עמדו הכן כולכם - 30 יום קודם החג

משיחת אור ליום ג' פ' ויחי י"ב טבת ה'תשמ"ז (מוגה)

- בביהכנ"ס לאחרי תפילת ערבית -

א. בהמשך להמדובר לעיל ע"ד ההכנות ליום ההילולא דכ"ק מו"ח אדמו"ר ביום העשירי (העשירי יהי' קודש") לחודש שבט, החל משלושים יום לפני החג" ההילולא, עשירי בטבת, "יום רצון לה'" - יש להוסיף ולזרז ("אין מזרזין אלא למזורזין") ובפרט בנוגע לעניינים דמעשה בפועל, המעשה הוא העיקר".

ובהקדמה:

ידועה הכרזת כ"ק מו"ח אדמו"ר לכל אחד ואחת מבנ"י, החל מההולכים בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו . . (ו)אורחותיו" - עמדו הכן כולכם", מכיון שכבר סיימו את כל הענינים, מלבד צחצוח הכפתורים" (צופּוצן די קנעפּלאַך"), כדי להיות מוכנים בתכלית השלימות, עד להידור ביופי, לקבלת פני משיח צדקנו בקרוב ממש.

ולכן, בעמדנו בסמיכות ליום ההילולא שלו, יום סגולה, אשר, "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו . . מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה . . ופועל ישועות בקרב הארץ", יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בקיום הוראתו עמדו הכן כולכם", עי"ז שמסיימים "לצחצח את הכפתורים".

ומובן, שמצד גודל חשיבות הענין צריכה להיות "הכנה", עד להכנה רבה כאמור, שלושים יום לפני החג.

ב. והנה, הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"ד צחצוח הכפתורים - נתפרשה על ידו בריבוי מאמריו שיחותיו ומכתביו, וריבוי גדול מהם נתפרסמו גם בדפוס,

[ובמילא, יכול כאו"א לעיין בפנים - לשון הרב, ובאופן ד"אותיות מחכימות"],

והנקודה הכללית שבהם - להוסיף ולהרבות בלימוד התורה, בקיום המצוות בהידור, החל ממצות הצדקה, ולעסוק (כל חד לפום שיעורא דילי') בעבודת התפלה, כמבואר בארוכה ובפרטיות בכו"כ מקומות;

אבל אעפ"כ, טוב ונכון לפרט ולפרש ענין מסויים שבו תהי' (עיקר) ההכנה לעשירי בשבט, שאז, נקל יותר לקבל החלטה טובה בזה, ולקיימה בפועל תיכף ומיד.

ולכן, הצעתי ובקשתי, אשר, במשך כל יום ויום משלושים ימי ההכנה לעשירי בשבט - יוסיף כל אחד ואחת, כולל גם קטנים וקטנות, (א) בלימוד התורה, (ב) ובנתינת הצדקה (בהוספה על לימוד התורה ונתינת הצדקה לפנ"ז).

ג. ובפרטיות יותר: כללות ישראל - נחלקים לב' סוגים, ישכר וזבולון: ישכר, יושבי אוהל, שעיקר עבודתם בלימוד התורה, ובאופן (דוגמת) תורתם אומנותם", מכיון שאינם צריכים לדאוג לפרנסה כו'. וזבולון, בעלי עסק, שעיקר עבודתם בקיום המצוות ומעשים טובים, החל ממצות הצדקה וגמ"ח, כללות כל המצוות.

אבל כמפורסם, כאו"א מישראל, הן אלו השייכים לישכר והן אלו השייכים לזבולון, צריכים לעסוק בתורה ובגמ"ח, כלומר, גם יושבי אוהל "שתורתן עיקר ורוב ימיהם בה", חייבים לעסוק בצדקה וגמ"ח, כמארז"ל "כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו", וגם בעלי עסק "העוסקים רוב ימיהם בצדקה וגמ"ח", חייבים לקבוע עתים לתורה בכל יום ויום, ולא עוד, אלא שהקביעות צריכה להיות גם בנפש (נוסף על הקביעות בזמן כפשוטו), עד כדי כך, שבזמן המוקדש ללימוד התורה הרי זה באופן ד"תורתו אומנותו", היינו, שאז אין בעולמו שום דבר מלבד לימוד התורה.

