שיחת כ"ד אדר נ"ב עם כתוביות בלה"ק

שיחת כ"ד אדר תשנ"ב עם כתוביות בלה"ק

שיחת כ"ד אדר תשנ"ב במלואה עם כתוביות בלה"ק, כולל תמליל לה"ק (הנחה) ע"י מערכת "המכון להפצת תורתו של משיח". http://torasmoshiach.com/

ערוץ הוידאו של המכון

לצפיה / הורדה מדרייב

השיחה מתוך ספר דברי משיח תשנ"ב

תמליל לה"ק, הנחה.

"פותחין בברכה". שהברכה הכי גדולה היא שההבטחה אודות קיבוץ בנ"י מארבע כנפות הארץ כבר התחילה בפשטות, עד שרואים זאת בעיני בשר, ושזה התחיל משך זמן לפני זה. וכעת אוחזים, כך צריכים לקוות, ב"יום שישי" של ה"ויקהל",

ושההתחלה בזה החלה הרבה לפני יום ראשון של פרשת ויקהל בשנה זו, כפי שראו זאת בפועל ע"י ה"קיבוץ גלויות" ממקומות שונים ומארצות שונות - לארצנו הקדושה, וקיבוץ גלויות בחסד וברחמים, לא כפי שפעם היו צריכים לברוח ולהתחבא ולהתחמק, וכמדובר, וזה עוד נשאר גם במדינה בודדת או שתיים שמשם עוד צריכים לברוח וזה קשור עם סכנה,

אלא כפי שנהיה ברוב העולם כולו, שלכן זה גם ישפיע על אלו שבורחים מתוך סכנה, שגם הם כולם ינצלו, ואדרבה - לארצנו הקדושה, יהיה להם מנוחת הנפש ומנוחת הגוף האמיתית. אפילו אלו שהגיעו משך זמן לפני זה וכבר קיבלו את מנוחת הנפש ומנוחת הגוף מיד בהגיעם, ובפרט - בהשוואה למצבם ומעמדם בארצות ובמקומות שבהם היו קודם,

שזה גם קשור, ככל ענין, עם עבודה של יהודי. שהרי ליהודי צריכה להיות השתתפות בזה, והשתתפות דוקא מתוך שמחה וטוב לבב ומתוך הרחבה, גם עי"ז שמתחיל את העבודה ממנו עצמו לקבץ - "ויקהל" - מכל כחות הנפש, שהם יהיו כולם יחדיו באופן של "קודש",

וכפי שאומרים זאת גם ב"כי תשא" בהתחלתו שה"כופר נפשו", "כופר נפשם", "כופר נפשותיכם", לשון יחיד ולשון רבים, זה היה מחצית השקל, ומיד לאחר מכן ג"כ מפרטים שצריך לתת דוקא - "לא יוסיף ולא ימעיט" - מחצית השקל,

ביחד עם זה זהו פלא גדול, מדוע מזכיר הפסוק לפני זה, ובכלל מתחיל עם זה, שעל שקל אומר הכתוב כמה יש בשקל - "עשרים גרה", ואחר כך הרי "מחצית השקל יתנו", ומבהיר מיד ש"לא יוסיף" על זה, הרי מובן שיש בזה הוראה.

ועם זה צריכה להיות ההתחלה: שכאשר יהודי נעמד למנין, עליו לדעת, שאע"פ שסופרים אותו, והקב"ה בעצמו סופר אותו, וכמדובר כמה פעמים, עליו לדעת בזה, שמתי המציאות שלו היא מציאות אמיתית? כאשר הוא מקיים, כפי שאומר אדמו"ר הזקן בהקדמתו לעבודת התפילה - בסידור התפילה, באופן כפי שהעמיד זאת בסידור, שזה נעשה דבר השוה לכל נפש שצריך להיות "ואהבת לרעך כמוך",

ואדמו"ר הזקן עוד מדייק בזה בסידורו שחייבים לומר זאת דוקא בעל פה ובדיבור ש"עקימת שפתיו הוי מעשה", שהוא מדגיש מיד עם מעשה בפועל שלו שהוא יודע, שהוא "מחצית השקל", ומתי הוא נעשה דבר שלם? שהרי צריך להיות דבר שלם, שבקדשים צריכים להיות הכלים שלמים דוקא,

אעפ"כ אומרים, שכאן זה "מחצית השקל" ואדרבה - ממה מביאים את כל הקרבנות, שהקרבנות צריכים להיות - כל אחד מהם תמים ושלם, והוא צריך להיות מובא ע"י כלים שהם כלים שלמים, שאלו הם כל הכלים איתם נעשית העבודה במשכן, ואחר כך בבית המקדש הראשון, ובמקדש השני, והעיקר, והוא העיקר, ב"מקדש אדנ-י כוננו ידיך", בבית המקדש השלישי והמשולש.

