פורים תשט"ז: איך מבטלים גזרות, ואיך ללמד ילדים.

תמליל הכתוביות בסרט:

ענין פורים הוא, שזה הגיע ע”י גזרת המן.

ומכיוון שאומרים ש"ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם", ומזה יש הוראה, שניתן ללמוד אפילו בדור כזה שאין בו גזירות, אבל הענינים ברוחניות דורשים הוראה שניתן למצוא אותה באופן שהיהודים התנהגו "בימים ההם בזמן הזה".

ומוצאים שאז היתה גזירה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. והגזרה הגיעה משושן הבירה. ויהודים עשו מה שביכלתם לבטל את הגזרה, ועד שנהיה "ונהפוך הוא".

מזה לומדים, שבאותם ענינים כאשר הם נמצאים פה ברוחניות, ומזה נדע את הדרך איך לנהוג כפי שהרבי מורי וחמי היה אומר, שהעבר מלמד את העתיד, ממה שהיה בעבר, לומדים איך לנהוג בעתיד.

ומוצאים שאסתר היתה מלכה בבית המלך, "אחות יש לנו בבית המלכות" ומרדכי גם היה "יושב בשער המלך", אפילו עוד לפני שהוא היה משנה למלך. אף על פי כן, בשעה שהיתה הגזרה, וניסו בכל מיני דרכים ולא ראו בזה שום תועלת.

ועד שיצא "פתשגן כתב הדת", ואז אסתר ואמרה למרדכי, שיש לה עצה לעזור ודרכה לבטל את הגזרה.

מסופר בגמרא ובמדרש, מה היתה העצה, לכאורה, כאשר יש קרוב בוושינגטון של אותם זמנים, ויש לו בבית המלך את הקשר הקרוב ביותר שיכול להיות, כי "אשתו, כגופו דמיא".

אז למה לחפש דרכים צדדיות, כאשר ניתן להציל  (אני לא יודע איזה שר היו בבית ההוא, אבל זה בדוגמת, מן הסתם של שר בימינו אלו).

ומסופר במדרש ובגמרא, שלא זה מה שעזר.

מבלי הבט על כל הקשרים שהיו, של מה עשה אותו "מיניסטר" של אחשורוש שהוא היה מולך בכיפה ושהיה לו קשר ישיר, ע"י שהיה לו בבית המלכות איתו, בחצר הפנימית, ובבית המלכות.

וכל זה הוא לגמרי הניח הצידה, ובמה הוא התחיל את עבודתו, הוא אסף עשרים ושנים אלף תינוקות של בית רבן, והתיישב איתם ללמוד תורה.

אפשר לחשוב שלכל הפחות הוא למד איתם תורה שהם יכולים שיהיה להם מזה פרנסה, שיהיו רבנים, או שוחטים, או מנקרים, או ממשגיחים, משהו. אז זה בכלל לא התחיל.

בשעה  שהתחילה הגזרה להשמיד להרוג ולאבד ובנין ביהמ"ק נעצר, ולא ידעו מתיי יתנו לבנות  את בית המקדש.

ואחשורוש טען שכבר עברו השבעים שנה, ו"אלוקיהם ישן הוא".

כתוב במשנת חסידים,שהמן וזרש ויועציו הם חשבו,והגמרא אומרת זאת על אחשורוש,

- משנת חסידים שלגמרי מיוסד על כתבי האריז"ל אומר שהמן גם החזיק מהחשבון שעברו שבעים שנה שעברו, ואלוקיהם ישן, וכך זה ישאר ח"ו,

מה מרדכי למד עם הילדים, - תורה לשמה,  הוא למד איתם הלכות העומר, שמזה לא יכלו להיות רב, לא יכלו להיות שוחט, או מלמד, או משגיח, שום דבר.

ואפילו לפסוק הלכה בפועל גם זה לא נוגע, כי אז בית המקדש לא היה בבניינו, הוא נבנה ד' שנה לאחרי גזירת המן.

ומה ביטל את הגזרה? הגמרא מספרת שבשעה שהמן עבר וראה שמרדכי יושב ולומד עם ילדים קטנים, שמרדכי היה ראש הסנהדרין.

כך אומרת הגמרא, שלפני שהוא היה מקורב למלכות, בשעה לא היה לו מה לעשות בוושינגטון, הוא ישב כראש הסנהדרין, ואז הוא לא העמיד גאונים שיכולם לתרץ רמב"ם ולענות על רש"י, אלא הוא למד עם ילדים יהודים פשוטים הלכות פשוטות של עומר. של הקרבת העומר.

