הלכות בית הבחירה או בית המקדש

בית הבחירה או בית המקדש

"על דרך זה גם בנוגע להלכות בית הבחירה. שבנוסף על הלימוד האמור לעיל מסוף הלכות בית הבחירה שצריך להיות "בית בנוי מוכן להקריב בו קרבנות", וגם לעלות שם לרגלים, אחר כך ישנו הדיוק שדובר עליו פעם בארוכה, שלכאורה לא מובן מדוע זה נקרא "הלכות בית הבחירה". ברמב"ם.

הרבמ"ם הרי מייסד כל עניניו, ובפרט ספרו זה על הלשון בתורה שבכתב, ואף על פי שגם בתורה שבכתב מדובר גם על בחירה בקשר עם ירושלים ובית המקדש, אבל בציווי שהרמב"ם עצמו מביא  בתחילת הלכות בית הבחירה, שהוא מביא את הפסוקים שבדבר, הפסוק, והציווי, והעשיה היא, "ועשו לי מקדש". אז לכאורה זה היה צריך להיקרא "הלכות בית המקדש".

ורואים שאמנם יש גם הלכות בית המקדש. אבל לפני כן, זה מתחיל עם הלכות בית הבחירה.

וכמדובר פעם בארוכה, שבשעה שאומרים "בית המקדש" זה לא מכריח שיש לזה קשר עם עוד בתים, ושלקדושה חייב להיות קשר עם "עולם הרשות" - להפך אותו לקדושה, על דרך זה, וביתר זאת וביתר עז בעולמות שלמטה מהם, שגם מהם לעשות קדושה, ואדרבה, כיתרון האור מן החושך, וכיתרון החכמה מן הסכלות.

ובשעה שאומרים "בית המקדש", או "בית קדוש", או "בית בנוי", זה לא הוכחה והכרח שיש עוד בתים. זה רק מכריח שישנו בית, והבית צריך להיות בנוי, וקדוש, עם כל הפרטים המנויים שבכללות צריכים להיות משלושה חלקים, כמבואר בפרק ראשון של הלכות בית הבחירה.

אבל כאשר אומרים "בית הבחירה", מתיי שייך לומר "בחירה", - שיש ממה לבחור.

וזה מכריח ומגלה שענין בית הבחירה הוא, נוסף על כך שזה עני בפני עצמו, שיהיה ניכר בו שבחרו אותו מכמה וכמה בתים, ואף על פי שבחרו דווקא בו, צריך אבל להיות "מעין" בית זה גם בבתים האחרים, כי אם לא, לא שייך לומר "בחירה" בין דברים שאין ביניהם שום שייכות, או שאינם במציאות, הבתים האחרים,

ובהוספה, בנוגע לפועל, למעשה בפועל, שמוסיף את הלשון ו.. שמו  אשר יקראו לו בלשון הקודש בכל ההלכות "בית הבחירה", זה מכריח, שהוא נבחר מבתים אחרים, שיעשו מבתים אחרים שהם, על כל פנים, יהיו ראויים שמביניהם, יבחרו בית זה, ויעשו ממנו בית הבחירה.

ובנו בחרת - מכל האומות

דוגמת זה, גם בנוגע לכללות ענין בני ישראל לגבי שאר האומות.

כאשר אומרים שבין יהודים ושאר האומות אין שום שייכות, - זה "חלק אלוקה ממעל ממש", ועוד יותר, "מאן דנפח, מתוכו נפח, מפנימיותו ומעצמותו". ביחד עם זה אומרים "אתה בחרתנו מכל העמים", העם הנבחר מכל העמים, כפי שאדמו"ר הזקן מבאר בספר תניא קדישא, שבגלל שיש צד השווה ביניהם, ש"בחומריותם", הם דומים לחומריות של גופי אומות העולם, - של עמי הארץ, ולכן שייך לומר על זה "אתה בחרתנו".

ועל דרך זה גם בנוגע לבית המקדש שמכונה "בית הבחירה", ישנם שני הענינים בדוגמת איך שזה אצל יהודים.

שבע מצוות בני נח

וכאן המקום לעורר שוב כמוזכר קודם, שעל יהודים אומרים את מעלתם, ש"אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל לשון", זה גופא מכריח לומר שבגלל ש"בחרתנו מכל העמים", לכן צריך לפעול בעניני תורה ומצוותיה בנוסף מה שעושים בשביל עצמם, חייבים לפעול גם בנוגע לכל העמים, בגלל ש"בחרתנו מכל עם".

וזה מה שדובר בהתוועדות הקודמת בארוכה, שהרמב"ם פוסק בספרו יד  החזקה

שמצוה על יהודים "לכוף כל באי עולם" שהם יקיימו את המצוות שלהם, עם כל הפרטים שבדבר שבע מצוות בני נח, וגם מצות צדקה, וכו', וכיוצא בזה, וזה גם ביתר שאת וביתר עז בשעה שרואים שבחסד הוי', חיים בכזה מעמד ומצב לא כפי שהיה לפני שנים, שאז אם היו משתדלים, ובגלוי שכל באי עולם שהם יקיימו שבע מצוות בני נח

ולהשתדל בזה, כפסק דין הרמב"ם, לומר להם שזה ציווי שבשעה שהקב"ה בחר בעם ישראל מכל העמים, [שזו הכוונה בברכות קריאת שמע, בשעה שאומרים את ענין הבחירה, זה קשור עם מתן תורה. לקיים את הזיכרון שבזה].