וביחד עם זה כל יהודי מדגיש, ומדגיש זאת בעשייתו, ומניח עצמו בזה, ואומר שבזה הוא מניח עצמו, שבדיוק כפי שאצלו זה בפשיטות, שכיון שהקב"ה אמר שצריכים לתת עשר גרה, הוא לא יתן פחות מכך רחמנא ליצלן וחס ושלום,

אלא בענין זה גם ישנה ההדגשה שצריך להיות ה"לב נשבר ונדכא ה' לא תבזה" שצריך להיות דוקא באופן זה שבשלימות שלו ניכר בהדגשה שזה עשר גרה, אבל ההדגשה היא יחד עם זה שהעשר גרה אינו ענין של עשר, אלא זהו חלק, וזה נעשה "חצי", ושהחצי נעשה דבר אחד, שביחד עם ה"חצי" הוא מתאחד - "ואהבת לרעך כמוך" - נעשה זה "שקל הקודש",

שהרי ענין שבקדושה צריך להיות דבר שלם, וכיון שיהודי עושה מצווה עם זה הוא עושה גם מה"מחצית השקל" מצווה, ואדרבה - דווקא מכך הביאו [קרבנות] כפי שקשור גם עם פרשת שקלים, שזוהי השבת הבאה,

שכעת נמצאים כבר בערב שבת, וזוהי הפרשה בה קוראים את פרשת שקלים שמהם מביאים את כל הקרבנות ומהם ודאי יביאו את הקרבנות בבית המקדש השלישי יצטרכו ג"כ להביא את הקרבנות מבנ"י ומנדבות ישראל,

שלכן זה קשור עם הקריאה בתורה כדי להזכיר ולעורר ולהדגיש ולהדגיש זאת לבנ"י עוד פעם, שיידעו, שכיון שזוהי פרשת שקלים, צריך להיות בכוונתם עיקר הענין של פרשת שקלים, שאת זה מביאים כאשר מגיע ראש חודש ניסן ומביאים גם את "מחצית השקל",

אבל עם זה מביאים את כל הקרבנות שצריכים להיות דוקא שלמים ושיביאו אותם בבית המקדש שלם, זה צריך להיות דוקא במקדש שהוא בית המקדש שלם בתכלית השלימות, שזהו דוקא ה"מקדש אדנ-י כוננו ידיך"  - בית המקדש השלישי ובית המקדש המשולש,

שלכן גם כן, ע"ד כפי שאומרים שזהו ערב שבת קודש פרשת שקלים, ועדיין נמצאים בגלות, הרי גם עושים מעין זה, ומיד כבר התחלה גם כן, ובאופן של פשטות, ובעשיה, שועשים את כאו"א מכם, שישתתף, ומעוררים אותו שיתן לענין של צדקה, שזוהי פרשת שקלים - וג' מחצית השקל,

שנותנים זאת גם כן במיוחד בזמן של "אכתי עבדי אחשורוש אנן" זהו ג"כ מנהג ישראל לתת באופן של שלשה דוקא, שהרי זה ג' מחציות השקל, כמדובר כמה פעמים, שכל יהודי נותן, עכ"פ משרים שנה או עוד קודם - מי"ג שנה, ומה טוב ומה נעים שמחנכים גם ילדים שהם יתנו מכספם הפרטי שלושה - ג' - מחצית השקל, והוריהם יסייעו להם שיהיה להם מספיק כסף שישאר להם לצרכיהם ולא יחסר להם כלום, ומתוך הרחבה יהיה להם ג' מחצית השקל,

ועוד והוא העיקר, שהדיבור בכל ענינים אלו, ובפרט על פי ההכרזה, שזהו כבר הענין של ערב שבת פרשת שקלים, ובאים מהשבת שלפני זה מפרשת "כי תשא את ראש בני ישראל" ששם מסופר גם אודות הענין של "קרן עור פניו", שזה קשור עם הענין שיהיה אצל כל יהודי וכאו"א מבנ"י ע"י המשה שבקרב של כל איש ישראל ואשה ישראלית, עד גם אפילו בטף, יהיה אצל כאו"א ה"קרן עור פני משה", ולא יצטרכו לשום "מסוה" כלל, כיון שיהיה "וראה כל הארץ" שיהיה בכל העולם כולו כאו"א יראה - "והיו עיניך רואות את מוריך"

וכך זה יפעל גם בכל העולם, שכל העולם יהיה עצמות ומהות כמדובר כמה פעמים, ועוד ועיקר - תיכף ומיד ממש,

וענין הצדקה, שיעשו את כאו"א מכם על מנת שינצלו זאת, ואח"כ גם יוסיפו לזה מדיליה, ויתנו ענין של צדקה עוד מיד החל מערב שבת קודש, שזהו זמן המסוגל לענין של צדקה כמדובר כמה פעמים,

ועוד והוא העיקר, שזהו עת המסוגל ביותר וביותר שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש, ו"בנערינו ובזקנינו" יקויים ה"ויקהל" בפשטות, שהקב"ה מקבץ יחדיו ע"י משה רבינו ש"גואל ראשון הוא גואל אחרון", וע"י ה"משה רבינו" שבכאו"א מבנ"י הוא מלקט את ה"משה" שבקרב כל אחד ואחת מישראל אצל אנשים ואצל נשים ואצל טף, ועושה מכולם "קהל גדול יבואו הנה".

ויהי רצון, שזה יקויים בפשטות, שיהיה ה"ויקהל" בפשטות, ה"קהל גדול ישובו הנה", לארצנו הקדושה "בנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו", וענין הצדקה יזרז וימהר זאת עוד יותר לארצנו הקדושה, ושם - בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש השלישי והמשולש,

ותיכף ומיד ממש, עוד במוצאי היום של יום חמישי, ועוד בהתחלת יום הששי, תהיה השלימות של האלף הששי, שהשלימות שלו היא הגאולה האמיתית והשלימה, וזה נעשה הכנה קרובה "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" ותיכף ומיד ממש כל ענינים אלו בפשטות!