ובנוגע לפועל:

בימים אלה יוסיף כאו"א בלימוד התורה - הן בעלי עסק (רוב ישראל), שיוסיפו עוד יותר בקביעות עתים לתורה, הן בכמות הזמן והן באיכות הלימוד, והן (עאכו"כ) יושבי אוהל, שכל ענינם הוא לימוד התורה, הרי בודאי שצריכים להוסיף ביתר שאת וביתר עוז (הן בכמות והן באיכות) בלימוד התורה.

ובתורה גופא - הן נגלה דתורה, והן פנימיות התורה כפי שנתגלתה בתורת החסידות, לימוד כתבי החסידות כו', כולל גם הענין דהפצת המעיינות חוצה, החל מהחוצה" שבו, שעי"ז מצליח גם בהפצה חוצה כפשוטו, ובלשון חז"ל "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים".

וכמו כן יוסיף כאו"א בנתינת הצדקה - הן בעלי עסק שעיקר עבודתם בצדקה וגמ"ח, הרי בודאי שצריכים להוסיף בצדקה וגמ"ח, והן יושבי אוהל, שגם הם צריכים להוסיף בצדקה וגמ"ח, הן צדקה גשמית כפשוטה, והן צדקה רוחנית, עשיית טובה ליהודי בגשמיות, ובפרט ברוחניות, ע"י הפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה.

וכאמור, שענין זה שייך לכל אחד ואחת, גם לנשים, הן בנוגע ללימוד ובפרט ב"הלכות הצריכות להן לידע אותן כו'" (כולל לימוד החסידות, לימוד העניינים דאמונת ה' ויחודו, אהבתו ויראתו כו', מצוות ש"חיובן תמידי לא יפסק מעל האדם (הן אנשים והן נשים) אפילו רגע בכל ימיו"), והן בנוגע לנתינת הצדקה,

וכל זה – גם בנוגע לקטנים וקטנות לפני בר מצוה ובת-מצוה, הן בנוגע ללימוד התורה, והן בנוגע לחינוך ב)מצות הצדקה.

ד. וכדי להקל עוד יותר בקיום כל הנ"ל, כולל ע"י ביטול המניעה והעיכוב והבלבולים מצד היצר דהיפך הטוב - יש להוסיף ולקשר גם זה עם המדובר בארוכה כו"כ פעמים ע"ד הוראת המשנה "עשה לך רב":

בודאי קיים כאו"א (אנשים ונשים, וגם קטנים) את הוראת המשנה "עשה לך רב", ומינה לעצמו רב [רבו שמלמדו תורה, ומי שקיבל על עצמו להדריכו בעניני מוסר כו'] כדי להתדבר עמו כו', ולהבחן אצלו מזמן לזמן, בכל הקשור למעמדו ומצבו בעבודת ה'.

ולכן, מן הראוי שגם פרטי ההכנות לעשירי בשבט יהיו באופן ד"עשה לך רב" - שהרי אינו יכול לסמוך על עצמך לקבוע אם ההכנה שלו היא "כדבעי לי' למיעבד" או שעדיין יכול להוסיף עוד יותר, ולכן, עליו לשאול ולהתדבר בכל זה עם ה"רב".

וכדאי ונכון, שבמשך שלושים ימי ההכנה אלה, יעבור כאו"א בחינות" אצל הרב" שלו,

[תלמידי הישיבות (ויושבי אוהל בכלל) - אצל הראש ישיבה" וכיו"ב, בעלי עסק - אצל ה"רב" שמינו עליהם. הנשים - אצל ה"משפיעות" שלהן, ועד"ז בנוגע לקטנים וקטנות - אצל ההורים, או המורים ומורות, מדריכים ומדריכות],

ובזה גופא - ג' בחינות, בחינה א' לאחרי כל עשרה ימים, כדי לראות עד כמה הכין עצמו בעשרה ימים ראשונים, מעשירי בטבת עד לעשרים בו (ובהם גופא - הוספה מיום ליום), שעי"ז יוסיף עוד יותר בכל עניני ההכנה במשך עשרה ימים הב', מעשרים בטבת עד ר"ח שבט, עד לשלימות ההכנה בעשרה ימים הג', מר"ח שבט עד לעשירי בו, "העשירי יהי' קודש".

