חוק הגיוס / ללומדי תורה אסור להתגייס, זה פוגע בביטחון

קטע מתורגם משיחת ו' תשרי תשכ"ח

ואז גם רואים כאמור, שצריכים להיות שני הסוגים, צריך שיהיו אלה שיחזרו כל הזמן על הלימוד של "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", - וגם זה צריך, כאלה שבפועל יעמדו על הגבול ויגינו לא לקחת מאיתנו את ה"נחלת גויים".

שזה, כפי שדובר בהתוועדויות הקודמות, שני הענינים של "יששכר וזבולון", וכמו העניין של דוד המלך לשיר את התפילות והתהילות שלו וכו', והיה גם "יואב בן צרויה על הצבא".

עניין "דוד יושב ועוסק בתורה ויואב בן צרויה עוסק במלחמה", ומה ש"דוד יושב ועוסק בתורה, ויואב בן צרויה עוסק במלחמה", הרי שניהם ביחד: לולא לימוד דוד בתורתו יואב לא הי' מנצח במלחמה, בגלל שכפשוטו, ליואב לא היתה טענה באיזה זכות הוא כובש את הארץ ועל דרך "יששכר וזבולון", שזבולון קודם ליששכר בגלל המסירות נפש בפועל להעמיד את חייו בסכנה, ולכן מי שנמצא בצבא במלחמה - "יואב  בן צרויה על הצבא", ולכן זבולון "קודם ליששכר, וקרוב ל"עניינים" אבל צריך לדעת, שבדיוק כמו החשיבות של ה"עומד על הגבול", "ויוצא צבא בישראל", כך חייב להיות "דוד עוסק בתורה", כי "לולא דוד עוסק בתורה יואב לא מנצח במלחמה".

כל אחד רוצה דוגמה מהמקצוע שלו, ורואים בצבא גופא שהמפקד על הצבא, שולח את בנו ואת החבר שלו לעמוד על הגבול בסכנה!

והוא יושב "אי שם" בעורף ומתכנן את טכסיסי המלחמה והתכניות למלחמה איך לנהל את המלחמה, והוא יושב במקום שמור, רחוק רחוק מהחזית והוא יושב שם ברגיעה ונוחיות, ובישוב הדעת, ועושה תכניות איך השני צריך להלחם במקומו!!

במילא השני יכול לצעוק "היתכן"?! מה פירוש שהוא שולח ומעמיד בסכנה?! ואתם תשבו פה"?!

- "האחיכם יצאו "למלחמה ואתם תשבו פה"?! שיסגור את המפקדה ויצא לחזית!!

אז לא רק שהוא לא יביא שום תועלת אלא הוא יביא חורבן, ויביא רח"ל היפך הניצחון!

וכמו שזה בצבא גופא, כדי שהחייל בחזית ינצח, חייב להיות המפקד ראשי שיושב במקום בטוח ומתכנן את התכניות לחייל במלחמה איך להילחם, כך במובן יותר רחב בכללות העם כולו, כדי שהצבא והמפקד שלו יצליח בתכניות שהם מתכננים בדרך הטבע, חייבים את ה"דוד עוסק בתורה".

- אלה שמתכננים את כל התכניות הרוחניות כדי שיצליחו התכניות הגשמיות.

ואם הם יפסיקו לתכנן את התכניות הרוחניות, לא רק שהם לא יביאו שום תועלת, אלא שהם יביאו רח"ל את היפך הניצחון והיפך מפלת האויב, ולכן, בדיוק כמו ש"עריק" הוא מי שבורח מהחזית אם העמידו אותו שם, כך גם עריק הוא מי שיושב בישיבה שתפקידו שם הוא לשבת וללמוד תורה, יומם ולילה, כי בזכות התורה ניצלו, בזכות העסק בתורה יואב מנצח בצבא.

ואם הוא יסגור את הגמרא ויברח מהלימוד כי הוא רוצה להראות שגם הוא לוחם וגם לו מגיע עיטורים וכו' וכו', אז לא רק שהוא לא עוזר לניצחון, אדרבה, הוא עריק ממקומו, ופותח את החזית לפני האויב.