צריך לומר להם בשעה שמדברים איתם אודות קיום המצוות שלהם, שבשעה שהיה מתן תורה, שהיה ע"י ש"אתה בחרתנו מכל העמים", אז גם היה ציווי ליהודים בין כל התורה ומצוותיה, שצריך להיות "לכוף כל באי עולם" שיקיימו את המצוות שלהם, ולקיים אותם מצד שהקב"ה הורה כך למשה רבינו, שהוא ימסור לבני ישראל שיתעסקו בכך במשך כל הדורות, לכוף את כל באי עולם בענין זה.

אלא שראו מלמעלה, שזה קשור עם סכנה ממש, וזה הטעם בפשטות שלא מוצאים את ההתלהבות בזה בשנים קודמות, כי זו היתה סכנה ועד לפיקוח נפש ממש אם היו מתעסקים בזה,

אבל בשעה שרואים בפשטות, ובגלוי, שלא רק שאין לזה התנגדות, אלא אדרבה, שמהם מגיעה קריאה ועד למי שעומד בראש מדינה זו שצריך להזכיר, ולקיים בפועל את השבע מצוות בני נח והוא גם הכריז זאת, וקשר את זה עם בורא עולם ומנהיגו שזה "מעין" מה שהרמב"ם אומר שצריך לומר להם בשעה שמדברים על זה, שזה כך בגלל שהקב"ה ציווה ע"י משה והיהודים,

ובזה, שינוי המצב לטובה גופא מוכיח ומכריח, ומזכה, שיתעסקו בזה ביתר  שאת וביתר עז ועל ידי זה עוד יותר ממהרים שיהיה "והיתה להוי' המלוכה",

שהרמב"ם מביא זאת בהמשך ל"אקרא אל כל העמים כולם, שפה ברורה לעבדו כולם שכם אחד", שזה לכל לראש, ע"י קיום המצוות שלהם.

וכמדובר, כמה וכמה סימנים שעכשיו, במיוחד במדינה זו, שיפעלו בזה ביתר שאת וביתר עז, וזה בוודאי יהיה בהצלחה רבה.

אליהו הנביא כבר בא לבשר

שכל אלה ביחד, כל הדברים האלה ביחד, מזרזים שתהיה ביאת אליהו הנביא, בפרט שמדברים עליו בזמן שהוא נענה, בתפילת המנחה, שהוא יהיה הזכור לטוב, ומזה שמזכירים אותו - הוא בא בפועל, "קול מבשר מבשר ואומר" ואומר "הנה זה בא", משיח כבר הגיע כי הוא כבר בישר בבית דין הגדול מאתמול, אליהו הנביא, כמו שמובא בגמרא בכמה מקומות,

או שנשאר כך בפועל, ואין צורך לבשורה מקודם, ויש על אתר את שני הדברים ביחד, כמו שהגאולה העתידה תהיה בשעתא חדא וברגעא חדא ארו עם ענני שמייא,

ונמצאים באסיפה של כמה יהודים ביחד שנמצאים בגשמיות בבית זה, בית תפילה ובית תורה וקשורים גם, ע"י שהפכו את הכלים ומכשירים שישתמשו בהם, נוסף לעניני הרשות שבזה התחילו להשתמש בהם, שהם יבואו לידי שלימות ותכלית שלהם שמנצלים אותם, למסור, ע"י אותם מכשירים עניני תורה ומצות ויהדות, ובמיוחד ענינים של אהבת ישראל, ועד לאופן של אחדות ישראל,

ועל ידי זה מעוררים שוב, על תורה עבודה וגמילות חסדים, ועל המבצעים הכלליים, שכל אחד מהם כולל כמה פרטים, כולל גם, המצווה האמורה, לכוף כל באי עולם, שהם יקיימו את כל השבע מצוות בני נח, עם כל סעיפים, ופרטים, ופרטי פרטים שבהם,

שכל הדברים ביחד מזרזים עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו וביחד עם אליהו הנביא זכור לטוב,

והקיצו ורננו שוכני עפר, ומשה ואהרן עמהם, ונשיא דורנו הרבי כ"ק מו"ח אדמו"ר, והולכים כולם ביחד בנערינו ובזקננו, ובבנינו ובבנותינו בשלימות התורה ומצוותיה, עד לאופן של עשירות בכל זה, ביחד לארצנו הקדושה, ארץ אשר תמיד עיני הוי' אלוקיך בה, מראשית השנה ועד  אחרית שנה, ושם גופא בהר הבית ושם גופא בבית הבחירה,ומקדש אדני כוננו ידיך,

ועושים זאת באופן כזה, כאמור, בשמחה ובטוב לבב ששמחה היא הרי  פורצת גדר, ואף על פי שאומרים ש"הולכים", מתכוונים להדגיש בזה לאו דווקא שמה שצריך להיות זה ללכת ברגל גשמית.

אלא להדגיש בזה את ענין הליכה  אמיתית שנהיה שינוי עיקרי מהמעמד ומצב שלפני רגע זה, ועד למעמד ומצב ברגע שבא משיח,

ומסתכלים ורואים שעומדים כולם יחד עם כלל ישראל ב"מקדש אדני כוננו ידיך", עם עשירות ושלימות ביהדות, ביהודים, בתורה, ושל כל העולם כולו, ונהיה "והיתה להוי' המלוכה", ועד "ומלאה הארץ דעה את הוי'  כמים לים מכסים", ובשמחה וטוב לבב, ושמחת עולם על ראשם!