאו את מנורת המשכן שעשה משה באופן ניסי "מקשה תיעשה - מאליה" מתוך "מטמוניות עקלקלות" בו נגנזו גם המשכן וכליו, והרי כל "מעשה ידי משה רבינו" נצחיים, ויד הגוים לא שלטה בהם, וכשיירד בית המקדש משמים, "מקדש אדני כוננו ידיך", עם "משה ואהרן עמהם", בתחיית המתים, והם ילמדו איך ללבוש את בגדי הכהונה ואיך להתחיל בעבודת הקרבנות, והלימוד בהלכות בית הבחירה יהיה באופן של ראייה.

המנורה בכתב יד הרמב"ם

שרטוט על פי הרמב"ם

להשוואה: מנורת הזהב של "מכון המקדש" 

= = =

תמליל התרגום:

הענין של 'ויאר לנו', היה במשכן, ואחר כך במקדש -ענין המנורה. כפי שכתוב בגמרא "וכי לאורה הוא צריך", אלא שצריך את ה'אורה' שזה יהיה ליהודים ולעולם, וזה מגיע על ידי המנורה.

ועד שזה היה באופן שהמנורה בפשטות, היתה 'אורה', ועד שצריך את השמן, צריך שמן כזה שתכונתו היא "שמן למאור", להאיר - להאיר בפשטות. זו היתה .ההלכה בפועל. ולכן יש דרגות בשמן, 'כדי שאחר כך יהיה 'למאור', בתכלית השלמות, 'ויאר לנו', ברוחנית, כפי שהיה בפשטות גם בכלי המשכן והמקדש, ואחרי זה גם בפעולתם.

שפעולת המנורה, היתה 'למאור' אבל לא לאורה הוא [=הקב"ה] צריך, אלא שזה בשביל העולם, ובשביל היהודים, והעיקר, בשביל היהודים שדרכם זה נמשך אחר כך על ידי המשכן והמקדש בעולם, כמו שזה גם בפשטות הענינים, כפי שכתוב בגלוי על חג הסוכות, שהקריבו את שבעים הפרים, וכפי שנאמר במדרש, שאם אומות העולם היו יודעים מה בית המקדש עושה בשבילם, במיוחד ע"י הקרבת שבעים הפרים, הם היו מעמידים חיילים לשמור על בית המקדש, שאף אחד לא יוכל לנגוע בו, ואדרבה, הם היו שומרים עליו וכו'.

כמו כל פרטי הנמשל כמובן מהמשל, ובזה נשאר עדיין לא מתורץ בנוגע לצורת המנורה בכתב יד .קודשו של הרמב"ם עצמו. הוא כותב אמנם, שהוא לא מביא פרטים כמו מידות וכיו"ב, כי הוא כתב זאת קודם, בפירוש המשניות,ואחרי זה גם בספרו יד החזקה. אבל הוא צייר כדי שיבינו את מעמד הענינים וכו', כמדובר בארוכה, שבפירוש המשניות להרבמ"ם, גם היה, כמו בכתבי יד של הרמב"ם עצמו, גם שהרמב"ם עצמו עשה את ציור המנורה,

ושם רואים דבר פלא! היפך כל הציורים שבעולם בציור הגביעים, ש'גביע', הרמב"ם עצמו מפרש, הן בפירוש המשניות ועוד יותר בהלכות הלכות כלי המקדש, הלכות בית הבחירה, שהיתה להם צורה של 'גביע אלכסנדרוני', שצורת גביע היא שבראשו הוא רחב, ובשולים הוא קצר, בדוגמת משולש.

ולכן ציורי המנורה שישנם בכמה כתבי יד שנדפסו וכו', ציור הגביעים במנורה גם באופן כזה שבשולים זה 'קצר' – צר, ולמעלה זה רחב, כמו שהרמב"ם עצמו אומר.

כשמסתכלים בציור הרמב"ם, רואים שזה בדיוק הפוך! שם השולים שהם 'קצר' למעלה, ו'פיו רחב' – זה למטה! ואי אפשר לומר שהרבמ"ם לא דייק בזה כשיודעים עד כמה הרמב"ם דייק בכל ענין ופרט, על אחת כמה וכמה שכל ענין הציור זה כדי לעשות את הדבר יותר ברור, ולא כדי לבלבל ולומר ההיפך

מה שהוא לא אומר את המידות וכיוצא בזה, על הוא אומר בפשטות, שאת המידות הוא אמר קודם. נוסף על זה, בציור אי אפשר לעשות 'משוקדים' וכיו"ב, וגם צריך לדעת מה זה היה הציורים, וכו' וכו'.