ובפרט הזה הניסיון שלו קשה יותר, ובמילא שכרו גדול יותר. לזה שנמצא בחזית טופחים לו על -השכם ונותנים לו ציוני כבוד, וכותבים עליו בעיתונים, ומעלים אותו בדרגה, ויש לו את כל הכבוד הוא ובני ביתו, ובניו ובני בניו, שהוא היה בחזית והוא ירה והוא לא פחד, והוא כבש  עיר פלונית, וישוב פלוני.

אבל זה שיושב בעורף ויש כאלה שלא מבינים במה הוא עוסק,ובמילא מחרפים ומגדפים, היתכן?! "האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו פה"?!

אפילו אלה שכן יודעים שהוא ישב בעורף וסיפק משם מזון ומאכל לאנשים היוצאים בצבא שבלי מזון ומאכל לא יעזרו כלי הנשק, וכמו מזון ומאכל גשמי, צריך מזון ומאכל רוחני!

ואם לא מספקים את המזון ומאכל רוחני, אז אין את הניצחון במלחמה!

ואצל הלומד תורה חלקו גרוע: הרי לא רואים מה הוא פעל, עד ש"נשים מוזרות בלבנה" (כמו שהגמרא אומרת), מסתובבות וצועקות "האחיכם יצאו למחמה ואתם תשבופה"?! - אתה פחדן!!

לך תסביר להם שהתורה היא הכרחית, היא העורף, והיא היסוד שעליו בנוי הניצחון הגשמי.

- לא רק שאין להם סבלנות לשמוע, !העיקר שהם כלל לא רוצים לשמוע זאת.

ובמילא: על ציוני כבוד [ללומדי התורה]  לא כתוב בעיתונים.  - לגבי כותרות גדולות בעיתונים, הלוואי שלא ידפיסו לגנאי. לשבח - וודאי שלא.

ואחרי זה כשהלומד תורה בא הביתה, אומרת לו אשתו, אתה יודע, השכן הביא מהמלחמה "טנק" שלם, ואתה הבאת גמרא ישנה שנדפסה לפני מאה וחמישים שנה. (אלא שאז היו שנים כתיקונן).

- האם אפשר להשוות טנק עם גמרא ישנה?!

- ועל זה [=לימוד התורה] היית צריך לעשות את כל הרעש והצילצולים?!

ואין לו מה לענות – לאשתו!

וזו היא תורה אור שהיא מאירה את העניין כפי שהוא, שבדיוק כמו שצריך את "יואב בן צרויה על הצבא", כך גם צריך את "דוד עוסק בתורה", ואדרבה, דוד היה המלך ויואב בן צרויה היה השר שלו!

אבל מי כבש את הערים? – אותן כבש יואב בן צרויה!

ולכן לאלה שרואים רק לעיני בשר ולא רוצים לראות טיפה יותר לעומק איך מנצחים במלחמה, שהעניין האחרון בדרך הטבע הוא שמעמידים אדם בחזית, והוא יורה.

אבל בשביל שהוא יעמוד שם, צריך כמה וכמה אנשים - לפני זה, ונשים וטף שהם יהיו העורף.

ואחרי זה צריך את העיקר שבכל העיקרים, שצריך לראות שהחייל יהיה עם חיות [=מוטיבציה]

שאם הוא רח"ל לא בחיות, למרות שיש לו את כל כלי הנשק הכי טובים תחת ידו, , והכי יפים וכו', אבל אם אין לו חיות, .הוא לא יעשה עם זה כלום.

"והיא חיינו ואורך ימינו". כאן נכנס עניין התורה - איך נהייה חייל בחיות – על ידי יהודי שלומד תורה, שאז התורה "מגינא ומצלא" על הלומד ומגינה על כלל ישראל.