ה. ועוד בקשה בענין זה - להוסיף בזירוז הענין: כדי כל אחד ואחת מהעומדים לבחינות הנ"ל, יתן רשות לרב "הבוחן, להודיע לי ע"ד תוצאות הבחינות, וכאו"א מהרבנים הבוחנים, ימסור הדו"ח מכל אלו שנבחנו על ידו - שכן, ידיעה זו מההודעה לעוד מי שהוא עד"ז תפעל להוסיף עוד יותר בכל עניני ההכנה, כדי שלא יתבייש, ח"ו, בתוצאות הבחינות, אלא אדרבה, באופן ד"מצוה לפרסם עושי מצוה".

וזאת למודעי: כל אלו ששמותיהם לא יגיעו לקראת סיום עשרה ימים, וכן לקראת סיום עשרים ימים, ולסיום כל השלושים יום, בעשירי בשבט - הרי, פירוש הדבר הוא, שלא קיימו הנ"ל, שלא נבחנו אצל ה"רב" ג"פ במשך שלושים ימי ההכנה.

ו. ויש להוסיף בזה:

הצעה הנ"ל היא לכל אחד ואחת, הגדולים עם הקטנים, מאנשי שלומינו, דנשיאינו ממשיכי אדה"ז,

כולל - אלו שיצטרפו מחר להיות מאנ"ש, וכן אלו שסוכ"ס יפעלו עליהם להיות מאנ"ש,

כלומר, ענין השייך לכאו"א מישראל כידוע פתגם רבינו הזקן שתורת החסידות אינה ענין השייך לחוג או מפלגה מיוחדת, כי אם, נחלת כל ישראל, וכ"ק מו"ח אדמו"ר הכריז ופירסם שעתה הגיע הזמן לכך, היינו, שתורת החסידות היא נחלת כל ישראל בפועל ובגלוי, ובמילא, כאו"א מישראל הם "אנשי שלומינו".

ז. ויה"ר שכל האמור לעיל ע"ד הכנות לעשירי בשבט יהי' בהצלחה רבה ומופלגה, כולל – שיעשו כל זה מתוך שמחה וטוב לבב, "טוב לב משתה תמיד", אשר, השמחה תוסיף עוד יותר בהצלחת הענין (כנראה במוחש).

ובכל זה - ע"פ ההוראה (ונתינת כח) בשיעורי חומש דימים אלו:

השיעור דיום שני (בקדשים הלילה הולך אחר היום), שסיומו וחותמו "וידגו לרוב בקרב הארץ"  - שגם "בקרב הארץ" (תחתון שאין למטה ממנו) נעשה הענין ד"וידגו", היינו, שהעסק בלימוד התורה הוא כמשל דגים שבים שכל חיותם אינה אלא בים, ונוסף לזה "כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם", "מזרעא דיוסף (כ"ק מו"ח אדמו"ר, ששמו הראשון יוסף) קא אתינא דלא שלטא בי' עינא בישא".

והשיעור דיום השלישי (שהתחלתו בלילה זה, היום הולך אחר הלילה), שסיומו וחותמו "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" - "חכמתי (תורה)  ותפלתי". "בצלותי ובבעותי", כולל ובמיוחד - התפלה הפנימית והעיקרית - "עד מתי קץ הפלאות", "עד מתי .. יחרף צר" (לאחרי שחרפו עקבות משיחך", רחמנא ליצלן, די והותר), ובודאי שהקב"ה מקיים תפלה ובקשה זו - בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיחצדקנו.

ו"הקיצו ורננו שוכני עפר", ובעל ההילולא דעשירי בשבט עמהם,

היינו, שמלבד הענין ד"ויחי יעקב" עי"ז שזרעו בחיים",

נעשה "ויחי" כפשוטו, נשמה בגוף גשמי ממש,

ותיכף ומיד, "מיד הן נגאלין", בהתחלת השלושים יום, ובדרך ממילא נחגוג את העשירי בשבט ביחד עם בעל ההילולא,

ומשיח צדקנו בראשנו, בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, ובבית המקדש (השלישי), שעומד בנוי ומוכן ומשוכלל למעלה, ותיכף ומיד יורד ומתגלה למטה, במהרה בימינו ממש.

(השיחה מובאת כאן ללא המראי מקומות וההערות)