אבל לעשות את השולים למעלה או השולים למטה, זה לוקח אותו מקום, אותה טירחה, אותם כל הפרטים, ובפרט שהרמב"ם צייר זאת עשרים ושתים פעמים!

ואין צורך לומר, ח"ו שעשרים ושתים פעמים, לא רק שהוא הוא לא דייק, אלא עשה הפוך ממה שהיה בפועל!

והביאור בזה, יש לומר, שזה מובן בפשטות. שבנוגע לביאור, היות שהרמב"ם החליט, וכך צייר עשרים ושתים פעמים, שולים למעלה, ופיו רחב למטה, היה לו על זה מקור ממדרש שלא הגיע לידינו, כמו שישנם כמה ענינים כאלה ברמב"ם. כי בפשטות, כפי שצריך להיות מונח מלכתחילה, זה צריך להיות כפי שמוצאים ב-ד' מינים, שצריכים להיות 'דרך גידולם', לכן,בשעה שלוקחים לולב, מדייקים שלא ח"ו, אפילו כשעושים את הנענוע למטה, זה לא הפירוש ח"ו להפוך את הלולב, שצד העליון שלו יהיה למטה, וצד תחתון שלו למעלה, זה היפך הענין של 'דרך גידולם', ועל דרך זה צריך להיות גם בגביע.

בגלל שהרמב"ם מצייר עשרים ושתים פעמים שולים למעלה ו'פיו רחב' למטה, מובן שהיה לו על זה מקור! אבל, נשארת השאלה, 'מאי טעמא'. מה הסיבה, בגלל שבכל התורה 'כולה זה 'דרך גידולם'?

 ומוצאים זאת לא רק ב-ד' מינים אלא גם בקרשים [=במשכן] ובכל הענינים, וכאן אומרים יוצא מן הכלל, שלגביעים שבמנורה היו שולים למעלה, וצידם הרחב למטה.

בשעה שמחפשים טעם, מוצאים שיש גמרא מפורשת, ודווקא בנוגע למנורה. הגמרא מפרשת, שבבית המקדש, היו 'חלונות שקופים אטומים'.

הגמרא מבארת, ומפרשים עוד יותר, שענין חלון הוא, להכניס האור בתוך הבית, ולכן החלון, כמה שלא יהיה גדול מבחוץ, כדי להכניס את האור, כשזה בא  לצד הפונה אל הפנים, הוא נהיה יותר ויותר רחב, כי זה הרי ענינו של אור, שמתחיל מנקודה, ואחרי זה מתפשט לכל צד ופינה

בלשון הזוהר, ישננו 'בוצינא .חדא', שמתפשט לכל מקום ומקום, וזה נאמר באור כזה שכוונתו להביא אור מבחוץ אל פנים הבית, ואז החלון צריך אמנם להיות רחב, כדי לאפשר מה שיותר אור, כדי שאחר כך, כשזה נכנס עמוק יותר לבית, זה נהיה יותר ויותר רחב כדי שהאור יתפשט לכל צד ופינה.

אבל, בגלל שבבית המקדש הכוונה היתה הפוכה, "וכי לאורה הוא צריך", אלא שזה אור בשביל היהודים, ולהאיר "לכל באי עולם" כפי שאומרת הגמרא הטעם, "שהשכינה שורה בישראל" - שהיה צריך להודיע זאת לכל העולם כולו.

מה מודיעים?  - שגם העולם יידע מזה, אף על פי שזה נמצאת בהעלם והסתר - אותו ענין, לכן ענין המקדש והמשכן 'להודיע', שיידעו מזה, - שזה ענין האור.

ענין האור בפשטות, לא שהוא יוצר את החפצים שנמצאים בחדר או את המעמד ומצב בו הוא נמצא. מה יש פה? יש מציאות, אלא מה, הוא לא רואה זאת.

בשעה שמדליקים ונהיה אור, רואים כל ענין וענין איפה הוא נמצא, ומהי דרגתו, ומה צריך לעשות איתו, ועושים. בשעה שצריך חלון, הוא ניגש לחלון, כשצריך פתח, הוא ניגש לפתח.