השכר שנותנים, קשור אמנם עם "המעשה הוא העיקר", ולכן "זבולון" קודם ומקבל ראשון את השכר ואחריו בא "יששכר". אבל מדוע מקבל "זבולון"

את השכר? מי מראה ל"זבולון" איך לנהל את המסחר, שהמסחר יהיה כדבעי על פי התורה, ובמילא הוא יצליח? בשביל "זה הוא צריך את הלימוד של "יששכר".

וכשמסתכלים בחיצוניות, יש ל"יששכר" ביזיונות, הוא זקוק לכסף מ"זבולון" וזבולון - אם רוצה נותן לו ביד רחבה, ואם רוצה נותן לו בצמצום.

לגבי ישיבה בארה"ב, שהגבירים צריכים להבין שמה שהם מצליחים במסחר זה בגלל שיהודים לומדים תורה וזה יפעל עליהם שיחזיקו ישיבות ביד רחבה או שהם יעשו זאת בצמצום.

ועל דרך זה בכל העולם כולו ועל דרך זה היה בזמן הש"ס שתלמידי חכמים היו צריכים לעמי הארץ בכמה מקומות.

קטע משיחת ו' תשרי תשכ"ח

"וכאן באה תורת אמת שהיא נותנת  הוראה בחיים, ש"יששכר" מראה ל"זבולון" איך להתנהג עכשיו, ועל ידי זה להצליח במסחר,עד שגם בזבולון עצמו, שעושה את המסחר בידיו וברגליו, אבל בשביל זה הוא צריך את החכמה שבראש, ועל דרך זה בכללות העם כולו.

צריך את החייל היוצא במלחמה ואדרבה, השכר - מקודם לזבולון, שכרו קודם לכל אחד היות שהוא העמיד את עצמו בסכנה בפועל.

אבל אם זה שלומד תורה שפועל שיהיה עורף בריא ושמח, וממשיך חיים ב"יוצא צבא בישראל", אם הוא יעזוב את מקומו - וילך לחזית הוא נהיה עריק, ומכניס את ה"בלתי סדר" ו"היפך הסדר" גם לעניני החזית שזהו .היפך עניין הניצחון

וזה גם, כמו שדובר קודם בדוגמת ד' המינים, שמי שלוקח ד' אתרוגים, זה אמנם ד' אתרוגים, אבל אי אפשר לצאת בהם ידי חובת .מצוות ד' מינים.

צריך להיות אתרוג לחוד, ולולב לחוד, והדס לחוד וערבה לחוד, ומכולם – ארבעתם ביחד, צריך לעשות את המצווה.

ואז בדיוק כמו שבלי הערבה אי אפשר להיות קיום המצווה, כך גם בלי האתרוג אי אפשר להיות קיום המצווה.

ובדיוק כמו שאי אפשר להיות בלי אתרוג קיום המצווה, כך בלי הערבה אי אפשר לקיים את המצווה, וכמו שדובר קודם, אי אפשר להיות הניצחון במלחמה וכפי גם ש"יואב בן צרויה על הצבא", כך לא יכול להיות ניצחון במלחמה בלי "דוד יושב ועוסק בתורה".

אבל מתי? - שנהיה "יעשו כולם אגודה אחת", במעמד ומצב כזה שהאתרוג נשאר אתרוג, והערבה נשארת ערבה, ובאמצע נמצאים הלולב וההדס, אבל כולם מכוונים בכיוון אחד לראות שארץ - הקודש נשארת שייכת לגוי קדוש, למרות שקודם היא היתה "נחלת גויים", כי ככה הקב"ה רצה וכתב בתורה ש"כח מעשיו הגיד לעמו" [=לתת להם נחלת גוים], ואז "יכירו וידעו כל יושבי תבל" כמו שהתפללו בראש השנה, וסוף כל סוף זה יהיה בפועל ש"מלכותו בכל משלה" "וידע כל פעול כי אתה פעלתו", וכולם יכירו וידעו שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, "ובאו והשתחוו להוי' בהר הקודש בירושלים" בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו!"