ובשעה שהמן ראש שראש הסנהדרין שהוא קשור עם שושן הבירה, והוא יודע מהגזרה, לגמרי לא מתפעל מכל הענינים ולא מחפש להעמיד גאונים ורשכבה"ג, אלא מה שנוגע לו זה להציל עשרים ושנים אלף ילדים, אז המן הבין שכאן היא המפלה שלו, ומרדכי ינצח אותו.

אחר כך צריך להלביש זאת בדרכי הטבע, אז אחרי שמרדכי עשה זאת, הלכה אסתר לדבר עם אחשורוש, כדי שיהיה "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", שיהיה "ונהפוך הוא", "ורבים מעמי הארץ מתייהדים".

והוראה זו היא על כל הזמנים, ועל כל בני ישראל, ש"אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם" - שהוא עצמו צריך תשועה, ואין לו, שרוצים לבטל גזרה שבגלוי, על אחת כמה וכמה שרוצים לבטל גזרה שבהעלם והסתר, אז יש דרך אחת ויחידה מה צריך לעשות, ואז להוסיף לזה ענין בדרכי הטבע, כדי שלייצר הרע ישאר מקום לטעות, לומר שזה לא נס שמעל הטבע.

כאשר אוספים ילדים, ולומדים איתם הלכות פסוקות, הלכות פשוטות, ואת זה עושים אפילו אלה שיושבים ראשונה בסנהדרין, זה מבטל את כל הגזרות, ועוד שזה יכול לעזור אם באיזה מקום "נעול", ורוצים לדבר עם . . .

[חסר קצת]

. . בלי תועלת, בשעה שיש את הברכה מלמעלה, ורוצים להוריד אותה, אז צריך לעשות כלים.

אבל אם לא רוצים לעשות כלום ח"ו והברכה תישאר בשורשה ומקורה, במילא, חסר ב"יברכך ה' ", בברכה מלמעלה, לא על אף אחד,

אז מה התועלת לפתוח חשבון בבנק, ולהעמיד "כיסים" גדולים, מקודם צריך להיות במה יהיה "ואמלאהו", הברכה מלמעלה.

 בשעה שמתחילים בסדר הנכון, מעמידים דור ישרים מבורך, שילדים ילמדו תורת ה', ושילמדו את זה בדרכי ה', כמו שהרבי נהג לומר קָמץ אלף אָ וקָמץ בֵּית בָּ',

ולא לרצות לחסוך זמן לקב"ה כדי שהילד ילמד יותר מהר, אז לא צריך לספר לו על קדושת הנקודות וקדושת האותיות, ולו רק שיהיה "ציפור המצפצפת",

אז הזמן שייך לקב"ה, והוא לא חוסך אותו, היא ישלים אותו אחר כך באריכות ימים ושנים טובות, שבהן הוא יוכל להתעלות,

וללמוד, צריך ללמוד איך שהקב"ה הראה ע"י עבדיו הנביאים, ורבותינו זכרונם לברכה בכל דור ודור עד דורנו האחרון, עם קדושה קודם לזה.

ובשעה שיש את ה"ראשית חכמה - יראת ה' ", ואז יש גם את החכמה, כי הוא התחיל עם ה"ראשית", שזה יראת הוי', יראת ה'.

ויש פה עוד ענין, שגם כמות – לא נוגע. לא כל כך נוגע כמות, נוגע חשיבות הדבר.

הגמרא מספרת שהיה "בר בי רב דחד יומא", שהסדר אצלו היה, שהיה הולך שישה חודשים עד בית המדרש, והיה לומד בבית המדרש יום אחד, וללכת חזרה לביתו גם לקח לו שישה חודשים.

כלומר, כל השנה נכללה אצלו והתקדשה דרך הלימוד של יום אחד, כי זו אותה הקדושה שפועלת ש"ארבע הידות יהיה לכם".

וכך גם בלימוד התורה, לא כל כך נוגע עצם הלימוד, אלא להבדיל בין קודש לחול, ובין טמא לטהור, שהילד ידע שזה לא אותו לימוד שהוא לומד שעה יותר מאוחר לימודי חול, אלא שאת זה הוא לומד בטהרה וקדושה, ופה [בלימודי חול] הוא לומד ענין שמצד חטא עץ הדעת נתלבש בענינים לפי דרכי הטבע,

שלכן צריך לברר גם את אותם ניצוצי קדושה שנמצאים שם, ולכן הוא מגיע ללימודי חול, במידה ההכרחית.

במילא, אין לו בזה חשיבות, ובמילא, הוא יעשה זאת רק עד כמה שנוגע שזה יהיה "קרדום לחפור בו", [=להתפרנס] ויוכל להשתמש בזה לתורת ה'  ולעבודתו, כמו שכותב אדמו"ר הזקן בתניא.