החלון והפתח היו במעמדם ומצבם בבית בלאו הכי, אלא מה, לא ראו אותם, והיה צריך דבר שיאיר אותם. ומה היה הכלי, שזה היה תפקידו במשכן ומקדש, בדיוק כפי שה'שולחן' אז "הרוצה להעשיר יצפין, וסימנך שולחן בצפון" שקשור עם מזונות, ו"מזונא רוויחא", ו?? כפי שהיה לחם הפנים על השולחן.

על דרך זה ענין המנורה היה שתהיה 'למאור', להאיר. להאיר בכל העולם כולו, במילא, כשצריך שהאור מהמנורה ייצא מהמשכן ומקדש לחוץ, ועד שיגיע לכל קצוי תבל, לכן היו חלונות 'שקופים ואטומים'. וכמה שהיה החלון רחב בפנים כדי להכניס מה שיותר אור, בשעה שהאור יצא לחוץ, היה מתרחב יותר ויותר, כי זה טבע האור!

וזה גם הטעם במנורה גופא. ענין הגביע שהיה במנורה צריך היה להיות קשור עם תפקיד המנורה, שתפקיד המנורה הוא לא ללכת "ממטה למעלה", אלא תפקיד המנורה הוא שממנה יוצאה אורה לכל העולם!

במילא, שלוקחים כלי, שעל ידי כלי זה -כוס, שכוס זה ענינו של כלי, שממנו צריך להימשך אחר כך כללות ענין המנורה בכל העולם כולו, איך הכלי צריך להיראות? – למעלה הוא צריך להיות צר, 'קצר', למטה איפה שקרוב לעולם, צריך להיות רחב!

וזה דווקא במנורה! ענין ה'שולחן' - אין זה ענינו 'חלונות שקופים אטומים' לא קשורים להשפעה של השולחן הם קשורים לאור מהמנורה, שאור זה יוצר לחוץ, דרך 'חלונות!

במילא, כשכתוב במדרש ומאמרי חז"ל רמז וכו' מאיפה הרמב"ם לקח זאת, שישנם גביעים ומה ענינו של גביע, שזה כוס, ומה תפקידו של כוס?

בשעה שיש משקה, כדי שיגיע אל האדם השותה צריך לקחת מהחבית או מהמעין, ושופכים זאת לגביע,.ואחרי זה הוא שותה מן הגביע. כמו שמסופר בנוגע ליוסף 'גביעי, גביע הכסף'. במילא, בדיוק כמו שהחלונות היו 'שקופים אטומים', כך הגביעים שהיו במנורה גם היו צריכים להיות בציור כזה של 'שקופים אטומים'!

ובדיוק כפי שהשפעת המנורה היתה דרך [שבעה] קנים, שבכל קנה היה נר לחוד ואור לחוד וכו', זה נר למזרח וזה מנר למערב, או זה לדרום וזה לצפון כמו כל הדעות בזה, האם "מזרח ומערב מונחים", או "דרום וצפון מונחים", ולכן מובן גם שבכל קנה - כל נר, היה צריך להיות גביע, כי מכל קנה צריכה להיות השפעה של אותם ענינים שאיתם קנה זה קשור!

במילא מובן גם, שהגביע שבאותו קנה, גם הוא צריך להיות באופן כזה כמו 'שקופים אטומים' שלמעלה הוא 'קצר' ולמטה הוא רחב.

ועל פי זה מובן בפשטות הטעם , ומה שלא מוצאים זאת במדרש וכו', הרי בלאו הכי אי אפשר לומר שהרמב"ם צייר את המנורה עשרים ושתים פעמים היפך המציאות, והיפך ממה שהוא עצמו כותב, שזה שולים וזה ראש בלי כל מקור לזה!

אלא מה, שלא מוצאים מקור, אז כמבואר בכללי הרמב"ם שישנם כמה ענינים שהרמב"ם מביא אותם מאותם מדרשים וגירסאות שנשארו אצלנו באופן שונה וזה לא נמצא שם,

 על דרך שמוצאים גם אצל שאר גדולי ישראל. אבל כאן מדובר על הרמב"ם, ומדובר על הציור שלו.

ובזה גם ההוראה, שכאשר הקב"ה נתן ליהודי תורה אור הוא מיד צריך להיות "נרות להאיר", ואפילו אם לגביו הוא מסתפק ב[צד ה] "קצר", אבל כשזה נוגע ליהודי שני ומגיע אל "לעשות לו ית' דירה בתחתונים", צריך להיות "רחב"! איי, בשביל זה צריך להפך את טבעו ורגילותו? - ומה בכך?!

- "אני נבראתי לשמש את קוני"!