ומכאן יש גם הוראה, יש כאלה שטוענים מה זה משנה לו איפה הילד ילמד. ולו רק שאותו זמן יהיה מוקדש ללימודי קודש, בלי למעט בזה, אומרים לו זה לא זה. מה שנוגע, נוגע שהילד ידע שהוא צריך להיות כל היום במוסד חינוך שהוא מוסד חינוך כשר, עד כדי כך שכל עניניו מתנהלים שם.

מתי שמכניסים אותו למוסד כשר למספר שעות קטן ואומרים לו שקודם לזה, הוא צריך ללכת למוסד חינוך שאף על פי שלא לומדים שם לימודים אסורים, ורק לימודי רשות, במילא, זה שאלה האם זה "ודברת בם – ולא בדברים בטלים", כמו שנפסק בשולחן ערוך, שזה הולך גם על חכמות חיצוניות, שהם בסוג דברים בטלים לגבי דברי תורה, אם זה לא ל-ה' ולעבודתו, או "קרדום לחפור בו",

ואז מונח אצל הילד, החשיבות שהוא הולך ללמוד לימודי חול במוסד חשוב, ולאחר הצהרים שהוא עייף, ואין לו מה לעשות וגם לשחק נמאס לו, שולחים אותו לשעה, או שעה וחצי או שתיים לעשות טובה ללמוד לימודי קודש.

אז אומרים לו, אפילו היית לומד את אותה כמות זמן לימודי קודש אבל קודם לימודי חול, גם זה "עולם ומלואו",

בפרט עוד שניתן לפעול שהכמות תהיה כמה פעמים ככה לימודי קודש, ושיתמעט כמה פעמים ככה כמות הזמן שנותנים על לימודי חול.

כדי, אבל, שלימודים אלו יהיו לימודי קודש, בשביל זה צריך שראשיתם, תהיה יראת ה'.

במילא, מובן, אם רוצים לפעול אצל התלמיד שהוא יהיה ירא ה',צריך להיות מי שלומד איתו "טופח על מנת להטפיח" יותר ממנו כמה פעמים ככה ירא ה', הן במעשה, הן בדיבור, ואיך זה יתכן, שאם במחשבה, בדעות, הוא גם בשלימות,

וצריך שספרי הלימוד לא יהיו בגדר של "ספר תורה שכתבו מין – ישרף", על אחת כמה וכמה ספרי רשות שכתבם מין, וכל אופן הלימוד, אף על פי שזה תורה,  ודברי תורה אינם מקבלים טומאה, התלמיד צריך לשמוע מהמורה שלו שעכשיו התחיל ללמוד איתו ובכל יום ויום יהיו בעיניך חדשים, "ומה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע",

אז "אף כאן", בשעה שלומדים באמריקה, או איפה שלא יהיה, בחושך זמן הגלות בסככה נשכחת בעליית גג, א' – ב', או "עברי", או סידור, או הלכה פסוקה איזה ברכה צריך לעשות על ענין זה וזה.

צריך לתת לו להבין, יותר מזה, צריך לתת לו להרגיש שעכשיו נותנים לו דבר שהקב"ה עשה אותו שליח למסור את דבר ה', לאותו ילד, שהוא בן או בת של אברהם יצחק ויעקב.

ובשעה שמקימים כזה דור ישרים, אז יהיה "יבורך", הם יבורכו במה שהם צריכים, ודרכם יתברכו הוריהם, והקרובים שלהם, ועל ידי זה יתברך עם ישראל בכל מקום שהם,

על דרך מה שהיה אז, שמרדכי ישב במקום אחד, ולמד עם ילדים יהודים הלכות פסוקות מהתורה, וזה ביטל את גזרת המן בכל המאה ועשרים ושבע מדינות, שהיו אז על כל העולם.

וזו ההוראה לכל יהודי בנוגע לילדיו שלו, על אחת כמה וכמה לאלו שההשגחה העליונה נתנה להם השפעה להשפיע על חינוך של כמה וכמה יהודים, שהם בנים ל-ה' אלוקינו, שהם ינצלו את ההשפעה שלהם שהלימוד יהיה על ידי ירא שמים, והספרים שהם חדורים ביראת שמים, ושאופן הלימוד יהיה באופן שיביא את הילד ליראת ה', ואהבת ה',

וזה מבטל את כל הגזרות מענינים טבעיים, ומביא ל"נהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"

שהכי הכי הוא יצר הרע, שישנו בכל אחד ואחד, שבשעה שמנצחים אותו, וזה נעשה על ידי כל ישראל, כל אחד לפי מעמדו,

זה יביא את הגאולה האמיתית והשלמה, ואז "לא ילמדו עוד איש את רעהו", כי "כולם יידעו אותי למקטנם ועד גדולם",

לחיים, לחיים.